אלינה רבינוביץ' היא משפיענית עם כמעט חצי מיליון עוקבים מצטברים בטיקטוק ובאינסטגרם. היא גם האחראית הבלעדית לתכנים של רן דנקר, עדן חסון, איתי לוי, ששון שאולוב ונועה קירל ברשתות החברתיות. אבל לפני שבועיים פורסם שאחרי שמונה חודשי עבודה משותפים ואינטנסיביים, קירל ורבינוביץ' יפרידו כוחות.
הקשר שלכן נראה חזק מאוד, אישית ומקצועית. למה סיימתן את העבודה המשותפת?
"אני נמצאת ממש בעומס, ונועה, כיאה למעמדה, צריכה מישהו שיהיה כל הזמן איתה ואני הבנתי שזאת לא אני. זה בשבילה, אני אוהבת אותה, אני רק רוצה שיהיה לה טוב. אבל הבנתי שאני לא יכולה להיות צמודה אליה כמו שהם צריכים".
התלבטת?
"התלבטתי רק כי אני ממש אוהבת את נועה ואוהבת לעבוד איתה, אבל ידעתי שזה לא יכול לעבוד להיות צמודה לבן אדם אחד. גם כי יש לי עוד אומנים וגם יש לי את עצמי, ואני מאוד רוצה להשקיע עוד בעצמי כי אני חושבת שהפוטנציאל שלי הרבה יותר גדול ממה שהגעתי אליו, מפאת חוסר זמן וסדרי עדיפויות שבמסגרתם אני שמה את עצמי אחרונה. אני לא יכולה לעבוד במשרה מלאה עם אדם אחד, זה פשוט פחות מתאים לי".
הם הבינו או שהתבאסו?
"נועה הבינה, אבל היה ביאוס, כן. היה בינינו חיבור מאוד טוב, עם כולם. אבל היא הבינה, גם היא רוצה בטובתי. הייתה שיחה לא קלה כי זה כמו להיפרד מבן זוג, אבל זאת הייתה פרידה בטוב".
מרגע שהגעתי לפגישה עם נועה לא הייתה דרך חזרה
לתחום הסושיאל, שהיום היא מהמובילים בו בארץ, הגיעה רבינוביץ' (28) לגמרי במקרה. "מאז שהייתי קטנה רציתי להיות שחקנית. ההורים שלי היו שחקנים, אמא שלי ז"ל הייתה שחקנית מוכרת ברוסיה, וזה כנראה משהו שזורם בוורידים, אז עניין אותי עולם הבידור. במקרה איזה יום ראיתי כתבה ב'פרוגי', קראתי אותה ואמרתי, 'אני הייתי כותבת אותה יותר טוב'. פניתי אליהם וככה נכנסתי לעולם הזה".
"אחר כך הייתי מהראשונים שעשו סושיאל, כשזה עוד לא היה אישיו", היא נזכרת, "עבדתי בזמנו בערוץ 10 והתחלתי שם לעשות סושיאל לתוכניות שעבדתי בהן, כשזה עוד לא היה תפקיד בפני עצמו. נגיד, 'הצינור', שהיום זה אחד העמודים הכי גדולים בארץ, כשעבדתי שם אני הייתי לבד הסושיאל של זה. אז עוד לא הבינו את הכוח של הסושיאל".
ומאיפה ההבנה בסושיאל?
"אין לי הסבר. אני פשוט נורא אוהבת להיות ברשתות ואני נורא אוהבת את האלגוריתם. אני אוהבת להסתכל איך האלגוריתם מגיב לדברים. הייתי חוקרת כל סרטון שהיה עולה בעמודים שהייתי מנהלת ורואה מה יותר עובד, מה פחות עובד. וזה פשוט קרה. אבל תמיד זה היה במקביל לעבודה שלי בטלוויזיה. בקורונה, כשפתאום לא ממש הייתה טלוויזיה, אמרתי, טוב, בסדר, אני אלך לסושיאל. שם הבנתי שסושיאל זה תורה בפני עצמה וחשוב לעשות את זה כמו שצריך".
