במאי ותסריטאי- ספייק ג'ונס ("להיות ג'ון מלקוביץ").
תסריט- דייב אגרס ("יוצאים לדרך") מבוסס על ספר הילדים של מוריס סנדק משנת 1963.
שחקנים- מקס רקורדס בן ה-12 ("האחים בלום"), קת'רין קיניר ("להיות ג'ון מלקוביץ").
מדבבים- ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס"), לורן אמברוז ("עמוק באדמה"), פורסט וויטיקר ("המלך האחרון של סקוטלנד").
על מה הסרט?
מקס בורח מהבית אל אי יצורי הפרא והופך למלך שלהן, רק כדי לגלות שעולמן לא מאוד שונה משלנו.
על מה באמת הסרט?
אי אפשר להפיג את הבדידות האנושית הקיומית, צריך ללמוד לחיות איתה.
הדבר הכי טוב בסרט
הבובות, ברור. קודם כל בגלל הבחירה הכל כך אנלוגית בעולם הדיגיטלי. יצורי הפרא האנושיים האלה כל כך שובי לבב, וממש כמו פעם- איש לבוש בחליפה של בובה, וזה מספיק.
הדבר הכי גרוע בסרט
עד כתיבת שורות אלו, לא נמצא מה רע בסרט.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
קשה לבחור, ג'ונס מצליח באמצעים מאוד פשוטים להפוך כל סצנה לקסומה ומיוחדת. האם זו תהיה הפגישה הראשונה עם היצורים? הרגע הראשון בו רואים את המבצר שבנו? ערמת המפלצות? ההליכה במדבר? הפרידה המרגשת? או בכלל תהיה זו התחושה הקסומה והמוזרה שהסרט יוצר שלא תצא לכם מהראש?
הסיום, כי רק תרצו לראות עוד ועוד מהסרט.
סקס
סרט ילדים- המיניות עוד מודחקת, אבל החיפוש אחר אהבה-קשר-שייכות והפגת הבדידות בשיאו.
אלימות
סימבולית, כמו שילדים צריכים. קרבות שלג, קרבות בוץ, קפיצות אחד על השני. הסרט מוכיח שהמשחקים האלה הם רק מסכה לאלימות, כעס ותוקפנות החבויים בילדים ובמפלצות המבטאות את התסכול בדרכים שונות. הבחירה בג'יימס גנדלופיני, טוני סופרנו, אחת הדמויות האלימות אי פעם בטלוויזיה, לדובב את המפלצת הראשית בעלת נטיית ההרס העצמי תעיד על כך.
סטיילינג
מושלם. הבובות מעוצבות במסורת ג'ים הנסון, והם מכוערות ויפהפיות בו-זמנית, הרעיון להלביש את הגיבור בחליפת תחפושת זאב פרוותית היא לא פחות מגאונית.
פסקול
כזה שתרוצו מיד להוריד למחשב. בדיוק כמו בחירת המדבבים, גם כאן, שירי רוק אינדי מתאימים לסרטים עצמאיים ולא לסרטי ילדים.הזמרת בעלת הקול המתפנק, קרן או, סולנית ה-יה יה יה'ז, האחראית על הפסקול, יצרה שירים מעולים המשתלבים עם פסקול מוסיקלי משובח.
מה למדנו מהסרט?
להיות משפחה זה קשה. אבל למרות האכזבה, הקשיים והכאב- זה מה שיש.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הלוואי והייתי ילד שרואה את הסרט הזה לראשונה.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
עדיין רואים את הטאצ' של ספייק ג'ונס הגאון הזה, שיצר כמה מהקליפים הכי מדהימים בתולדות MTV, גם בעבודות הקולנועיות שלו. ככה צריך להראות סרט ילדים!
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אתה רואה- אין כמו אמא!
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הסיפור שאינו נגמר", סדרת סרטי נרניה, "הקוסם מארץ עוץ"- ושאר סרטי עולמות דמיוניים לילדים נצחיים.
"עליסה בארץ הפלאות"- המגיעה גם היא לעולם דמיוני לא פחות מסובך מהמציאות.
סרטי דיסני וסרטים המבוססים רק על אפקטים ממוחשבים- כדי לעשות ההפך.
שורה תחתונה
סרט ילדים למבוגרים ממש כמו פעם. לא מתיילד, פונה לילדים בגובה העיניים ומגיע למבוגרים ישר ללב. רואים שהספר עליו מבוסס הסרט נכתב על ידי סופר שצוטט אומר-"אני חושב שסרטי דיסני הם נוראים לילדים". אם סרטי "דיסני" ופנטזיה נוטים בדרך כלל לשקר לקהל ולהציע מנת אסקפיזם מרוכזת, מציאות ורודה והפי-אנד, הסרט, המציע מצד אחד פנטזיה קסומה וצבעונית, מצליח לא להתעלם גם מהצד האפל והמורכב של החיים (גם של הילדים, גם של המבוגרים) והופך לסיפור בוגר, קודר ומלנכולי עם הרבה אמת ויושרה- ותמיד עדיף לגדול על האמת ולא על השקרים, לא?
זמן מסך
101 דקות.