במאי ותסריטאי: טרי גיליאם (“פחד ותיעוב בלאס ווגאס”, “12 הקופים").
תסריטאי משנה: צ'רלס מק'קואן (“ברזיל'”, "הרפתקאות הברון מינכהאוזן").
שחקנים: הית' לדג'ר ז"ל, ג'וני דפ, קולין פארל, ג'וד לאו, טום וייטס.
על מה הסרט?
תיאטרון נודד מאפשר לצופים להפוך את הפנטזיות שלהם למציאות. המנהל שלו, בן האלף, הסתבך עם השטן, והבת שלו בסכנה. האם הבחור החדש בלהקה יצליח להציל אותה?
על מה באמת הסרט?
אם לתמצת את המסר למשפט אחד, אז נראה לנו ש"לא כדאי לעשות עסקאות עם השטן" ימצה את זה. אנחנו מקווים שידעתם את זה גם לפני.
הדבר הכי טוב בסרט
הדמיון. גיליאם (אחד המופלאים בחבורה האגדית "מונטי פייתון", דרך אגב) והתסריטאי שלו חוזרים להברקות, לאבסורד ולמקבריות של "ברזיל", ואפילו מתעלים על עצמם באחד הסרטים המוזרים, טריפיים ויותר יפים ויזואלית שייצא לכם להיתקל בהם.
הדבר הכי גרוע בסרט
העלילה שלו מעט מבולגנת, לא מובנת, עמוסה ובסופה לא נסגרים ממש כל הקצוות. וזה בלי להזכיר את העובדה שלדג'ר ז"ל לא הצליח לסיים את הצילומים של הסרט, מה שגרם לגיליאם לשנות את העלילה, ולהחליפו בסצנות הדמיון בדפ, פארל ולאו (שתרמו את שכרם למתילדה, בתו של לדג'ר). לפעמים השינוי הכפוי עובד, לפעמים הוא רק יוצר געגועים ללדג'ר.
סצנת הפתיחה היא אחת מסצנות הפתיחה הטובות שנראו. הכניסה הראשונה לאימג'נריום, שם מתממשים דמיונותיך, מרהיבה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זה לא מחזה נעים, ומעט אירוני, לראות את הית' לדג'ר תלוי ומתנדנד מגשר.
סקס
משולש אהבהבים נרקם בין לדג'ר, בתו הצעירה של בעל התיאטרון והעוזר הצעיר. אבל מי שזוכה לממש בסופו של דבר את גחמותיה של בת הנעורים, הוא קולין פארל החודר אל דמיונה. בשביל האהבה, אגב, הסכים גם בעל האימג'נריום למכור את נפשה של בתו העתידית לשטן.
אלימות
השטן לא מתבייש לפעול גם בדרכים עקלקלות כדי לנצח בהתערבות.
סטיילינג
את האוסקר שלי קיבלו כאן מעצבי התלבושות, הארט וכל מי שהיה קשור לצד האמנותי והמדהים של הסרט.
קסום, אגדתי, פנטסטי, דרמטי ומרגש, כמו כל הסרט. גיליאם עצמו כתב שני שירים לפסקול שאחד מהם - "We Are The Children Of The World" – הוא פרודיה על שירו של מייקל ג'קסון. באחת הסצנות בסרט תרם גיליאם גם את קולו בשירה.
מה למדנו מהסרט?
שיש אנשים שיעדיפו להיכנס לפאב על פני זכייה בהארה.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אחחח, כל כך חבל שלדג'ר כבר הלך לעולמו. פספסנו כל כך הרבה תפקידים טובים.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הייתי מעדיף לזכור את לדג'ר בתפקידו הקודם והמופתי ב"האביר האפל" ולא בפיאסקו הנוכחי הזה. עוד פספוס מבית היוצר של גיליאם, שנותן תחושה של תפסת מרובה - לא תפסת. אבל איזה אחלה סרט לניתוח בקורס "הקולנוע כחלום".
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
רגע, לא הבנתי, אז בסוף השטן ניצח או הפסיד?
סרטים של דיוויד לינץ' בגלל האווירה החלומית הבלתי מובנת.
"מלכודת לפרקליט" ושאר סרטים בהם אנשים מוכרים נשמותיהם לשטן.
שורה תחתונה
פנטסיה טריפית קסומה ומהפנטת. “מופע הפלאים" עושה חשק לדמיין מה היה עושה גיליאם עם "עליסה בארץ הפלאות" במקום טים ברטון. העולם הדמיוני שלו מעניין, צבעוני, ומרתק הרבה יותר מזה שעיצב ברטון בשביל עליסה. אולי זה לא סרטו הטוב ביותר של גיליאם, אך אם תתמסרו לו מדובר בחוויה קולנועית מפעימה ומרגשת.
זמן מסך
123 דקות.