מה זה כמו שצריך?
"אני מרגישה שיש הרבה אומנים שזה נראה שמישהו מכוון אליהם אקדח מאחורי הטלפון ומכריח אותם להיות בטיקטוק כי חייבים כדי להצליח. ואני חושבת שהכי חשוב זה שהבן אדם יהיה אותנטי ושזה ייראה כאילו הוא בעצמו מעלה את התוכן, אפילו אם יודעים שזה לא נכון. היום אנשים שמים לב להכל. אני יכולה להגיד לך, כשהתחלתי לנהל את הסושיאל של רן דנקר, בשבוע שנכנסתי הוא התחיל לקבל הודעות של, 'מה זה? מישהו מעלה את הפוסטים במקומך?'. לא הבנתי איך זה הגיוני, אז שאלתי כמה מעריצות והן אמרו, 'כי רן עושה את הלב האדום הזה ועשית לב אדום אחר'. ואז הבנתי עד כמה זה על דקויות. לפני שאני עובדת עם מישהו אני לומדת את הבן אדם, רואה דברים שהוא העלה עד היום, באה עם אקסטרה רעיונות, פורשת בפניו, מבקשת את דעתו ואז במהלך הזמן נהיית הכפפה ליד שלו".
איך הגעת לנישה הזו של אומנים? מי היה הראשון?
"הבן אדם הראשון שניהלתי לו את העמוד זה הראל סקעת. בגיל 23, בקורונה, התחלתי לעבוד במשרד סושיאל. אני הייתי זו שפתחה מחלקת טיקטוק בחברה, ואז מלא אנשים רצו ניהול טיקטוק ובאו במיוחד כדי לעבוד איתי. בשלב מסוים הבנתי שאני מעדיפה לעשות את זה בחוץ, כי ברגע שאת בחברה את לא בוחרת את הלקוחות שלך. רציתי יותר להתמקד בעצמי, כי היו לי כבר עוקבים משלי, וגם רציתי שהלקוחות שאני אקח יהיו נורא מדויקים לי, בוטיקיים".
ואיך הגעת לעבוד עם נועה?
"אני ונועה מכירות מלא שנים. כשפנו אליי מטעמה בהתחלה לא רציתי כי הבנתי כמה זה אינטנסיבי לנהל את העמודים שלה. ביקשו ממני להגיע לפגישה ובגלל שאני ממש אוהבת את נועה, מרגע שהגעתי לפגישה לא הייתה דרך חזרה".
כמה נועה מעורבת ברשתות שלה?
"נועה מאוד מעורבת. נועה יודעת הכל, יש לה רעיונות מעולים. זה היה הכי כיף בעולם לעבוד איתה".
עבדת עם המון אומנים גדולים, יש מישהו שהתחלת לעבוד איתו ונכווית?
"היה זמר שהגיע אליי דרך המלצה של מישהי מאוד מפורסמת, שהם מאוד מאוד קרובים. ואני כבר בתקופה שאני בשנים האחרונות לרוב האנשים אומרת לא, גם לאנשים מאוד גדולים. כי אני רוצה לא להיות מפעל. הייתה לי תחושה שאני צריכה להגיד לו לא, אבל לחצו עליי, הסכמתי ומצאתי את עצמי אחרי שלושה חודשים של עבודה לא מקבלת תשלום. אמרתי, אין מצב שהוא נוכל, הוא בתקשורת, הוא מתראיין, ו'אני רוצה להיות הכי גדול בארץ'. אז בן אדם כזה לא יתעסק ולא יעשה שטויות על כמה אלפי שקלים. אחרי שלושה חודשים התעמתתי איתו ועם האנשים שלו והם התנערו ממני. 'לא עבדנו איתך, בעצם כן עבדנו איתך אבל לא אהבנו כלום', כאלה. כאילו אני משוגעת. בכיתי כל יום, אבל בסוף אמרתי, זה הרבה כסף אבל אני רוצה לשחרר מזה כי באמת, זה הפחיד אותי כבר. רציתי לתבוע אותו, ידעתי שאם אני אנצח אני לא אקבל כסף, אבל אני אוכל לדבר על זה וזה לא יהיה לשון הרע. אבל אז דיברתי עם כמה אנשים ונאמר לי שמדובר בין היתר בעבריינים, אז עם הרבה דמעות ויתרתי".
