במאי- רודריגו גרסייה (“דברים שאפשר לדעת עליה")
תסריטאים- גלן קלוז, ג'ון בנוויל, גבריאלה פריקופ. מבוסס על סיפור מאת ג'ורג' מור.
שחקנים- גלן קלוז, ג'נט מקטיר, מיה וסיקובסקה (“אליס בארץ הפלאות").
על מה הסרט?
אשה מתחזה לגבר כדי לשרוד באירלנד של המאה ה-19.
על מה באמת הסרט?
מגדר הוא העמדת פנים, נשף תחפושת אחד גדול, ותו לא.
הדבר הכי טוב בסרט
גלן קלוז. בהופעה מרגשת, מורכבת ונוגעת ללב. הסרט הזה הוא ממש הבייבי של קלוז שגם היתה שותפה לכתיבת התסריט, הפיקה, כתבה את שיר הנושא (המקסים, בביצועה של שינייד אוקונור) ושיחקה את אותה דמות בתאטרון 30 שנה קודם. קלוז גם היתה מועמדת על התפקיד לאוסקר, מועמדות שישית והפסד שישי שלה.
הגיבור נוהג לדבר לעצמו יותר מידי במהלך הסרט. מדובר במנהג קולנועי מגונה מאוד.
הסצינה שתלכו איתה הביתה
אלברט נובס מתוודע לראשונה לדמותה של ג'נט מקטיר (שגם היתה מועמדת, בצדק, על תפקידה לאוסקר), בהופעת דראג מרשימה. גם הסצינה בה הן יוצאות לבושות לראשונה בבגדי נשים חזקה ומרגשת במיוחד.
הסצינה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל סצינה בה עולה הסבטקסט של הסרט על גדותיו.
בזמן שהסרט משכתב מחדש את ההיסטוריה הקווירית ומציג משחקי דראג, מיניות נזילה ותענוגות ג'נדר בנדר, הוא גם מציג את השמרנות האירית כשוקקת מתח מיני פעיל, ואת המאה ה-19 כקצת יותר דקדנטית ממה שחשבנו. חבל שכל הסקס-אפיל, התשוקה והמתירנות האלו נעלמים באיזשהו שלב מהסרט ומשאירים אותו יבש למדי.
אלימות
טרגית. כל מילה נוספת תיחשב כספוילר מיותר.
סטיילינג
כראוי לדרמת אדונים-משרתים מעמדית תקופתית עם טוויסט, עיצוב התלבושות כאן מרשים, מדוייק, צבעוני ומבטא את הבדלי המעמדות בצורה אכזרית. עבודת האיפור שנעשתה על קלוז ומקטיר ראויה גם היא להערכה.
מה למדנו מהסרט?
שגם אם היא מאוד תתאמץ, גלן קלוז לא באמת תצליח להראות כמו גבר.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מה יהיה על גלן קלוז? מסכנה, גם כשהיא עושה תפקידים מעולים היא כנראה בחיים לא תזכה באוסקר.
הסרט הוא הדגמה חיה ומניפסט אדריאן ריצ'י-ג'ודית בטלרי מושלם על משחקי מגדר, הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי. חבל שהעוקץ החתרני שלו והאומץ הנשי-פמיניסטי-לסבי לא ממש מצליחים להתרומם בסופו של דבר.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
כבר מזמן אני אומרת שרק נשים היו צריכות לנהל את העולם. ומי זאת אדריאן ריץ'?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"בנים אינם בוכים"- ושאר סרטי טרנסג'נדרס.
שורה תחתונה
אלברט נובס הוא סרט קטן, עדין ועצוב (שלא לומר קודר, מדכא ומייאש). הסרט אמנם לוקה מעט במינוריות, חוסר החלטיות ובניית עלילה ודמויות לא מספיק מפותחת, אך הסיפור המיוחד והמקורי שהוא מציג, הבימוי הרגיש והאנסמבל המשובח של השחקנים, הופכים אותו ליצירה מרתקת לצפייה, בעלת קסם מיוחד.
זמן מסך
113 דקות.