במאי- רופרט סנדרס.
תסריטאים- אוואן דוהארטי, ג'ון לי הנקוק (“הזדמנות שנייה”), חוסיין אמיני (“דרייב").
שחקנים- קריסטן סטיוארט (“דמדומים"), שרליז ת'רון (“פרומיתאוס"), כריס המסוורות' (“תור").
על מה הסרט?
עיבוד אפל ומלחמתי במיוחד לסיפור שלגיה והמלכה הרעה.
על מה באמת הסרט?
על גירל פאוור עלק.
הדבר הכי טוב בסרט
כל מה שקשור לצד הויזואלי שלו. בסצנות הטובות שבו זהו ממש מסע טריפי על צדדיו הרעים והטובים. אי אפשר לפספס את העובדה שמדובר בבימאי קליפים ופרסומות שזהו סרטו הראשון.
הדבר הכי גרוע בסרט
התסריט. הסיפור, העלילה וכתיבת הדיאלוגים כמעט ולא קיימים.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
שרליז ת'רון, מושלמת ופסיכוטית בתפקיד המלכה הרעה, נכנסת לאמבטיית חלב והופכת לפסל לבן ונוזל. גם הביקור ביער הפיות של הגמדים הדיגיטליים היה משובב בדרכו, והזכיר את המקור התמים של "דיסני" לרגע.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל סצנה בה צריך לעבור רגש מסוים, הומור או משמעות.
סקס
כריס המסוורוות', הצייד המסוקס והרגיש, הוא גבר לעניין, אך הכריזמה שלו והמתח המיני המצופה נתקלים בחומה האנמית והמשעממת שהיא "השחקנית" קריסטן סטיוארט. אז נכון, הליהוק שלה אמור למשוך את כל מעריצות "דמדומים”, אבל זה לא תירוץ להיתקל שוב בבחורה הזו, שחייבת למצוא עבודה חדשה.
אלימות
בהשראת "משחקי הכס” ו”שר הטבעות”. שום דבר שכבר לא ראינו בעבר.
מה למדנו מהסרט?
שכאשר יש לבמאי הנשוי רומן עם השחקנית הראשית שלו, זה כנראה הופך אותו עיוור לפגמים שלה.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
חבל שלא הלכנו לראות "באטמן”.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הפסבדו-פוסט-פמיניזם בו מקווה להתהדר הסרט, הופך את הניסיון לאמירה עכשווית על מלחמת המינים, מיתוס היופי הנשי ואובססיית הגוף והנעורים לאמירה חסרת בשר ותוכן אמתיים.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
והיא גם בכלל לא כזו יפה.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"ז'אן דארק"- כי נשים תמיד יכלו להנהיג מלחמות.
"הנמלט”, "הסיפור שאינו נגמר”- כדי להעתיק מהם מבלי שנשים לב.
שורה תחתונה
"שלגיה והצייד" הוא ניסיון לא מוצלח להפוך את האגדה הידועה לסרט אקשן פנטסטי, שכל ההשקעה במחלקת הארט, עיצוב תלבושות והאפקטים המיוחדים לא תסתיר את העובדה שמדובר בגרסה מתאמצת, חסרת מעוף, תחכום ורגש. אנא חסכו מאתנו את ההמשכים המצופים.
זמן מסך
127 דקות.