נשמע נורא, אבל עם רוב האומנים אני מניחה שהכל זורם חלק יותר.
"אלה שאיתי היום זה אנשים שבחרתי, שאני אוהבת אותם כאנשים, אוהבת את ההתנהלות איתם. אבל ברור שיש רגעים קשים. כשיוצא שיר, כשיש הופעות גדולות, הם נורא בסטרס ואת הבן אדם והאוזן הקשבת שלהם. אם משהו פתאום לא עובד, חושבים שזה הכל על הסושיאל, אז אם משהו לא מצליח את האשמה כביכול. זה קשה כי אני כל הזמן בסטרס".
כמה זה שואב מהזמן שלך?
"אני כל היום עובדת, מהבוקר עד הלילה, כשאני בחו"ל, כשאני בחופשה, תמיד תראי אותי עם טלפון. זה הבדיחה הקבועה של חברים שלי שאלינה לא קיימת, זה חצי אלינה. אני עונה מדי פעם, מגיבה, אבל אני בטלפון, מעלה עוד משהו, כותבת עוד משהו, מכבה עוד שריפה. אני לא יודעת מה אני אוכל היום, אני לא יודעת מתי אני אסיים היום, כי הכל תלוי בלו"זים של אנשים אחרים".
אני משרתת את האמת של האומן
עם הצורך לתחזק באופן שוטף כמה מהחשבונות הכי נעקבים בישראל, אפשר היה להניח שרבינוביץ' תעסיק עובדים שיעזרו לה – אבל מתברר שזה פשוט לא עובד ככה. "אני יכולה להגיד לך שהיו לי פעמים שרציתי להכניס מישהי שתלך במקומי, תערוך במקומי, אבל אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלי בגלל ההיכרות שלי עם האומן. זה אנשים שאני איתם בתקשורת יום-יומית, אני יודעת עליהם הכל. זה חלק מהעבודה. אז אני עושה הכל לבד".
בואי ניקח לדוגמה את עדן חסון. את ניהלת את היציאה שלו מהארון?
"לא. הוא ניהל אותה לבד. אני ידעתי שקורה משהו, לא ידעתי מה. היו דברים אחרים שהיינו אמורים להעלות שנדחו פתאום, ולא הצלחתי להבין למה. כשהוא העלה את הפוסט ראיתי את זה עם מדינת ישראל. הוא תפעל את זה לחלוטין לבד. גם נועה והאירוסים, היא העלתה את הפוסט. אני פרכסתי על הרצפה מרוב שוק".
לא מבאס אותך שדווקא ברגעים האלה הם עושים את זה בעצמם?
"לא, אני מאמינה שהכל חייב להיות הכי אותנטי בעולם. אז דווקא ברגעים האלה, שזה שיא האותנטיות, שעולה פתאום משהו, גם אם הוא עולה לא מושלם, זה לא משנה כי זאת האמת של האומן ואני משרתת את האמת של האומן".
לצד האמת של האומנים, רבינוביץ' נאמנה גם לאמת של עצמה כמשפיענית ויוצרת תוכן. "התוכן שלי בעמוד זה גם מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור וגם אני יוצרת תוכן על עצמי, אבל אני האנטיתזה לבלוגרים ולטיקטוקרים. אני לא עושה משהו מושקע, זה פשוט אני כבן אדם. כיף להסתכל על הטיקטוקרית המושלמת, המאופרת עם הקוקו המתוח ועם הלק ג'ל, אבל זה לא אני, אני בלי איפור ועם שיער לא מסודר וזה נהיה ממש האג'נדה שלי".
ממה את נהנית יותר?
"אני נהנית משניהם ואני מרגישה שהם משלימים אחד את השני".
את מרגישה שפיצחת את האלגוריתם?
