החלטתי להקדיש את הטור השבוע לסוכות. הרמב"ם כתב בהלכות לולב: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר, ושמחת לפני ה' אלקיך שבעת ימים, ומצוה להרבות בשמחה זו".
ואכן החג הזה מעורר אצלי זכרונות שמחים. אני זוכר שכל שנה לאחר ארוחת החג הראשונה היינו נפגשים כל ילדי המושב ליד המכולת של אברם ויוצאים משם לסיבוב ממתקים בסוכות של חברי גני טל. עם שקית גדולה וחיוך על הפנים היינו נכנסים לסוכות ומברכים את יושבי הסוכה בברכת חג שמח וממתינים בשקיקה לראות איזה ממתק נקבל עכשיו. הייתה את הסוכה שבה היינו מקבלים רק סוכריות סוכר שנראות כמו יהלומים לא מלוטשים, את הסוכה שבה היינו מקבלים לפני הממתקים גם איזה דבר תורה קטן, את הסוכה שבלי צביטה בלחי לא תקבל ממתק או את הסוכה האהובה עלי בה היינו מקבלים כל אחד שקית הפתעה עם מלא ממתקים. אז אם באים אליכם ילדים לסוכה לבקש ממתקים, תנו בנדיבות ואפשר לוותר על הצביטה בלחי.
עד היום חג סוכות הוא אחד החגים האהובים עלי, אין הגבלות על סוג המזון שאותו אנו אוכלים כמו בשבועות ופסח, יש חופש מהלימודים והעבודה בחול המועד ולא רק ימי חג כמו בראש השנה, ומי שרוצה יכול לישון בסוכה שזה סוג של קמפינג לפחות כשאתה ילד.
אני מאוד מתגעגע לתקופה הזאת של הילדות, להסתובב במושב עם החברים, לישון עם אבא בסוכה, לצאת לחופשה עם כל המשפחה. היום לצערי זה כבר יותר מסובך, אבל אני תמיד משתדל ללכת לפחות לארוחת חג אחת אצל אמא ולכמה שעות להיזכר בילדות, בלי פלאפון, בלי אינטרנט, בלי טלוויזיה, רק אני והמשפחה שלי.
אני רוצה לאחל לכם ולי שתמיד נזכור לקחת רגע פסק זמן מהמרוץ המטורף הזה שנקרא החיים ולהקדיש אותו לאנשים שהביאו אותנו לעולם הזה ולאנשים שתמיד יקבלו אותנו בכל מצב כי משפחה לא בוחרים, אז שיהיה לכולנו חג סוכות שמח מלא באהבה משפחה אושר ואנשים אהובים ואוהבים.