במאי- ווס קרייבן (“צעקה 1-3”, “הסיוט ברחוב אלם").
תסריטאי- קווין וויליאמסון (“צעקה 1-2”, “דוסון קריק").
שחקנים- נב קמפבל, קורטני קוקס, דיוויד ארקט (“צעקה 1-3”).
על מה הסרט?
סידני פרסקוט חוזרת לעיר הולדתה, עם ספר המתאר את תלאותיה, מה שמניע שרשרת רציחות חדשה בעיירה מוכת הדם.
על מה באמת הסרט?
והרוצח הוא...היא...הם...
הדבר הכי טוב בסרט
הוא מצחיק ומפחיד באותה מידה. בהתאם לסדרה המוצלחת, המודעות העצמית של הדמויות והיוצרים מגחיכה את הז'אנר, אך לא פוגמת באפקט האמא'לה.
הדבר הכי גרוע בסרט
לפעמים המודעות העצמית הזו, הציטוט על גבי ציטוט על גבי ציטוט הזה, מעט מטרחן. בסרט הראשון זה היה מפתיע, מקורי וחדשני, היום זה כבר מעט חוזר על עצמו.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הפתיחה פשוט מבריקה. גם צוחקת על הסדרה עצמה, גם על סרטי האימה שניסו לחקות אותה ולגלוש על הגל שלה וגם מתחילה לקבוע את החוקים החדשים של הכביכול רימייק הזה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
תמונת הנרצחת הראשונה עם כל הקרביים בחוץ. לא לבעלי לב חלש. כנראה שבעשור החדש גם סדרת סרטי "צעקה" צריכה להשתוות לרף הגועל של סרטי "המסור" למיניהם.
סקס
כאמור, עשור חדש- חוקים חדשים. אחרי הפירוק הפוסט-מודרני של הז'אנר, כנראה שנשברו כל החוקים, ואפילו חוק הבתולה שלא נרצחת, כבר לא קיים. בהשוואה לסרטי הסלאשרים של השנים האחרונות, הסרט די פוריטני, חוץ מבחורה אחת בחזייה וכמעט נשיקה הסרט לא מצ'פר את צופיו בסצנות סקס חושפניות ומעניינות.
אלימות
כאן כמובן הסרט משקיע את רוב האנרגיה שלו, בהתאם לחוק הטוען כי סרט ההמשך צריך להציע מספר גופות גדול יותר ורציחות מזוויעות יותר. מבטיח ומקיים.
סטיילינג
בתחרות מי נראית טוב יותר 11 שנה אחרי הסרט האחרון בסדרה, זוכה נב קמפבל בקלות. טוב, זו לא חוכמה כשהתחרות שלך היא קורטני קוקס עם הבוטוקס המוגזם, השפתיים המוזרות וצבע השיזוף הזרחני-מלאכותי. הגרוש שלה, דיוויד ארקט, הזדקן בצורה חיננית יותר והוא עדיין הטמבלון הכי חינני בסביבה.
פסקול
עושה את העבודה. מותח, מלחיץ ומקפיץ.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמגלה הרוצח/ת/ים- בעידן האינטרנט- חולני זה השפוי החדש. וכבר אין צורך בחברים- מספיק שיש מעריצים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אולי תלווה אותי הביתה, אני קצת מפחד ללכת לבד בחושך עכשיו.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
עדיין לא נס חינה של הסדרה שהחלה בדה-קונסטרוקציה המשעשעת של ז'אנר האימה, והיא מציעה גם כאן את אותו תמהיל של פרודיה, אינטרטקסטואליות, תבונה מטא-ז'אנרית אירונית, חשיפת החוקים ושבירתם.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
לא הולכת לסרטי אימה, אני לא יכולה להירדם בלילה אחר כך.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
כל סרט אימה אפשרי. ובעיקר את "צעקה 1”, רק כדי להבין שלעולם אסור להסתבך עם המקור.
שורה תחתונה
בידור טראשי אימתי קומי משובח. בעזרת תסריט פיקח, שנון ומפתיע, שלישיית השחקנים המקורית המגובה בכוכבי נוער בכל פינה, ורציחות סכין למכביר- הסדרה צולחת את המעבר לעשור החדש ומאפשרת גם לדור האינטרנט והסלולרי ליהנות קצת מסלאשרים, אימה ומודעות עצמית.
זמן מסך
103 דקות.