"זו שאלה קשה. האלגוריתם משתנה בכל יום שעובר, אז אין דבר כזה לפצח את האלגוריתם. אני מרגישה שאני מפצחת את האנשים וזה מה שמפצח את האלגוריתם".
מה השתנה ברשתות החברתיות לאורך השנים?
"בעיקר האותנטיות. פעם כולם רצו לראות משהו שמצולם במצלמה מקצועית ובאיכות, ערוך ושהכל יהיה מושלם ומהודק. היום קצת נמאס לאנשים מהמושלם, הם רוצים לראות את המלוכלך. הם מחפשים לראות את הבן אדם ואת הלב שלו ואת הנשמה שלו ולא רק את ההצלחה שלו ואת הכסף שלו ואת הבית היפה שלו. תראו לי את הבפנים, תראו לי איפה אתם יושבים בתוך הבית, תראו לי איפה אתם בוכים בתוך הבית".
את בעד לפתוח מצלמה ולבכות?
"אם יש צורך, אז כן. אם אתה באמת בוכה, אז למה לא?".
יש פעמים שאת יכולה להמליץ לאומן לעשות פרובוקציה בשביל כותרת?
"בחיים לא אמרתי את זה לשום אומן, וגם כשהיו התלבטויות על דברים כאלה לא אהבתי את זה. אני לא חושבת שזאת הדרך. אוקיי, זה עושה כותרות אבל בסוף אנשים היום נורא חדים. זה לא מה שהיה פעם, אנשים היום קולטים בולשיטים בשנייה".
האומנים מבינים את החשיבות של הסושיאל. הם מוכנים לשלם על זה?
"האומנים משלמים סבבה, אבל הכסף האמיתי הוא בעסקים. עסקים פונים אליי כל הזמן, ואם הייתי לוקחת עסקים בכמות של האומנים שיש לי, הייתי היום מיליונרית. אבל זה לא מעניין אותי, גם אם היינו חיים בעולם שאין בו כסף, הייתי עובדת בזה כי זה כיף לי".
הסושיאל פה להישאר לדעתך?
"זה פה להישאר אחרי הטלוויזיה, אחרי הכל. גם ככה היום הרייטינג הכי טוב הוא בסושיאל".
מה דעתך על הביקורת שיש על המשפיעניות?
"זה מצחיק כי אני משפיענית, אבל אני מסכימה עם הביקורות האלה. פעם משפיעניות היו יוצרות תוכן וגם עושות קוד קופון והנחות. היום יש משפיעניות שרק מוכרות ועושות קוד קופון. התוכן שהן מעלות לך זה הן באיזושהי חולצה שיומיים אחר כך תופיע לך כפרסומת. לזה אני פחות מתחברת. אני לא עוקבת אחרי בנות כאלה. אני גם לא קונה מקודי קופון".
למה?
"מצחיק להגיד שאני קצת לא מאמינה לזה כשאני בעצמי בצד הזה, אבל הרבה פעמים אני לא מאמינה לזה. אני מרגישה שנהיה אנטגוניזם מטורף למשפיעניות ויש לי הרגשה שזה דועך וימשיך לדעוך. אבל זה רק יגרום לדברים טובים, כי אני חושבת שזה יגרום לאותן משפיעניות להבין שהן חייבות להמשיך ליצור תוכן אמיתי ולא רק למכור. לא להיות שם רק בשביל הכסף. במקור עקבו אחריהן בגלל התוכן שלהן ולהרבה מהן כבר אין זמן לייצר תוכן בגלל כל שיתופי הפעולה. גם חברות הפרסום מגזימות לדעתי, כי אם פעם היית רואה קוד קופון אצל מישהי אחת או שתיים, היום את רואה את אותה חברה אצל כולן. עם אותו קוד קופון. זה כבר לא אמין לי".
