אם יש משהו שהאחים ג'ואל ואיתן כהן אוהבים באמת, הוא פושעים אידיוטים. ואכן, שנים אחרי פארגו ובייבי אריזונה, חוזרים האחים כהן עם פנינה חדשה, המנציחה את הטיפשים והלא יוצלחים. וכדי לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, גייסו הצמד כהן לסרטם את הקליברים הגדולים ביותר בהוליווד היום, ג'ורג' קלוני ופרנסס מקדורמנד, שכבר עבדו איתם בעבר, וכן בראד פיט וג'ון מלקוביץ', שלא זקוקים להצגה מיוחדת.
"לקרוא ולשרוף", תסריט מקורי ראשון של האחים מאז "האיש שלא היה שם", הוא קומדיית ריגול חלקלקה ומתוכננת לכל פרטיה, שמהווה ניגוד מוחלט לסרטם האחרון זוכה האוסקרים, "ארץ קשוחה" המדמם והמחוספס. אולי "ארץ קשוחה" היה סרט מדכא מדי וזה גרם לאחים לחפש את עצמם בגבולות הסלפסטיק, אין לדעת. אבל יש מכנה משותף לשני הסרטים: אנשים מתים בלי שום סיבה, והקהל מושך בכתפיו ומחייך.
הסרט עובד בארבעה כיוונים שונים בו זמנית. אוסבורן קוקס (ג'ון מלקוביץ') הוא אנליסט מתוח שמתפוטר מה-CIA ומתחיל לכתוב את הזיכרונות שלו. דיסק שמכיל את הפרטים הראשונים מהספר הזה מוצא את דרכו לרצפת חדר הכושר הסמוך ומגיע לידיהם של צ'אד פלדנהיימר ולינדה ליצקי (בראד פיט ופרנסס מקדורמנד) שעובדים במקום ומחליטים לעשות שימוש במידע כדי לזכות בכמה גרושים. לאחר שהניסיון שלהם לסחוט את קוקס עולה בתוהו, הם עוברים לליגה גבוהה יותר. ליצקי ממלאת את לילותיה ברומן עם הארי פארר (ג'ורג' קלוני), טיפוס מעניין שמנהל רומן גם עם אשתו של קוקס, שבזכות הרצון שלה להתגרש מבעלה והחקירה שהיא עושה עליו לקראת זה, הגיע הדיסק לרצפת חדר הכושר מלכתחילה. וכך מתגלגל לו הסיפור.
הסרט, כהרגלם של האחים, מלא בגאונויות מסוגים שונים והפושעים הם אידיוטים מוחלטים. הדמות של מקדורמנד, למשל, מפתחת אובססיה לעבור ארבעה ניתוחים פלסטיים שהיא מאמינה שישנו את חייה, והיא עושה הכל כדי שחברת הביטוח תאשר לה אותם, אולם היא נאבקת בניתוב הטלפוני שלהם מדי יום. פיט, שעסוק בלעיסת מסטיק ובריקודי-אייפוד, מתהדר בפריזורה מפוארת ומייצר את מרבית הקטעים המצחיקים בסרט. הרשויות בסרט (ה-CIA והשגרירות הרוסית) מוצגות כמסורבלות, מטופשות וחלמאיות, ובהחלט לא מפחידות. ובסופו של דבר, היחידים שיש להם מושג מה קורה, הם אנחנו, הצופים.
הסרט משובץ בפרטים קטנים שמוסיפים דגשי לעג לדמויות ולעלילה, ועין מיומנת תוכל לעלות על כולם. אבל ההברקה האמיתית היא פס הקול של קארטר בורוול. המלחין המוכשר ייצר פס קול המותאם לסרטי מתח וריגול, ומבטיח לצופה מתח שהסרט, כפרודיה קומית, לעולם אינו מקיים.
אין מה לומר, האחים כהן יודעים את העבודה. עם זאת, קומדיית הריגול שייצרו היא מאוד לא אחידה ודי הרבה מבלבלת, כשלפרקים היא מצחיקה, לפרקים היא מותחת ולפעמים היא יותר מדי נמרחת. די ברור שהאחים כהן ניסו לייצר פרודיה, אך היא היתה יכולה להיות חמימה יותר ומעוררת הזדהות הרבה יותר. מלבד דמותו של מנהל חדר הכושר (ריצ'ארד ג'נקינס), שההתאהבות שלו בלינדה צובטת את הלב, הדמויות אינן גורמות לנו לחבב אותן כמו את הפושעים המטופשים בפארגו, למשל. ולמרות שמדובר בסרט שכל כולו ריגול ובגידות, היה יכול להיות נחמד לו היינו מחבבים את הדמויות, לא רק צוחקים עליהן.
אוהבים את הסגנון? תכלס, פארגו בכל זאת לוקח. נסו גם את "ברוז'" שגם על הפסקול שלו אחראי קארטר בורוול וגם שם יש שני פושעים טיפשים אבל כל כך חביבים עד שאי אפשר שלא להתאהב בהם.
