במאי ותסריטאי- רולנד אמריך ("היום השלישי" "היום שאחרי מחר").
תסריטאי- הרלד קלוזר ("היום שאחרי מחר").
שחקנים- ג'ון קיוזאק ("נאמנות גבוהה"), אמנדה פיט ("ג'ק וג'יל") דני גלובר (" נשק קטלני") טנדי ניוטון ("התרסקות").
על מה הסרט?
סוף העולם הגיע, בדיוק כמו שחזו בני המאיה.
על מה באמת הסרט?
גם סוף העולם לא ינצח את המשפחה הגרעינית האמריקאית.
הדבר הכי טוב בסרט
האפקטים הממוחשבים שגורמים לסוף העולם להיראות כל כך מרגש ואמיתי.
הדבר הכי גרוע בסרט
וודי הרלסון, המגלם פריק הזוי שממתין בקוצר רוח לסוף העולם, באחת הדמויות המגוחכות ביותר שנראו מזה זמן רב על מסכינו.
הסצנה הראשונה בה העולם מתחיל להשתגע, והגיבור נאלץ לברוח מכדורי אש ענקיים שרודפים רק אחריו בעודו במכונית. לא נשכח גם את הרס הבית הלבן, הקפלה הסיסטינית וקריסת לוס אנג'לס.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל סצנה בה מנסים לרגש בשלל שיחות פרידה שמבצעות הדמויות מקרוביהן רגע לפני הסוף.
הזווית היהודית
אין! מה, לנו לא מגיע לראות מונומנטים יהודיים עולים בלהבות או סתם נשטפים בצונאמי ענק? הסרט מציג הרס של מגוון אתרים נוצריים דוגמת הוותיקן או פסל ישו הגואל בברזיל, הדת הבודהיסטית זוכה בהרס של מקדש טיבטי, אי אפשר היה לפרגן את היהדות באיזה חורבן של הכותל המערבי, כיפת הסלע או לפחות מגדלי עזריאלי? נסתפק בזה שגם הדת המוסלמית לא ספגה אבידות בסרט.
סקס
למרות שמצבי סכנה אמורים להיות קטליזאטור מצוין לחרמנות, הסרט לא ממש מצטיין בתחום ומותיר אותנו עם איחוד משפחות מרגש אחד ורומן מבאס בין בתו של הנשיא השחור למדען יפה נפש (שחור כמובן).
אלימות
את הצד האלים בסרט בחרו, משום מה, להעניק לדמותו של האוליגרך הרוסי העשיר וקר הרוח. ובכלל, הרוסים מעוצבים בסרט כאילו המלחמה הקרה לא נגמרה מעולם.
מאובק. אבל מצד שני מוכיח שגם בקץ העולם עדיין יש זמן לשים ליפגלוס ושימר.
פסקול
קטסטרופלי. סוג של "טיטניק" רק בלי סלין דיון. ניסיון בומבסטי מדי לרגש, אבל כזה שעדיף להיבלע בצונאמי במקום להאזין לו.
מה למדנו מהסרט?
המוטו ההומני של הסרט, אותו כותב הגיבור בספרו- "ברגע שנפסיק להילחם אחד בשביל השני- נאבד את האנושיות שלנו". דובוני איכפת לי לא יכלו להגדיר את זה טוב יותר.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
היינו צריכים להסתפק בטריילר.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
בין הררי הטמטום והשטחיות שמציג הסרט מסתתר דווקא מסר חילוני, הומני ואנטי דתי חתרני לחלוטין המציג גלובליזציה דמוקרטית בה יכול לשלוט סדר יום סולידרי, קהילתי ופוסט-דתי.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
מה זה השטויות האלה, בני המאיה? שום עולם לא ייגמר בשום 2012, שלא תחשוב שתצליח להתחמק עם המינוס בבנק שלך.
"טיטניק"- בגלל האוניה והפחד מהמים.
"מבול של צרות"- בגלל תיבת הנוח והמבול הבלתי נמנע.
שורה תחתונה
למרות הטריילר המרגש ומעורר הציפייה והפוטנציאל הרב, מדובר באכזבה. רוב הסרט מרגיש כאילו הוא פרודיה בלי להתכוון לכך, השחקנים נאלצים להתמודד עם טקסטים מביכים, הסרט ארוך מדי והסיפור קלישאתי, ילדותי ושטחי. חוץ מהאפקטים המיוחדים וקטעי ההרס והאסונות המעולים אין לסרט הזה שום משמעות.
זמן מסך
158 דקות.