באירוויזיון כולם הצטלמו ביחד, ורק אני הילדה המוחרמת
דווקא בשיא ההצלחה שלה רבינוביץ' כבר מרגישה שהעתיד המקצועי מחכה לה דווקא במקומות אחרים. "בארץ אני מרגישה שאם הייתי רוצה לעבוד עם מישהו הייתי עובדת איתו. בחו"ל, זה לא ביעדים שלי, אבל אם זה היה קורה, זה היה יכול להיות מגניב. נגיד אריאנה גרנדה. או הקרדשיאנס, כל אחת מהן. אבל החלום האמיתי שלה זה משחק, לא ויתרתי על זה, אני נורא רוצה להיות שחקנית. אני עושה אודישנים. השנה התקבלתי פעם ראשונה לתפקיד לא גדול, אבל זה היה ממש מרגש".
עד שהיא תתקבל לתפקידים גדולים יותר, בתוך ממלכת הרשתות החברתיות היא מוערכת, מחוזרת ונחשקת מאוד. השנה, למשל, טיקטוק ישראל בחרו בה השנה לטוס מטעמם לאירוויזיון – מה שאומנם היה לדברי רבינוביץ' מדהים ומרגש, אבל גם אחת החוויות הקשות שעברה בחייה.
"היו אזהרות מסע אבל הצמידו לי מאבטח והחלטתי שאין מצב שאני מוותרת", היא אומרת. "הגעתי למלון יחד עם כל הטיקטוקרים מכל העולם, שלכל אחד יש מיליוני עוקבים, אחד מהם שאל 'מאיפה את?'. עניתי ואז הוא אמר, 'אתם עושים ג'נוסייד'. משפט ראשון, רק נחתתי. מהבוקר למחרת, כשכולם גילו שאני מישראל וראו בחצי הגמר שאני מעודדת את עדן, הייתי מוחרמת. במשך חמישה ימים הייתי מגיעה לארוחת בוקר, אומרת בוקר טוב ואנשים לא עונים לי. ואז קיבלתי הודעה ממישהי שהייתה אחראית המשלחת של יוצרי התוכן שהם לא מוכנים להופיע בסרטונים שלי ושאני אמחק כל מה שצילמתי. לא מחקתי אבל לא הפסקתי לבכות שם. הם עשו סיור מאחורי הקלעים לכל יוצרי התוכן ורק אותי שמו בסיור נפרד, עם העובדים של טיקטוק. היו לנו המון פעילויות ביחד והתעלמו ממני לחלוטין. הייתה ארוחת ערב חגיגית ושמו אותי בשולחן בפינה, ביציאה. כולם ביחד מצטלמים ורק אני הילדה המוחרמת".
"בגמר היה הכי נורא כי כבר כולם שנאו אותי", ממשיכה רבינוביץ'. "נגיד, עשיתי סרטון ומאחוריי ראו רגליים של יוצרת תוכן איטלקייה. הבחורה רואה את זה ואומרת לי, 'תמחקי'. אמרתי לה, 'לא, באתי לפה ליצור תוכן ואתם יודעים את זה, כולנו יוצרי תוכן'. היא התחילה לצרוח עליי ואז היא פשוט מחצה אותי לתוך הכיסא, לא הבנתי מה קורה. התחלתי לצרוח, 'אל תיגעי בי, אל תיגעי בי'. היא אמרה, 'אופסי' ואז היא לקחה בקבוק מים ושפכה עליי. עולות לי גם עכשיו שוב דמעות, שם התאפקתי לא לבכות כי לא רציתי לתת להם את העונג. זה היום הכי גרוע שהיה לי בחיים".
מפחיד.
"נורא. בלילה של האירוויזיון, כשחזרתי לחדר, הייתי בטוחה שאני לא אקום בבוקר. הייתי בטוחה שעוקבים אחריי. ממש הרגשתי את זה, זה כמו סצנה מסרט. צילמתי סטורי טיים שאני מסכמת את היום ובדיעבד אני רואה עכשיו איך דיברתי בשקט כל פעם ששמעתי מישהו עובר ליד החדר, שזה כאילו שואה מבחינתי, אני מפחדת לדבר בעברית. זו הייתה חוויה ממש טראומטית אבל ממש חשובה. הרגשתי שזה הייעוד שלי, להיות יהודייה, להיות ישראלית".
