תיאטרון גשר עובר בשנים האחרונות חילופי משמרות. דור המייסדים, רובו שחקנים עולים מחבר העמים, משלב כוחות עם דור חדש של כישרונות צעירים מתוצרת כחול לבן. זה מה שקורה בגרסה החדשה לקומדיית הטעויות הקלאסית של וויליאם שייקספיר "הלילה ה12-", שהועלתה בימים אלה בעיבוד מחזמר ג'אזי באווירת שנות ה20- עם מיטב משירי הכותב-מלחין אירווינג ברלין (בתרגומו של דורי פרנס) המשתלבים בקלילות בעלילה המקורית.
מיקי ליאון, מיכל ויינברג, אלכס סנדרוביץ', גלעד קלטר ויובל ינאי הם חלק מצוות שחקני ההפקה, אבל התגלית האמיתית של "הלילה ה12-" היא אלינור פכט בת ה22-, בוגרת טרייה של סטודיו יורם לוינשטיין לאמנויות התיאטרון, שבהופעת בכורה בתיאטרון רפרטוארי מגלמת בוירטואוזיות את התפקיד הכפול של בת האצילים ויולה, הנסחפת בליל סערה לחופי האי איליריה ומוצאת עבודה בבית הדוכס אורסיניו מחופשת לנער משרת בשם סזריו. העובדה שמדובר בתפקיד ראשי, הנחשב לאחד הנחשקים בהיסטוריה של המחזאות העולמית עבור שחקניות צעירות, לא מטילה עליה אימה. או שכן?
"אני חושבת שייקח לי זמן להפנים שאני באמת עושה את זה", אומרת פכט, "החודשים האחרונים היו כל כך אינטנסיביים עבורי, עם מטלות שנה ג' בבית הספר למשחק, הבחירה לתפקיד בתיאטרון גשר והחזרות ל'לילה ה12-'. גם אחרי שהתחלנו בהצגות מול קהל, אני עוד לא מפנימה מה זה אומר. אשקר אם אגיד שלא היו לי מחשבות, לקראת סיום הלימודים, בסגנון 'מה יהיה עכשיו'. יש חבר'ה שלמדו איתי במחזור שבאמת אין להם הלבטים האלה. הם משוכנעים שיהיה בסדר. אני לא כזו, אבל רפי ניב שביים את 'הלילה ה12-' היה המורה שלי בסטודיו והמליץ עלי לתפקיד. יבגני אריה בא לראות אותי בהצגה 'רעב', בתיאטרון תמונע, זימן אותי לאודישן והתקבלתי".
פכט,ילידת הרצליה, החלה את הרומן שלה עם הבמה דווקא כרקדנית בלהקת הבלט המודרני "התנועטרון", לפני שויתרה על המחול לטובת המשחק. לפני כארבע שנים משכה לראשונה את תשומת לב המבקרים כשהחליפה את חני פירסטנברג במחזה "רעב" בתיאטרון תמונע, הצגת הפרינג' המצליחה ביותר שהועלתה בעשור החולף, ובה גלמה נערה הסובלת מהפרעות אכילה וחווה אונס אכזרי. מאז הספיקה פכט להצטלם לסדרות הטלוויזיה "ראש גדול" ו"לשם שינוי", ולגלם שרשרת תפקידים עטורי שבחים במסגרת לימודי המשחק, הבולט בהם של הרוצחת הסדרתית סקאוט בקומדיה השחורה "פופקורן" מאת בן אלטון.
- כמעט כל דמות שגילמת עד היום שונה לחלוטין מקודמתה.
"והמוזר הוא שיש חלק ממני בכל תפקיד שאני מגלמת. יש בי מהרגישות והפגיעות של שירה ב'רעב', לצד הקטע הפסיכי של סקאוט מ'פופקורן', וגם בויולה מצאתי הרבה ממני. לא בהכרח ההחלטה שלה להתחפש לגבר, למרות שהייתה לי פאזת טום בוי בילדותי, אלא בעיקר הנחישות והיכולת לאלתר במצבים קשים כדי לשרוד".
- ולמה, לדעתך, היא מחליטה להתחזות לגבר?
"אולי כי שייקספיר חי בתקופה בה גברים היו מוגנים יותר. בחופש הביטוי, המעמד החברתי והזכויות. ויולה היא בת אצולה, אבל היא יודעת שבמקום זר וללא גבר לצידה שיגן עליה, אין לזה משמעות. כשהיא נקלעת לאיליריה, הדבר הראשון שהיא עושה הוא לברר מיהו השליט המקומי ואז היא מחפשת מחסה במשק הבית שלו. כגבר היא יודעת שתהיה לא רק מוגנת, אלא גם עצמאית יותר, ולכן היא ממציאה עצמה מחדש בזהות משופרת. היא גם עושה מחווה לזכרו של אחיה סבסטיאן, שהיא מאמינה שטבע באותה סערה שהביאה אותה לאיליריה, בכך שהיא מאמצת את המראה החיצוני שלו. כמובן הכול מסתבך כשהיא מתאהבת בדוכס ארסיניו, המאוהב ברוזנת אוליביה, המתאהבת בסזריו בלי לדעת שהוא בעצם בחורה".
- מדובר, בעצם, בטלנובלה.
"לגמרי. זו הגאוניות של שייקספיר. כבר במאה ה16- הוא כתב מחזות שהיו בהם כל האלמנטים שעדיין מדברים ללב הקהל המודרני".
- מה הסיכויים שבעקבות "הלילה ה-12" תהפכי לשחקנית בית של תיאטרון גשר?
"איך לענות על כזה דבר ולהישאר דיפלומטית? הייתי שמחה לקבל עוד הצעות עבודה בתיאטרון הזה, כי קבלו אותי נפלא וזכיתי לעבוד מול צוות שחקנים מדהים".
- מסך גדול וקטן מול הבמה. כמי שהספיקה להתנסות בשני המדיומים, איפה את מרגישה יותר בנוח?
"בעבודה מול מצלמה יש תמיד הרבה יותר מקום לשפר, לעשות עוד טייק, לעבוד ביותר אינטימיות עם הצוות המקצועי שמולך על כל סצנה. על הבמה יש רק הזדמנות אחת לעשות את הכי טוב שאתה יכול, וקהל של אלף איש בוחן כל מחווה שלך בזמן אמת. מצד שני, זה מוציא ממך אנרגיות שלא קיימות בסיטואציה אחרת. נראה לי שאמשיך לנסות מזה ומזה בלי להחליט עוד הרבה זמן".
