בעלי מלאכה
במאי- סטיבן סודרברג (“התפרצות").
תסריטאי- רייד קרולין.
שחקנים- צ'אנינג טייטום (“רחוב ג'אמפ 21”), מת'יו מקונהיי, אלכס פטיפר (“עולם הזמן").

על מה הסרט?
על חשפנים ישנים וחדשים.

על מה באמת הסרט?
היזהרו מהחלום האמריקאי הקפיטליסטי-חזירינוצ'קי.

הדבר הכי טוב בסרט
צ'אנינג טאטום. שהיה גם שותף להפקת הסרט והעלילה מושפעת מסיפור חייו, שהחל להופיע כחשפן בגיל 19. יש בו משהו שובה לב לחלוטין, הוא רוקד מדהים, ואין לו בעיה עם ערום. אם בתחילה נראה שאלכס פטיפר הילדון ההורס, בתפקיד הבשר החדש, מצליח לנשוף בעורפו, הוא מצליח לעקוף אותו בסיבוב האקזוטי מהר מאוד.

הדבר הכי גרוע בסרט
הנוסחתיות שלו. חוץ מההיפוך המגדרי אין בסרט דבר לא צפוי.

מתוך הסרט מג'יק מייק (צילום:  יחסי ציבור )
שווה את מחיר הכרטיס|צילום: יחסי ציבור

הסצינה שתלכו איתה הביתה
הריקודים של הגברים. החפצה גברית מעולם לא היתה כל כך נעימה לעין.

הסצינה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות עם קודי הורן (“המשרד”), בחירת ליבו המעצבנת וחסודה של הגיבור, שפשוט לא משחקת מספיק טוב. 

סקס
מסרט כזה הייתם מצפים לקצת יותר סצנות סקס, אך סודרברג בוחר להשאיר אותנו עם טוסיקים חשופים, רמיזות לסקס ותחתונים מלאי דולרים ולא הרבה יותר מזה. את העוקץ ההומו-אירוטי הוא מנטרל במשפט אחד, ולא באמת מצליח להפוך את ההוויה הנלעגת של הרקדנים למה שהיא באמת.

אלימות
שום דבר שבקבוק בירה מנופץ על ראשו של הגיבור לא יפתור.

מה למדנו מהסרט?
את מה שלמדנו מהקולנוע מאז שנות השמונים- לא להסתנוור מהדולרים הירוקים.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
עכשיו יש לי חשק לראות "אלנבי".

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
לא ברור מה חיפש סודרברג בתסריט הזה, וחוץ מכמה צילומים יפים, קאטים עצבניים  ותחושה ריאליסטית, לא ממש ניכרת כאן טביעת ידו. בלעדיו לא נראה לי שהיינו שומעים על הסרט הזה.

המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
למה לא היו סרטים כאלה בזמני?

אין תמונה
שחקנים מצוינים

מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"קוקטייל"- שהמציא את הנוסחה עוד בשנות השמונים.
"ללכת עד הסוף"- שהצליח להפוך את המעשייה להצהרה חברתית
"נערות שעשועים"- גברים, נשים, לאס-וגאס-מיאמי, זה לא באמת משנה.
"קברט"- בגלל הופעות הדקדנס שלפני המשבר הגדול.

שורה תחתונה
מה שיכול היה להיות סרט נוסחה קלישאתי, הופך בידיו של סודרברג לשימוש מתוחכם בז'אנר ובקונבנציות שלו, ולהצהרה אופנתית-אסתטית על השינוי בדימוי ובתפקיד הגבר האמריקאי בעידן המשבר הכלכלי. הליהוק ובימוי השחקנים מצוין, רק חבל שחסרים לטייטום הכריזמטי עומק ויכולות משחק נוספות שהיו הופכות את דמותו ואת מה שקורה לה לאמינים ומרגשים בהרבה.

זמן מסך
110 דקות.