במאי ותסריטאי- סטיב אנטין (תסריטאי- "גלוריה").
שחקניות- שר וכריסטינה אגילרה.
על מה הסרט?
בחורה מעיירה קטנה מגיעה לעיר הגדולה כדי להגשים את חלומה- להיות רקדנית וזמרת ניאו-בורלסק לוהטת במועדון כושל.
על מה באמת הסרט?
לפעמים חלומות מתגשמים בחמש דקות.
הדבר הכי טוב בסרט
סטנלי טוצ'י. אפילו שהוא עושה בדיוק את אותו תפקיד שעשה ב”השטן לובשת פראדה”. הוא לפחות עושה אותו היטב, מצליח לא להתבזות עם השורות המשומשות ששמו בפיו ואף זוכה לסטוץ עם בחור מעורר תאבון.
הדבר הכי גרוע בסרט
הדיאלוגים- איומים, מביכים, מלאי שורות תחתונות מלאות פאתוס, קומיים מבלי להתכוון ומלאים באנשים שנוהגים לדבר לעצמם.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
קאם ג'יגנדט ("דמדומים"), השותף לדירה החתיך והחלקלק מדי של אגילרה מסתובב ערום בבית בפור-פליי הכי מטופש בעולם.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
אחת מיני רבות- שר מלמדת את כריסטינה היתומה להתאפר. באו לרגש ויצאו מגוחכים.
הזווית היהודית
אני לא בטוח, אבל יש לי תחושה שאת כל הקטע הזה של "זכויות אוויר" המציל את העלילה, המציא אחד משלנו. רק המוח היהודי היה יכול לחשוב על זה.
סקס
משולש מסובך בסגנון "האח הגדול”. למרות שיש לשותף ההורס ארוסה ביחסי שלט-רחוק, הוא מתאהב באגילרה ששוכבת איתו ביום בו הוא נפרד מהביצ' בטלפון, מה שמסתבך כשהיא מגיעה בבוקר למחרת לעשות קצת דרמות. חוץ מזה, הסרט מלא בבחורות חצי ערומות כיאה לבורלסק, שאפילו הן לא מצליחות לעלות בו את מפלס העניין.
אלימות
שר מתעצבנת ומרסקת שמשה של אחת הרקדניות שלה אחרי שהיא סיפרה לה שבגדה עם בעלה. וזה אפילו לא הדבר הכי מוזר שהסבתא הזו עושה בסרט.
סטיילינג
קרקסי. לא רק שהיא הורסת כל שורת דיאלוג, אגילרה גם נראית פשוט נורא לאורך כל הסרט, היא מאופרת מטופש ותסרוקתה מגוחכת ולא מחמיאה, מזל לפחות שהיא מופיעה עם פאות.
פסקול
לפחות בשירים ובהעמדות לא פישלו כאן לגמרי. השיר של שר- "You Haven't Seen The Last Of Me" שזכה בגלובוס הזהב (שוחד או לא שוחד) באמת נהדר, ושר מוכיחה שכוחה עוד במותניה, אפילו שהוא זוכה להעמדה הכי מינימליסטית ועייפה בסרט.
מה למדנו מהסרט?
שבגיל 60, אחרי עשרות ניתוחים פלסטיים, אין לך ברירה אלא להיראות כמו דראג-קווין שלא יכולה להביע רגשות בפנים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אגילרה הזאת אולי יודעת לשיר ולזוז, אבל שחקנית היא ממש לא.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
יותר טוב מ"ניין”, הרבה יותר גרוע מכל שאר המיוזיקליס של העשור האחרון- מ"מולן רוז'” ועד "שיקאגו”. ולמה לא נתנו לאגילרה בתפקידה הראשון (ונקווה שהאחרון) בקולנוע להיות קצת יותר זנותית כמו שהיא אוהבת? זה סרט שדרש ממנה להיות קצת יותר כמו בקליפ "דירטי" ופחות כמו בקליפ "ביוטיפול”.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
מיוזיקל אופטימי, ממריץ ומלא השראה. אתה רואה- אם עובדים קשה, מתאמצים וממש רוצים משהו- חלומות מתגשמים.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"נערות שעשועים”- אך לא הצליח להגיע אפילו לקרסוליים של הטראש, המודעות העצמית ואיכויות הקאלט.
"חופשיות על הבר”- ושאר סרטי נערה משומקום שמגיעה לעיר הגדולה.
שורה תחתונה
מתחרה ראוי לתואר "הסרט הגרוע של השנה”. מיוזיקל מקושקש ללא קמצוץ אחד של מקוריות, וקלישאתי בצורה מביכה ממש- אין בו סצנה או מהלך עלילתי אחד לא שחוק ומוכר, ואפילו לא נעשה ניסיון להכניס איזשהו עומק לקטעי המעבר בין השירים, שהיו מוצלחים למדי אך לא קליטים. המשחק של שתי הכוכבות איום ונורא, התסריט וולגרי, חסר עדינות וסבטקסט- בדיוק כמו הקול של אגילרה. לא שציפינו למיוזיקל מתוחכם, אבל גם טראש איכותי צריך לדעת לעשות.
זמן מסך
119 דקות.
>> לכל ביקורות הקולנוע