אם תשאלו את תושבי קאן מה בדיוק מעסיק אותם בימים אלה, קרוב לוודאי שתשובתם לא תהיה "פתיחת פסטיבל הקולנוע ה-63", אלא תשובה בנאלית הרבה יותר: "איתני הטבע". ואין זה פלא. לפני שבוע ירדה עליהם סופה מטורפת, פגעה קשה בחופים ועשתה שמות על ימין ועל שמאל.
ואם לא די בכך, בשלושת הימים האחרונים חזר הענן האיסלנדי להשתולל, שוב סוגרים שדות תעופה, בינתיים בספרד, מצד אחד של קאן ובצפון איטליה, מן הצד השני, אבל כול הריביירה רועדת מפחד. בכל רגע עשויה לנחות עליהם בשורת איוב ועשרות אלפי האורחים שלהם מצפים, לא יוכלו לנחות.
ואז מי ימלא את החדרים בבתי המלון וישלם את המחירים המופקעים שכבר הסכימו מראש לשלם, ומה יהיה על אלפי הסרטים שיוקרנו לפי התוכנית אבל יישארו מיותמים מקהל? עד לרגע זה אמנם שיחק להם המזל, לבני קאן. הענן דילג עליהם אבל הסכנה לא חלפה.
חדר במלון בינוני - 400 אירו
מי שתוהה מה לכל הרוחות זה קשור לקולנוע, מוטב שיקיץ למציאות שכבר רבים ערים לה. פסטיבל קאן הוא אולי אירוע קולנועי נוצץ, מבריק, מתוקשר, אירוע שכל העולם מדבר עליו. אבל יותר מזה, הוא עסק יוצא מן הכלל. כי גם אם זה נכון, כפי שמרננים בחוגים יודעי דבר, שהוא עולה למשלם המסים הצרפתי קרוב ל-20 מיליון יורו (אף אחד לא נוקב בדיוק מה מחיר הפסטיבל כזה), זה בכל זאת משתלם. שוו בנפשכם כמה כסף המוני הזרים משאירים בעיר במהלך 11 ימי הפסטיבל, ונקל להבין שהכסף שנכנס לצרפת עולה עשרת מונים, אם לא יותר, על הכסף שהושקע.
חדר זול במלון מעופש עולה 150 אירו ומעלה, במלון בינוני הוא עומד על 400 אירו. וכל שאר ההוצאות בהתאם. זה עסק, ושמזג האוויר או איזה ענן מעצבן יקלקל אותו, לדעת אנשי קאן, זה פשוט לא הוגן.
מצידם, הם עשו, כמו בכל שנה, כמיטב יכולתם שהכול ידפוק כמו שעון. סרט מסחרי נוצץ לפתיחה, "רובין הוד", עם הכוכבים שלו, ראסל קראו וקייט בלאנשט, מובילים את המצעד הנוצץ של הכוכבים הפנויים ביבשת, שיבואו להיראות הערב בעלייה על השטיח האדום במדרגות ארמון הפסטיבלים. אמנם נכון שהסרט מתחיל בעת ובעונה אחת בקאן ובחלקים גדולים נוספים של העולם המערבי, הבכורה ממש באותו הזמן, אבל החגיגה הגדולה צריכה להיות קאן.
על הכרזה של הפסטיבל שמכסה כמובן כבר את חצי העיר אפשר לראות את ז'ולייט בינוש מציירת את המספר "63", וזאת לא סתם בחירה, כי בהמשך, היא תופיע בסרט שעשה גדול במאי איראן היום, עבאס קיארוסטאמי.
השנה חוזרים שלושת הבמאים הגדולים של בריטניה, אורחי קבע בקאן, למסגרת בתחרות. למייק לי יש סיפור על המציאות הבנאלית לכאורה של משפחה בריטית מן השורה ("עוד שנה חלפה"), לסטיבן פרירס יש סיפור על בת כפר שהופכת לסלבריטאית, עד שהיא חוזרת ומתמודד במציאות שנדמה היה לה כי נשכחה מזמן ("תמרה דריו"). שלשום הגיעה לקאן הדמות המובילה השלישית בקולנוע הבריטי, קן לואץ', שלמרות שטען כל הזמן כי סרטו החדש "Route Irish" על מלחמת עיראק, אינו מוכן עדיין והוא שומר אותו לוונציה, התרצה למרות הכול ללחצים של קאן ונתן להם את הסרט להקרנה בודדת אחת.
נוכחות ישראלית דלה
עוד הקרנה בודדת אחת בלבד, מחוץ לתחרות, היא לסרטו החדש של וודי אלן "You will meet a tall dark stranger". אלן, שיחסיו עם הביקורת הצטננו מאד בשנים האחרונות, רוצה חשיפה, אבל מוגבלת. מה שיש לו להציע הפעם זה חיוכים, סיפורי אהבה קטנים, וחבורת כוכבים שבראשם אנטוניו בנדראס, נעמי וואטס, אנתוני הופקינס וג'וש ברולין. מאד הולם את השטיח האדום.
האמריקאי היחידי בתחרות, הוא דאג לימן ("זהות כפולה", "מר וגברת סמית"), שעומד להציג את אחת השערוריות היותר מביכות של הביון האמריקני, כאשר ממשל בוש הדליף לעיתונות את זהותה האמיתית של סוכנת חשאית, כדי לפגוע בקריירה והמעמד של בעלה הדיפלומט שסירב להישמע להוראות הממשל. איפה ישראל בכל השמחה הזאת? אחרי הנוכחות הכבדה של שנים קודמות, אין הפעם סרט בתחרות, אלא רק נציג בודד - "המשוטט" של אבישי סיוון - המוצג במסגרת מקבילה שאינה נושאת פרסים רשמיים.
