חייו של אדם שחי בצורה הפוכה - נולד זקן ועם השנים נהיה צעיר יותר ויותר.
על מה באמת הסרט?
על החיים ועל המוות, עם הרבה השפעה בודהיסטית. במילים אחרות: הדבר הקבוע היחיד שיש לנו בחיים זה השינוי, שום דבר לעולם לא נשאר כמו שהוא, וכמה זה עצוב. הקולנוע הוא הנחמה שלנו בניסיון לנצח את הזמן.
בעלי המלאכה
במאי: דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב”, "שבעה חטאים”, שגם בהם כיכב בראד פיט)
תסריט: אריק רות' ("מינכן”, "פורסט גאמפ”), רובין סויקורד ("זיכרונותיה של גיישה”)
שחקנים: בראד פיט, קייט בלאנשט ("אליזבת'”), טילדה סווינטון (“לקרוא ולשרוף").
מבוסס על סיפור קצר של פ.סקוט פיצ'גראלד
הדבר הכי טוב בסרט
הגימיק הסיפורי - כאמור, ילד זקן המתבגר והופך לצעיר – פלוס ביצוע מושלם ומעורר השראה בעזרת אפקטים מיוחדים.
הדבר הכי גרוע בסרט
לא מחלקים טישו בכניסה לקולנוע.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
פיט ובלאנשט עומדים מול מראה גדולה ובוהים בבבואתם, כשפיט מבקש לזכור אותם כמו שהם עכשיו.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
מי שאלרגי לסימבוליות יתרה לא יאהב את סצנת הצגת השעון ההולך לאחור, כדימוי מאוד ברור לדמותו של פיט.
אלימות
מלחמת העולם השנייה תופסת את פיט בלב ים וגוררת אחריה מיתות לא טבעיות רבות סביבו. גם מעבר לזה, הסרט מלא בהלוויות ואנשים שהולכים לעולמם.
סקס
אחרי שכבר היו זוג ב"בבל", ממשיכים פיט ובלאנשט את הכימיה גם כאן. בלאנשט עם גוף וכריזמה של רקדנית (לכל התוהים, היא באמת מבצעת את סצינות הריקוד שלה) ופיט, שהמצלמה לא נרגעת מכמה שהוא יפה (נראה בדיוק כמו אז, כשרקד על המיטה ב"תלמה ולואיז") מצליחים להעביר את השבריריות בחיים אפילו בסצנות הסקס.
הסרט נע מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו. היוצרים פנו לחברת "ליוויס" ולקחו מהם פריטי וינטג' מקוריים כדי להתאימם לתקופות השונות בסרט. וככל שפיט נהיה יותר צעיר ויפה, כך גם משתפרים הבגדים אותם הוא לובש. עבודת האיפור שנעשתה על בראד פיט, וערכה לפחות 5 שעות ביום, מרשימה אף היא.
מה למדנו מהסרט?
שני ציטוטים שקשה לשכוח: "לעולם אין לדעת מה צפוי לך". וברגע שמגיע המוות, "פשוט צריך להרפות".
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
זה בכלל סרט על קולנוע. סוזן סונטאג כבר אמרה "כל התצלומים הם בבחינת ממנטו מורי", ורולאן בארת' כבר קישר היטב בין מוות לצילום, אבל כבר הרבה זמן שלא ראיתי הצגה כה יפה של התיאוריות האלה בסרט הוליוודי.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה לב גדול יש לסרט הזה.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"עמוק באדמה"- שיכולה להתחרות עם כמות המתים והלוויות שבסרט, ובוחנת גם היא בדרכה את נוכחות המוות בחיינו.
"פורסט גאמפ”- משהו בטון של הסרט, בגיבור, בהתפתחות העלילה. לא פלא שאת שני הסרטים כתב אותו בן אדם.
"הפצוע האנגלי”- ושאר סאגות אהבה גדולות מהחיים שמסופרות מהסוף להתחלה.
זמן מסך
165 דקות (אבל זה עובר מהר).
שורה תחתונה
הוליווד במיטבה. איזה כיף שאנחנו בעונת האוסקרים. מי ידע שדיוויד פינצ'ר יכול לרגש ככה, שפיט יכול להיות כה צנוע ובעיקר שסיפור כל כך מופרך יכול לגעת ולא להפוך לרגע למביך או מזויף.