במאי- בר סטירס (“איגבי”)
תסריטאי- ג'ייסון פולארדי (“מפרקים את הבית")
שחקנים- מת'יו פרי (“חברים"), זאק אפרון (“היי-סקול מיוזיקל”)
על מה הסרט?
קומדיית נעורים. מת'יו פרי חי בעבר, הוא חושב שכל החיים שלו נדפקו כי הכניס את חברה שלו להריון בתיכון וויתר על כל חלומותיו. מפגש קסום מחזיר אותו לתיכון בו לומדים ילדיו, כדי להיזכר מה באמת חשוב בחיים.
על מה באמת הסרט?
בדומה לשורה התחתונה של רוב הסרטים ההוליוודיים - "אין כמו בבית". משפחה זה הדבר הכי חשוב, לא לימודים, לא הגשמה עצמית ובטח לא חלומות גדולים.
הדבר הכי טוב בסרט
זאק אפרון הוא מה זה חתיך. (וזה רק אני או שהוא ממש נראה כמו אחיו הצעיר של יהודה לוי?)
הדבר הכי גרוע בסרט
במקום להשתמש בחזרה לתיכון כמבוגר כדי לבדוק "מה היה קורה אם?” הופך הסרט למוסר-השכל על סמכות אבהית.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה המוצלחת ביותר בסרט מתרחשת דווקא בעלילת המשנה של הסרט- ברומן המתרקם בין חברו הגיק של הגיבור ומנהלת הבית-ספר. הפגישה הראשונה שלהם במסעדה עם הציטוט של "שר הטבעות", מצחיקה במיוחד.
הבת מנסה לפתות, בלא ידיעתה כמובן, את אביה בחדר השינה. תסביך אלקטרה מעולם לא נראה טריויאלי כל כך.
סקס
עם בגדים. כמו בגיל הנעורים- מחרמנים אותך כל הסרט עם רמזים למין אך משאירים אותך עם כאב ביצים.
אלימות
כראוי לז'אנר יש קרב אגרופים בקפיטריה עם "הילד הרע" של בית הספר. לא נמאס כבר לסרטי נעורים מהמאבק של הספורטאי הקשוח עם החנון? רק היה חסר שמולי רינגוולד תיכנס באמצע.
סטיילינג
איך אפשר בלי איזה מייק-אובר מהיר שיהפוך את האבא הלא מעודכן (שהתלבש בחוסר מודעות בהשראת קווין פדרליין) לבחור הכי לוהט בשכבה.
לא מספיק מגניב ועדכני לסרטי נעורים.
מה למדנו מהסרט?
לא לעשות סקס לפני הנישואים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
גם אם היו משלמים לי, לא הייתי חוזר שוב פעם לתיכון.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כבר ראינו בקולנוע את הטריק הזה של חזרה לתיכון יותר מידי פעמים, והסרט לא ממש מוסיף עליו משהו מקורי או מיוחד.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
חבל שאין טריק כזה גם במציאות, מה הייתי נותנת כדי להראות שוב כמו בת 17.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"ביג”, "פתאום 30”, "שישי הפוך”- ושאר סרטי שינויי גיל וזהות.
"אף פעם לא התנשקה”- גם דרו ברימור נהנתה לחזור לתיכון.
"בחזרה לעתיד”- גם שם היו רמזים למשיכה ארוטית בין אם לבנה, ללא ידיעתה.
"אלו חיים נפלאים”- גם כאן לומד הגיבור להעריך את חייו על ידי טיולים בזמן.
זמן מסך
102 דקות.
שורה תחתונה
מפתיע לטובה יחסית לסרט שהיה אמור להיות מביך. אבל יוצר את התחושה שסרטי הנעורים לא ממש השתנו והתפתחו מאז שנות השמונים. להיפך, נראה שהשמרנות רק התגברה, אפילו "ביג" היה יותר ליברלי ממנו.