כבר שנה וחצי שספיר בורגיל הפכה להיות מוכרת כמעט בכל בית בישראל מאז שהשתתפה ב"האח הגדול" בקיץ 2023. מאז שיצאה מבית "האח", בורגיל לרגע לא ירדה מהכותרות - בין אם זה בגלל הסכסוך המתוקשר עם אחיה, ספיר ובת זוגו, שי לי עופרי, או בין אם בגלל הזוגיות שלה ושל בעלה אברהם אקלום, שאותו הכירה גם בתוכנית.
כמו יוצאי ריאליטי רבים, גם ספיר בורגיל עזבה את מה שעשתה לפני "האח" וניצלה את הפרסום כדי להפוך למשפיענית ויוצרת תוכן עם קהל שמונה כבר 270 אלף עוקבים. אלא שנראה שלמרות שלהיות משפיענית ומפורסמת נראה כלפי חוץ זוהר ומשתלם, היום (רביעי) ספיר עמדה מול המצלמה ושיתפה בדמעות בקושי ובתסכול של העולם הזה.
"אני מקבלת הודעות מה איתי, לאן נעלמתי. האמת שחשבתי הרבה מה להגיד, ואני פשוט לא יודעת לשקר", אמרה ספיר בתחילת דבריה. "אני עייפה – באמת עייפה", הודתה. "איך לא בא לי לפתוח את זה בבכי, אני מחזיקה את עצמי כבר יומיים – אבל מרגישה שבמשך שנה וחצי, מהרגע שיצאתי מ'האח', אני רק עובדת ואני עובדת קשה מאוד", המשיכה.
"מגיעה איזושהי נקודה שאת אומרת 'די, אני חייבת חופשה' – ואז את בלופ שגם החופשה לא קורית. אני פשוט מרגישה חנוקה, שאני רק רוצה שנייה אחת לקום בלי לו"ז – שאין לי שום מותג שאני צריכה עכשיו לפרסם, שום הודעה שאני חייבת לקרוא ולענות – וזה לא שאני לא אוהבת לעשות את זה, אני הכי אוהבת לעשות את זה בעולם, אני באמת גיליתי שזה הייעוד שלי, להיות פה ולעשות את כל הדבר המדהים הזה.
"אבל יש רגעים שאני עייפה ואני לא יודעת איך לפרוק את זה. זה יוצא בתסכול, בעצבים – וכל מי שקרוב אליי, מדברת בעיקר על אברהם, מרגיש את זה, זה באמת קשה לי, כי אני רוצה לעשות טוב – אבל זה שואב. רק מי שבעולם הזה מבינה אילו מחירים את משלמת".
בהמשך דבריה ספיר התייחסה לקושי של לשים את החיים שלך בסטורי 24/7, וכיצד זה לפעמים פוגע ביחסים עם בעלה, אברהם. "ובהכי פתוח – לריב. זוג רוצה לריב, אתם מבינים שגם לריב אני צריכה לריב איתו בשישי-שבת, אני לא יכולה לריב איתו במהלך השבוע. העולם הזה מלא בטוב, אבל אני בסוף חדשה בו. אני לא ותיקה שיודעת – ואני שמחה שאני עובדת ושסומכים עליי, אבל אולי זה חלק מהדברים שצריך להשתפשף בהם, החוסן הזה שאני צריכה לקבל עם הזמן.
"זה לא היה אמור להיות סטורי של בכי, אבל תוסיפו גם את כל המצב של המדינה – שאני מרגישה שאני לא יכולה לטייל בחוץ ולנשום אוויר, פשוט לרדת למטה, להיות בפארק. זה עולה לי כבר, אני לא יכולה, אני מרגישה שאני עם פוסט-טראומה, שבאמת קשה לי. אני לא אומרת את זה בשביל שתרחמו עליי, אני לא בן אדם שצריך רחמים, בטח לא רחמים של אף אחד – אני באמת מודה שיש בעיה.
"אני לא רוצה לטייל, לצאת החוצה, רוצה להישאר בבית וזה לא אמור להיות ככה. אני אמורה ליהנות ולשמוח – אני שמחה בחלקי, זה לא יושב על זה, אבל כאילו נלקח ממני איזה אושר שאני לא יכולה להסביר אותו, שכל חיוך הוא מזויף. טיפה של רגע טוב, ישר חושבת על החטופים – את לא מגיעה לאיזושהי נחלה, קשה לי".