הכימיה בין אלי גורנשטיין הוותיק לעודד לאופולד הצעיר עומדת בלב המחזה הטעון, "קולות בלילה", פרי עטו של יהושע סובול המועלה בעברית לראשונה מאז נכתב בשנת 97'. שמו המקורי של המחזה היה "Libera me", כלומר "שחרר אותי", והוא הוצג לראשונה בתיאטרון הלאומי על שם איבסן בנורבגיה לפני שהופק גם באיטליה, ספרד ואוסטריה. העלילה מספרת על אב זקן שבערוב ימיו המלאים עשייה ופעילות מואס בחייו בעולם בו הוא מרגיש שאין לו עוד מקום ומחליט למות בתנאיו שלו. בנו, משורר אינטלקטואל ומצליח, מחליט לעשות הכול כדי להשאיר אותו בחיים כולל אשפוזו בכפיה בבית חולים סיעודי. המאבק בין השניים הופך לדו קרב בו כל צד ישתמש בכל נשק נפשי אפשרי במטרה להשיג את מטרתו.
"אני מרגיש שזכיתי בלוטו כשאני מופיע מול האיש הזה", אומר גורנשטיין על לאופולד. לדברי גורנשטיין האתגר הגדול שלו במחזה היה לגלם אדם שלמרות שפיזית הוא עדיין כשיר לחלוטין, נפשית הוא משוכנע ברצונו למות. "סובול טען לא פעם שזה המחזה האישי ביותר שלו, ומבוסס במידה רבה על יחסיו עם אביו, אבל אני רואה בעלילת המחזה משהו רב רבדים ומורכב. סיפור מסגרת פשוט לכאורה עם המון סיפורים נוספים תחתיו. זה מחזה על הורים ובנים, על דור אבוד שלא מוצא לעצמו מקום בחברה המודרנית, על שאלות מוסר בסיסיות כמו זכותו של אדם לסיים את חייו בכבוד ועל פי רצונו החופשי ושאלות פילוסופיות כמו אי יכולתו של בן להגשים את עצמו לפני שהאב ימות".
לאופולד: "גם ברמה האישית וגם בדמות שאני מגלם, אני עדיין לא מסוגל באמת להבין את הרצון למות. אני לא באמת מבין מה זו זקנה. מה זה אומר כאשר מחליטים יום אחד שזהו, מיצינו, אין יותר בשביל מה לחיות. חוסר ההבנה הזה עומד בלב העימות במחזה, כאשר מתווספים משקעים אישיים שהם צברו זה כנגד זה במהלך השנים ולא מעט אגו. הבן הרי שואל את עצמו אם זה שאביו רוצה למות אומר שהוא לא מספיק חשוב. לא סיבה מספיק טובה כדי לרצות להישאר. הוא לא מבין שהאב כבר נמצא, נפשית, במקום שונה לחלוטין. הוא באמת מאמין שיצליח לשכנע אותו לרצות שוב לחיות".
גורנשטיין: "מהמקום הזה הבן עושה את הצעד השגוי ביותר, ומאשפז את האב בבית חולים. המקום אליו הוא הכי פחד להגיע".
לאופולד: "אני ואלי הופענו בעבר רק פעם אחת ביחד, בסצנה אחת בקומדיה 'כטוב בעיניכם' של שייקספיר, וכבר אז הדמות שלו הכניסה לי מכות. אני רגיל להתגושש איתו".
גורנשטיין: "הבמאית שלנו, איה קפלן, עודדה אותנו כל הזמן ללכת עד הסוף. צריך הרבה רגישות הדדית לדעת כמה אפשר ללחוץ בסצנה ומתי לעצור, ולעודד יש הרגישות הזו בכמויות אינסופיות. לא חששנו לרגע להתעמת ככה זה מול זה".
מדוע היה חשוב לציין שהבן הוא גם משורר?
לאופולד: "את זה צריך לשאול את יהושע סובול, אבל בעיני זו הדרך להציג את הבן כמי שכותב על החיים יותר מאשר חי אותם. זו הצוואה שאביו מנסה להוריש לו. שיעזוב אותו לנפשו ויציל את עצמו, ובעיקר שפשוט יחיה. אין לי ספק שהוא יהיה אדם אחר אחרי ההתמודדות הזו, וככל הנראה גם אדם הרבה יותר מאושר".
"קולות בלילה" יועלה מחר בתשע בערב באולם 3 של התיאטרון הקאמרי בתל אביב.