במאי- סת' גורדון (“ארבעה חגי מולד").
תסריטאים-מייקל מרקוביץ', גון פרנסיס דיילי, ג'ונת'ן גולדסטיין.
שחקנים-ג'ניפר אניסטון, קווין ספייסי, קולין פארל, ג'ייסון בייטמן (“משפחה בהפרעה”), צ'ארלי דיי (“פילדלפיה זורחת”), ג'ייסון סודיקיס (“רווקים לשבוע”).
שחקן אורח- ג'יימי פוקס.
על מה הסרט?
שלושה חברים חוברים לחסל זה את הבוס של משנהו.
על מה באמת הסרט?
צדיקים- מלאכתם נעשית בידי אחרים.
הדבר הכי טוב בסרט
צ'ארלי דיי, השחקן הכי פחות מוכר מכל החבורה, הוא גם פצצת אנרגיה היפר אקטיבית לא קטנה, שבולט מעל לכולם במוזרותו החיננית ובתזמון הקומי המושלם שלו.
הדבר הכי גרוע בסרט
התסריט. שבשלב כלשהו של הסרט הופך לבלאגן חסר פשר ומטופש להפליא.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
זו שבה צ'ארלי דיי מפיל ערמת קוק אימתנית ומתמסטל רק מלנשום לידה. טוב נו, בדיחות סמים כמעט תמיד עובדות.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
בלי ספויילרים- הסצנה בה קווין ספייסי פועל בחוסר היגיון מוחלט וללא הכנה תסריטאית ראויה, ובדרך גם פוטר לתסריטאים איזה מכשול עלילתי אחד או שניים.
הזווית היהודית
ג'ניפר אניסטון מתעללת בעובד תחתיה ומגלה בדרך מעוותת שהוא כנראה נימול, מה שגורם לה להתפרץ בברכה עברית נפוצה- "שבת שלום" עליזה במיוחד.
סקס
אותה אניסטון מוציאה שם רע לכל הבוסיות באשר הן בתור רופאת שיניים שהיא כנראה גם המטרידה המינית הסדרתית הגדולה ביותר שנתקלתם בה, לא כולל אחד שהיה פה פעם נשיא. בניגוד אליו, קשה להאמין שמישהו אי פעם יסרב לחיזוריה והצעותיה המיניות המפורשות, כולל להסתובב כשרק חלוק רופאים פתוח לרווחה לגופה, או על אחת כמה וכמה ייצא לרצוח אותה בגללן.
אלימות
סדיסטית. בלתי אפשרי להתעלם מכך ששלושת השחקנים המגלמים את הבוסים בסרט נהנו קצת יותר מדי לגלם דמויות דוחות ואלימות במיוחד- קולין פארל, שהתכער להחריד לכבוד תפקיד המנוול האידיוט, אניסטון שהפכה לנימפומנית ועבריינית מין מופרעת ומעל כולם מתענג על תפקידו קווין ספייסי, שתפקיד השטן מתלבש עליו ממש בקלות.
סטיילינג
חוץ מהצבע הכהה יותר בשערה של ג'ניפר- אם את רעה את לא יכולה להיות ברונטית-אניסטון, לא מציע הסרט הצהרה אופנתית כלשהי.
פסקול
רוקיסטי, כזה שמתאים למצב רוח הזועם של הדמויות. לא פלא שבקאסט הנגנים אפשר למצוא את הגיטריסט של "פארל ג'ם”.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמגלה החבורה אחרי פגישתה האחרונה עם ג'יימי פוקס- לא כל בחור שחור שהיה בכלא בהכרח מבין משהו בתכנון הרצח המושלם. וגם שמאוד מסוכן היום לצלם סרטים בקולנוע בצורה פיראטית.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אז אתה רוצה להרוג את הבוס שלי?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
רעיון כל כך לא מקורי, שכבר ראינו מאות פעמים, בסרט צפוי, טלוויזיוני ומיותר במיוחד.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
מאוד מוצאת חן בעיני הג'ניפר אניסטון הזו, ממש שאפה חתיכה ונחמדה. למה היא לא מוצאת לעצמה כבר בעל?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"זרים ברכבת”- הסרט גם מודה שגנב את הרעיון הבסיסי מהקלאסיקה של מר היצ'קוק.
"לזרוק את אמא שלך מהרכבת"- ושאר סרטים שהשתמשו באותו הרעיון במודע.
"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”- ושאר סרטי ברומאנס.
שורה תחתונה
מה שהיה יכול להיות קומדיה שחורה קיצונית ופרועה הופך לסרט נוסחה בנאלי, זניח ומרושל, שלא הולך עד הסוף עם נתוני הפתיחה המבטיחים שלו, ובורח מהמשמעויות החתרניות והסאטיריות שבו. נותר רק להפסיק לחפש היגיון וליהנות מכמה בדיחות מוצלחות במיוחד, וממשחקם המשובח והקליל של כל אנסמבל השחקנים.
זמן מסך
98 דקות.