חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון הלאומי, נחשבה שחקנית בעלת כישרון בינוני בשנותיה הראשונות על הבמה, הבמאי הראשון היה ממוצא ארמני וחולה סרטן שידע שימיו ספורים, בתנועה הציונית פעלו גורמים שהתנגדו בתוקף להקמת התיאטרון בשפה העברית ועל הרישיון המקורי להקמתו חתום מי שהיה אז שר לעניינים בינלאומיים: יוזף סטלין. אלו רק קומץ מהנתונים ההיסטוריים הנשכחים אותם מעלה מחדש הבמאית-מחזאית חגית רכבי במחזה "הבימה – הסטודיה הדרמטית מציגה", המגולל את סיפור הקמת התיאטרון הלאומי. בימים אלה נשלמות החזרות למחזה, בסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין, כהפקת סיום של תלמידי שנה ג'.
"אני עדיין מנהלת מגעים על שילוב המחזה כהפקת רפרטואר בתיאטרון הבימה", אומרת רכבי, "אבל לא פשוט להריץ הצגה עם צוות של 17 שחקנים, ועדיין לא ברור איך ואם ובאיזה פורמט זה יעשה. אבל אני חייבת לומר, אחרי כמה שבועות של חזרות, שבוגרים טריים של בית ספר למשחק הם הצוות המושלם להתמודד עם החומרים האלה. יש הקבלה בין הרעב שלהם לבמה, היותם בתחילת דרכם המקצועית וכחומר ביד היוצר, ובין הסיפור האמיתי של אנשים שהחליטו יש מאין להקים תיאטרון".
- איך נולד הרעיון לכתוב מחזה על הקמת תיאטרון הבימה?
"הרבה גורמים, אבל מעל הכול זה סיפור אנושי מרתק וגדוש בפרטים היסטוריים שרבים מהם נשכחו לצערי. רוב הקהל בארץ שומע את המילה 'הבימה' וזה מעורר לו בראש דימוי אחד בלבד: 'שיפוצים'".
- בחרת להתמקד רק בשנה הראשונה לפעילות התיאטרון
"אי אפשר לדחוס סיפור כל כך מורכב להצגה של שעתיים בלי להחליט מראש מה קו הסיום. בחרתי בערב הבכורה של 'נשף בראשית', ההצגה המקצועית הראשונה שהעלה התיאטרון במוסקבה בשנת 1918. המחזה מתמקד בתהליך שהפך 12 צעירים, שהיו הראשונים להצטרף להבימה, לשחקני תיאטרון מקצועיים. תהליך קשה גדוש משברים אישיים ומקצועיים, לצד התמודדות עם מתנגדים ליוזמה מבית ומחוץ. יש סצנה במחזה הנוגעת במיוחד לליבי, בה הם יוצאים מההצגה 'השחף' מאת צ'כוב בתיאטרון רוסי נפעמים מהחוויה, ובו זמנית בתסכול נוראי כי הם משוכנעים שלעולם לא יצליחו להגיע לרמה הזו. הרגע בו עולה המסך על ההצגה הראשונה שלהם, הוא הרגע בו אני מורידה את המסך על ההצגה שלי".
בלב עלילת "הבימה – הסטודיה הדרמטית מציגה" ניצבת דמותו של נחום דוד צמח, מורה לעברית וחובב תיאטרון מושבע שהיה הרוח החיה מאחורי הקמת הבימה עם חברו מנחם גנסין. צמח היה האיש שנסע למוסקבה, בירת התרבות העולמית בתחילת המאה ה-20, לבקש מהבמאי-מורה הדגול קונסטנטין סטניסלבסקי לקחת תחת חסותו את קבוצת השחקנים חסרי הניסיון. סטניסלבסקי גייס למשימה את תלמידו המצטיין, הבמאי הארמני יבגני וכטנגוב. הקבוצה שלבה צעירים נטולי ניסיון בימתי קודם בשחקנים שכבר עבדו בתיאטראות ברוסיה ומזרח אירופה, וגם גננת מפולין שנרתמה לרעיון למרות התנגדות משפחתה וגילה המתקדם יחסית (קרוב ל-30).
"זו אחריות גדולה לגלם את חנה רובינא", אומרת אילה זילברמן המגלמת את אגדת הבמה לעתיד, "לא ידעתי הרבה על ההיסטוריה הפרטית שלה לפני שהתחלתי לעבוד על התפקיד, למרות ששמעתי שהתחילה לשחק בגיל מאוחר ובתחילת דרכה לא נחשבה שחקנית מוכשרת. לא ידעתי, למשל, שהייתה בין מייסדי הבימה שחקנית אחרת שנחשבה כוכבת הקבוצה ופרשה אחרי שארוסה סרב שתהיה שחקנית. אם הייתה נשארת, אולי רובינא לא הייתה פורצת לעולם עם התפקיד ב'הדיבוק'. אין כמעט חומרים מצולמים שלה, בטח לא מהשנים הראשונות, כך שהייתי צריכה לתמרן בין עובדות היסטוריות והרבה דמיון".
- מעטים יודעים שהייתה גננת
"היא אהבה מאד ילדים, בזה אני משוכנעת, למרות שלא נחשבה אם למופת. הדעה הרווחת היא שראתה באימהות הסחת דעת מהקריירה שהייתה מרכז חייה. עדיין, כישרון המשחק שלה התגלה לראשונה כשהייתה מספרת סיפורים לילדים בגן והם היו מרותקים".
"יש תחושה מסוימת של שליחות בהתמודדות עם הדמויות האלה", מוסיף דרור דהן המגלם את הבמאי יבגני וכטנגוב, "בסצנות בהן אני עובד עם שחקני הבימה מובלטת העובדה שיכטנגוב חולה מאד, לעיתים בקושי מתפקד. מה הניע אותו לקחת על עצמו משימה כזו, למרות בריאותו הרופפת? אני מאמין שקסם לו הרעיון לעשות משהו שונה, מאתגר יותר מעוד משימת בימוי. הוא רצה להטביע חותם. אז את הבימה כולם מכירים כיום, אבל וכטנגוב נשכח. עכשיו, באיזה מקום, זו האחריות שלי להזכיר עד כמה תרומתו הייתה חשובה".
"נחום דוד צמח הוא דמות כמעט טרגית, למרות שהמחזה לא מציג אותו ככזה", אומר מני פלורנטין המגלם את מייסד הבימה, "כששחקני הבימה החליטו לעלות מברית המועצות לישראל הוא לא הצטרף אליהם מסיבות אישיות. כשהגיע בסופו של דבר לארץ, כמה שנים אחריהם, הם כבר המשיכו בלעדיו ובעצם נידו אותו. לא נמצא מקום עבורו בתיאטרון שנלחם להקים. לי, כמי שהחליט להיות שחקן במדינה הזו, לא היה מושג מהסיפור הזה. ומדובר באיש שהמציא את התיאטרון הלאומי".
אתה מזדהה עם החלום שלו?
"כשאני נושא בסיום המחזה את המונולוג בו צמח פונה לקהל שהגיע להצגה הראשונה של הבימה, ומציג בפניהם לראשונה את התיאטרון החדש שהקים, אני מתחיל לבכות. בכל חזרה מחדש. בעיני, זו מהות הקיום של מי שהחליט להיות שחקן. לעלות לבמה ולהגיד: 'אני כאן. זה החלום שלי והצלחתי להגשים אותו'".
"הבימה – הסטודיה הדרמטית מציגה" יועלה מידי ערב ל-30הצגות החל ב-23 באוקטובר באולם המופעים של סטודיו יורם לוינשטיין בשכונת התקווה בתל אביב.