כשהיא מדברת על הייעוד להיות יהודייה וישראלית, זה לא סתם. רבינוביץ' נולדה וגדלה ברוסיה. אמה נפטרה כשהיא הייתה רק בת 6 והיא נאלצה לעלות ארצה ולחיות עם סבתה.
"אני בגידה", היא אומרת בפשטות. "אבא שלי בגד באשתו עם אמא שלי, רצה שהיא תפיל, היא לא הסכימה. גיליתי את זה רק בגיל 16. אף פעם לא הבנתי למה אני גרה עם סבתא ולא עם אבא, ואז בגיל 16 נפלטה לאשתו החדשה של אבא שלי הסיבה – אשתו של אבא שלי לשעבר ושני הילדים שלו לא ידעו על קיומי".
עלית לישראל לגור עם סבתא. אבא שלך נשאר ברוסיה. הייתם בקשר כל השנים?
"מזל טוב וחג שמח כזה. אמא שלי ילדה אותי לבד, אבל בשנים שהיא הייתה חיה הוא כן היה נוכח, הוא כן היה מגיע מאחורי הגב של אשתו. הוא רצה להתגרש ממנה ולהיות עם אמא שלי והיא לא הסכימה להתגרש, היה שם סיפור שקשור לכסף. כשאמא שלי נפטרה הוא לא היה יכול לקחת אותי כי אני 'לא קיימת', אז סבתא שלי, אמא של אמא שלי, לקחה אותי ואת אחי אליה לישראל. וככה בעצם קרה המסע שלי לישראל".
איך הייתה הילדות שלך?
"כשהייתי קטנה הייתי ממש מוזרה וחריגה. לא היה לנו כסף ולכולם היה, לא היו לנו חטיפים ולכולם היו, הייתי מקנאה והייתי שונאת את סבתא שלי", היא משתפת בבכי. "לא הייתי מספרת שאין לי הורים. כשהתחלתי לספר על זה בטיקטוק זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי בנוח לפתוח את זה".
איך הקשר עם סבתא? אתן קרובות?
"לא כל כך. אני גרה איתה עד היום, היא בת 94, אבל אנחנו לא קרובות. אנחנו כמו שותפות, יש לנו שני מקררים נפרדים כדי שלא נריב. סבתא שלי תמיד אהבה יותר את אח שלי ואף פעם לא הבנתי למה. רק השנה גיליתי שזה כי אח שלי תמיד היה ילד מאתגר ואני בדיוק ההפך, הייתי מושלמת. עשיתי הכל כמו שצריך כי ראיתי איך אחי מצער את סבתא שלי. הלכתי לכל החוגים, הייתי הכי טובה, רציתי להסב לה אושר, עבדתי מגיל צעיר, עשיתי הכל לבד, לבד כדי להראות לה שאני אהיה ההפך, וזה גרם לה לחשוב שאני לא צריכה אותה, אז היא פשוט לא הרגישה קרובה אליי. זה נורא לגלות את זה, אבל אני לא מתחרטת, כי זה מה שיצר את האדם שאני היום".
אז בעצם את אדם שהוא די לבד בעולם. והגעת לאן שהגעת.
"כן, בלי כסף, בלי משפחה, בלי סביבה תומכת. אבל זו בדיוק גם הסיבה שאני מאמינה שבאמת כולם יכולים. זה מצחיק שאני רואה את התגובות האלה של 'יש לה פרוטקציה'. אין לי כלום, כל מה שיש לי זה את עצמי ואת המוח שלי והצלחתי להגיע למה שהגעתי. אז אני אומרת, אנשים, במקום להיות צרי עין ולחשוב שלכולם יש פרוטקציות, תנסו לעשות לעצמכם בעצמכם".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: יובל זר אביב | איפור: רייצ'ל צאירי | שיער: ליאור גבריאלוב | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: TAYO - Asian Supermarket, סניף ראשון לציון- מתחם חונים וקונים, לישנסקי 9.