שנה לא קלה עברה על הנהלת סינמטק ירושלים, המפיקה מדי שנה את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בעיר הבירה. תקציבו קוצץ בכ-%40, ההכנות אליו שובשו בשל מאבק שמנהלים עובדי הסינמטק למען זכויותיהם, ורשימת האורחים המפורסמים שעד לפני שנה פיארה את קטלוג הפסטיבל, הצטמצמה באורח ניכר.
ואף על פי כן: ביום חמישי הקרוב תיפתח שנתו ה-26 של הפסטיבל - אחד האירועים החשובים ביותר בענף הקולנוע הישראלי, ואחד מאירועי התרבות המרתקים ביותר בישראל.
עושה רושם שהקיצוץ החד בתקציבו (כ-1.5 מיליון שקל) עושה לפסטיבל רק טוב. לא רק שהצבע הכתום של חברת "אורנג'" ושם החברה ירדו מהלוגו של הפסטיבל, גם יותר סרטים ישראליים חוזרים לככב בו, מה שמוזיל את העלויות באופן משמעותי.
מאידך, על מנת לשמור על רמה נאותה של רפרטואר, על תכנים מגוונים ועל נראות יוקרתית, העלויות עודן גבוהות, מה שאילץ את הנהלת הסינמטק לקצץ, בין השאר, במשכורות עובדיו. נותר רק לקוות שעובדי הסינמטק, שנאבקים נגד משכורתיהם המקוצצות, וכן על פרנסתם, לא ייפגעו מכך לאחר שהפסטיבל יינעל.
כחלק ממקצה שיפורים שעבר הפסטיבל, הוא ממוצב אחרת, בהשוואה לשנים קודמות: הושם דגש על הקשר בין הפסטיבל לעיר, הוחלט לפנות לקהל צעיר יותר, להקרנות באולמות יתווספו הקרנות חוצות ברחבי העיר, ובאופן כללי הפסטיבל יכיל יותר קולנוע ישראלי, יותר אולמות, יותר קטגוריות.
מקצה השיפורים מתחיל כבר בערב הפתיחה: כפי שפורסם לראשונה במדור, סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא הסרט הישראלי "סיפור גדול" של שרון מימון וארז תדמור, שיוקרן בהקרנת בכורה מעל מסך ענק באמפיתיאטרון בריכת הסולטן, לעיני כ-7,000 צופים.
משיבים את כבודם האבוד
הסרט "סיפור גדול" הוא הסיפור הגדול של הפסטיבל ושל הקולנוע הישראלי השנה. לא בכדי נבחר לפתוח את הפסטיבל. לא זכור מתי בפעם האחרונה הופקה בישראל דרמה קומית מרגשת ומקורית כל-כך, ועוד כזו שגיבוריה, תושבי עיר אפורה וענייה, אינם יפי תואר, בלשון המעטה (ושיוצריו הצעירים, בוגרי "קמרה אובסקורה", אינם בני טיפוחיה של הברנז'ה המקומית).
לא יהיה זה מופרז להניח ש"סיפור גדול" ייהנה מזכייה כמעט מובטחת בכל הקטגוריות החשובות בפרסי "אופיר" (האוסקר הישראלי). אם הסרט ישווק בחו"ל כדרמה קומית ולא כקומדיה, בחודש פברואר הקרוב ייתכן שתעשיית הקולנוע הישראלית תחגוג אוסקר ישראלי ראשון.
גיבורי "סיפור גדול" הם אנשים שמנים מאוד. כדי ללמוד לעומק על הטבע האנושי, מספיק להיות שמן לתקופה. והגיבורים סובלים מהשמנת יתר תקופה ארוכה (כל ימי חייהם), כשיחסה של החברה אליהם נע בין דחייה לבין בוז ולעג.
מה לעשות שעורם עבה רק פיזית, לא נפשית, וכאשר הם נאלצים לספוג את ההשפלות אפילו בחוג לשומרי משקל, הם מחליטים להשיב את כבודם האבוד, ולהקים נבחרת סומו. כי אם ביפן מתאבקי סומו זוכים לכבוד רב ולפופולריות, אז מדוע לא ברמלה? בעקבות ההחלטה, הארבעה מנסים לשכנע שף יפני, שהיה בעברו מאמן סומו מצליח, שישמש להם כמאמן. למבקרים בפסטיבל ירושלים, הסרט הוא בבחינת צפיית חובה.
התסריט מצוין, הבימוי של ארז תדמור ושרון מימון (שכתב את התסריט ביחד עם דני כהן סולל) איכותי ומהוקצע, והמשחק של ארבעת השחקנים הראשיים (איציק כהן, דביר בנדק, אלון דהן, שמוליק כהן) יוצא מן הכלל ונוגע ללב.
150 סרטים מ-40 מדינות
לפני כשבועיים נמכר הסרט לחברת הפקה הוליוודית "האחים ויינסטיין" להפקה מחודשת (ניתן לשער שג'ון גודמן וג'יימס גדולפיני יככבו בתפקידים הראשיים, ואת רמלה תחליף עיירה שכוחה בפנסילבניה).
