גל, כידוע, הוא המאמן האישי מספר אחת בישראל, זה שמוציא מהמינוס ב"משפחה חורגת", עוזר לילדים במצוקה ב"אלופים של החיים", מנכ"ל חברת תו"ת (תקשורת ותוצאות) ויושב ראש עמותת "הכל אפשרי" המלווה קבוצות חלשות באוכלוסיה. בספרו החדש, שלישי במספר, הוא מדריך את הקורא איך לנצל הזדמנויות ולעמוד באומץ מול קשיים. הספר מורכב ממאה סיפורים אישיים, שמתארים אנשים שעברו אימון אישי במגוון תחומים. הפרקים, שמלווים במשימות כתיבה ומחשבה, אמורים לתת נוחסאות לא פשוטות, אבל בדוקות, להצלחה.
הפרקים בספר מסודרים על פי שלושה מעגלים שמרכיבים את המתודה של גל. המעגל הראשון הוא "מי שאני", ומדבר על הכרה עצמית ושיחה פנימית עם עצמך. המעגל השני הוא "אני מול הסביבה", והשלישי הוא "תקשורת", שמסכם את שניהם. "בתפיסה שלי, השיחה הכי מכוננת היא זו של המעגל הראשון", מסביר גל. "היא קובעת כמה רחוק וכמה עמוק הבנאדם יגיע".
"אני משוחד, אבל הספר יכול להועיל לכל אחד"
בסוף הספר מובאים חלק מכ-4000 מכתבי תודה שקיבלו אלון גל וחברת תו"ת תקשורת כתוצאות מאימונים מצליחים של אנשים פרטיים וחברות מובילות במשק. "בשיחה מול מאמן יש מישהו שלא מוותר לך, ואילו ספר אפשר הרי להניח. אבל בניגוד לאימון, יש מימד מאוד אישי בשיחה של אדם עם עצמו, בלי נוכחות של עוד אדם אחר בחדר, ואני מאמין שהכל מתחיל ונגמר בשיחה הראשונית של בנאדם עם עצמו לגבי ההערכה העצמית שלו. אם אדם מאמין, מקבל ומעריך את עצמו, כל יתר הדברים בחיים אפשריים לו. אני אמנם משוחד, אבל חושב שהספר שלי יכול לתת ערך מוסף לכל אחד, ואפשר למצוא בו הסתכלויות חדשות. רובנו נמצאים כל הזמן בתוך תקופה של שינויים. הספר הזה יכול להועיל למי שנמצא תוך כדי, או רוצה שינוי".
והנה דוגמה מהפרק השני, על הערכה עצמית:
כמעט בכל תהליך התפתחות אנו מגיעים בסופו של דבר אל אותו מושג חמקמק ולא תמיד ברור שנקרא הערכה עצמית. אנו חיים בסביבה תחרותית והשוואתית, המובילה אותנו לא פעם לחוות את עצמנו כ"לא מספיק טובים". הציונים שלנו לא מספיק טובים, הגוף לא מספיק יפה, השפה לא רהוטה, החברים לא מספיק מקובלים וכיוצא באלה. זאת ועוד, אנו גדלים על ברכי נורמות חברתיות, הגורסות שאהבה עצמית היא פשע נרקיסיסטי מסוכן, ופרגון למעשינו חייב לבוא רק מאחרים. "אל תאמר שבחו של אדם בפניו" או "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ועוד רבים וטובים מהמשפטים שכולנו מכירים, שהתחנכנו עליהם ואנו ממשיכים לחנך לאורם - כל אלה מלמדים אותנו, או לפחות מנסים ללמדנו, צניעות תוך הפחתת ערכנו. וכי למה הנחתום איננו יכול להעיד על עיסתו? ואם עיסתו יצאה פשוט מופלאה? ואם הוא שקד ועמל והכניס את כל נשמתו ואהבתו לעיסה? בשום פנים ואופן אסור לו לומר עליה מילה טובה? ובאיזה תנאי מותר? מי הוא המחליט מתי מותר לנו להעיד על עיסתנו?
דומה כי ההרגל של רבים מאיתנו הוא להמעיט בערכנו, וכאשר הרגל חזק מספיק, הוא הופך לטבע, וטבע קשה מאוד לשנות. כאשר הדימוי העצמי הנמוך הופך לטבע, מאבד האדם את חדוות היצירה ואת ההעזה. כיצד אאמין ביכולתי ואעז ליצור בחיי אם איני מספיק חכם/מוצלח/מסוגל? מדוע שאבקש מאחרים לבטוח בי אם אני לא בוטח בעצמי?
דנה, אישה מוכשרת בשנות השלושים לחייה, פחדה לדרוש שכר הולם עבור עבודתה, ולפיכך הרגישה ממורמרת. בשיחה איתה התברר שנמנעה מלדרוש העלאה בשכר משום שחשבה שהעברית שלה לא מספיק טובה, שהיא לא ייצוגית ושאין לה כישרון לקיים משא ומתן. ביקשתי ממנה להכין רשימה של תחומים שבהם היא מוצלחת ומגלה יכולות גבוהות. לא עבר זמן רב והיא נוכחה לדעת שיש לה יתרונות לא מעטים ושהיא עובדת חיונית מאוד בארגון. רשימת יתרונותיה עזרה לה לאזור אומץ ולבקש העלאה בשכר ואף לקבל אותה.
המזל הגדול שלנו, בני האדם, הוא שיש לנו שכל ונתונה בידינו האפשרות לבחור את מחשבותינו. לכן בדיוק כמו שטבענו בעצמנו את האמונה שאנחנו לא מספיק טובים, יפים, חכמים או מוצלחים, אנחנו יכולים לפתח אמונה הפוכה לחלוטין באשר לעצמנו בכוח המחשבה בלבד. נכון, לחינוך יש השפעה חזקה עלינו, וההרגל של לא לאהוב את עצמנו כבר קיים שם מזמן, אבל אלו רק מחשבות, אפשר לשנותן, להחליפן. צריך רק להסכים לחשוב אחרת ולהשקיע את הזמן הנדרש.
מה עושים?
1. רשמו עשרה תחומים שבהם אתם "לא מספיק" טובים בעיניכם
2. רשמו מה אתם מחמיצים בחייכם בשל אותו דפוס מחשבה.
3. רשמו עשרה תחומים שבהם אתם חווים את עצמכם כטובים ומוצלחים
4. במהלך השבוע הקרוב הוקירו את עצמכם שלוש פעמים ביום על מי שאתם ועל היותכם מוצלחים בתחומים אלו.
"מאה שיעורים על החיים", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 330 עמ'.