2,400,000 תלמידים חזרו הבוקר (שלישי) למוסדות החינוך ועבור ד"ר נתי בן שלום מ"המתמחים" (הערב, אחרי החדשות, ערוץ 12), ה-1 בספטמבר הוא תאריך שבכל שנה עושה לו צביטה קטנה בלב.

ד"ר בן שלום הוא מתמחה לנוירוכירורגיה בבית החולים בילינסון, אבל הדרך שעבר עד שהפך למנתח מוח הייתה רצופה בקשיים ובמכשולים. בפוסט מרגש בחשבון האינסטגרם שלו, נתי בחר לשתף באתגרים שאיתם התמודד.

"אחרי קרוב ל-15 שנה בעולם הרפואה ורגע לפני שאני מסיים את השנה השישית והאחרונה של ההתמחות, חשוב לי להעביר מסר מעודד לכל מי שמתחיל את שנת הלימודים ולכל מי שעולם הרפואה מעניין אותו - תלמידים, סטודנטים או סתם שאפתנים", פתח ד"ר בן שלום.

"הייתי משקר אם הייתי אומר שהיה קל, שאין ימים שבהם התחשק לי לוותר, ימים שהרגישו כאילו כל המסע הזה היה מפרך מדי, ימים בהם הרגשתי מובס או מוצף", שיתף נתי, "בבית הספר העיפו אותי מהכיתה על בסיס קבוע, אמרו לי שאין לי יכולת למידה, שאני לא מסוגל, שלא אכפת לי ושאני רק נכשל. אבל החלום להיות רופא נשאר שלי. כשאתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה לומד להכיל את כל סוגי הרגשות. הרבה עושים את זה, כי למרות שהדרך ארוכה ומאתגרת, המבחן הוא מבחן התוצאה והתוצאה לגמרי שווה את זה".

ד
"היו ימים שבהם הרגשתי מובס ומוצף". ד"ר נתי בן שלום|צילום: מתוך "המתמחים", באדיבות ספורט 1

"גם באוניברסיטה הרגשתי מובס, מתחזה, שעוד שניה יעלו עלי ויעיפו אותי", שיתף ד"ר בן שלום, "התקפי חרדה, כשלון, אכזבה, יאוש. אבל החלום להיות רופא נשאר ואיתו סיימתי בהצטיינות. כדי להיות רופא טוב, מנתח טוב ובכלל כדי להיות מקצוען, ספרים זה לא מספיק".

"כדי להיות טובים באמת צריך ללמוד מהשטח, עם הידיים, לדעת לקבל ביקורת, להגדיל ראש, לרצות תמיד להשתפר ולהמשיך גם כשאין כוח ונגמרה המוטיבציה. אין זכות גדולה יותר מלעשות את מה שאתה אוהב. תקרעו את התחת כדי להיות טובים מאוד במשהו שאכפת לכם ממנו, ועדיף משהו כזה שמאפשר לכם להעניק לאנשים אחרים", סיכם נתי.

View this post on Instagram

אחרי קרוב ל-15 שנה בעולם הרפואה, רגע לפני שאני מסיים את השנה ה-6 והאחרונה של ההתמחות ורגע אחרי שהעונה החדשה של ״המתמחים״ עלתה לאוויר… חשוב לי להעביר מסר מעודד לכל מי שצופה ומתחיל מחר שנת לימודים, ולכל מי שעולם הרפואה מעניין אותו -תלמידים, סטודנטים או סתם שאפתנים. הייתי משקר אם הייתי אומר שהיה קל, שאין ימים בהם התחשק לי לוותר, ימים שהרגישו כאילו כל המסע הזה היה מפרך מדי, ימים בהם הרגשתי מובס או מוצף… בבית הספר העיפו אותי מהכיתה על בסיס קבוע, אמרו לי שאין לי יכולת למידה, שאני לא מסוגל, שלא אכפת לי, ושאני רק נכשל. אבל החלום להיות רופא נשאר שלי! כשאתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה לומד להכיל את כל סוגי הרגשות. הרבה עושים את זה, כי למרות שהדרך ארוכה ומאתגרת, המבחן הוא מבחן התוצאה. והתוצאה לגמרי שווה את זה. גם באוניברסיטה הרגשתי מובס, מתחזה, עוד שניה יעלו עלי ויעיפו אותי, התקפי חרדה, כשלון, אכזבה, יאוש. אבל החלום להיות רופא נשאר ואיתו סיימתי בהצטיינות. כדי להיות רופא טוב, מנתח טוב, ובכלל כדי להיות מקצוען - ספרים זה לא מספיק. כדי להיות טובים באמת צריך ללמוד מהשטח, עם הידיים, לדעת לקבל ביקורת, להגדיל ראש, לרצות תמיד להשתפר ולהמשיך גם כשאין כוח ונגמרה המוטיבציה. הדבר הכי חכם שעשיתי בכל השנים האלה היה להקיף את עצמי באנשים הנכונים וללמוד מהטובים ביותר - הורים שהאמינו בי כנגד כל הסיכויים, מנטורים מדהימים, חברים מפרגנים, המשפחה היקרה שלי והאישה המופלאה שהסכימה ללכת איתי דרך. בלעדיהם לא הייתי חצי ממה שאני. אין זכות גדולה יותר מלעשות מה שאתה אוהב, ואם בכל זאת יש לי איזו המלצה לתת לכם, זה יהיה משהו כזה: תקרעו את התחת כדי להיות טובים מאוד במשהו שאכפת לכם ממנו. ועדיף משהו כזה שמאפשר לכם להעניק לאנשים אחרים. לתת = לקבל.

A post shared by Nati B.S (@b_nati) on