הפסטיבל מתקיים השנה במספר מוקדים ברחבי העיר ירושלים: בנוסף לסינמטק המורחב (נוסף לו אולם הקרנה רביעי), יוקרנו סרטים גם בקולנוע לב-סמדר, בבריכת הסולטן, בבית אות המוצר הירושלמי, בבית שמואל-מרכז שמשון, מרכז מורשת בגין, משכנות שאננים, תיאטרון המעבדה ובית טיכו, מדרחוב בן-שטח ובאמפיתיאטרון בממילא. בסך הכול יוקרנו בפסטיבל 150 סרטים מ-40 מדינות, אשר יזכו ל-300 הקרנות.
גם שעות ההקרנה הורחבו, ויתקיימו מ-10:00 ועד 02:00 לפנות בוקר. הקטגוריות שנוספו השנה: הסרט התיעודי הקצר, הסדרה התיעודית וסרטי אנימציה.
אירועים נוספים בפסטיבל המוקדשים לקולנוע הישראלי: אירוע הפיצ'ינג המסורתי השנתי (יתקיים ביום ראשון בבוקר), מחווה ליוסף שילוח במסגרת מאגר העדויות של קרן הקולנוע, תערוכה על קולנוע ישראלי שתוצג באכסדרת הסינמטק, ותחרות "48 שעות", מירוץ להפקת סרט קצר בשתי יממות, בו משתתפים מאות קולנוענים חדורי מוטיבציה. על-פי שנים קודמות אפשר לומר שהתוצאה מעניינת, אם כי לא מקצועית מספיק.
בתחרות וולג'ין לקולנוע ישראלי (פרס וולג'ין) העלילתי באורך מלא, יתחרו השנה שישה סרטים על פרס בסך 120,000 שקל: "בדרך אל החתולים" של חורחה גורביץ', על-פי ספרו של יהושע קנז, "הבודדים" של רנן שור, "כלת הים" של קרן ידעיה, "לבנון" של שמואל מעוז, "עג'מי" של סקאנדר קובטי וירון שני ו"עיניים פקוחות" של חיים טבקמן.
מהנהלת הפסטיבל נמסר כי "צוות פסטיבל הקולנוע ירושלים החליט השנה יותר מבעבר לתת דגש נכבד מן התוכנית לקולנוע ישראלי, להרחיב את התוכניות לקהל הצעיר, לייסד מסגרת של הקרנות חוצות במרכז העיר ולהאדיר את היצירה הירושלמית ואת היוצרים החיים בירושלים. בפסטיבל תינתן במה לבתי הספר לקולנוע "סם שפיגל" ו"מעלה" במלאת 20 שנה להקמתם".
לראות את רמברנדט
הבמאי היווני הווירטואוז תאו אנגלופולוס הוא האורח הבולט בפסטיבל, שיזכה באות הוקרה על מפעל חיים.
אנגלופולוס יהיה נוכח בהקרנת סרטו האחרון "אבק הזמן", פרק שני בטרילוגיה, שצולם ביוון, איטליה, רוסיה וגרמניה, ועלילתו מלווה במאי קולנוע במהלך הכנת סרט על הוריו, שנאלצים להיפרד במהלך מלחמת העולם השנייה. הפרק הראשון, "האחו הבוכה", הוקרן ב-2005 בפסטיבל חיפה.
קלר דני ("שוקולד"), שהייתה אמורה להימנות עם אורחי הפסטיבל, ביטלה את הגעתה, כך שההקרנה של סרטה המאכזב "35 לגימות של רום", תתקיים בלעדיה.
מי שכן תגיע היא קארין אלבו, במאית "שירת הכלות", סרט מעניין ועשוי היטב, המספר על חברות אמיצה בין שתי נערות, מרים היהודייה ונור המוסלמית, בטוניסיה אשר תחת הכיבוש הנאצי, בשנת 1942.
בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, שנערך בנובמבר האחרון, התארח התסריטאי והבמאי הדגול פיטר גרינאווי, שהציג את סרטו המרתק "משמר הלילה", שבו הוא חשף את חייו הדרמתיים של רמברנדט, הצייר הגאון המטורף, ובעיקר תעלומה שמסתתרת מאחורי הציור המפורסם, נושא שם הסרט.
לפסטיבל ירושלים גרינאווי לא יגיע, אבל הוא משגר סרט המשך ל"משמר הלילה" המופלא, שכמעט ולא עורר תהודה (גם בישראל). זהו סרט תיעודי בשם "רמברנדט: אני מאשים", שבו יוצא גרינאווי (בשמו של הצייר) נגד האדישות האנושית לסיפור התעלומה שהוא ניסה לחשוף בשפת הציור.
גרינאווי מתעקש ללמד את הצופים כיצד להתבונן בתמונה לעומק, לדלות ממנה סיפור שלם, מורכב, להתמקד בפרטים הקטנים, בפרטים החבויים למחצה, ולהבין שבתמונה דוממת קיים סרט מדבר. *
