החברים הטובים והיוטיוברים מיכל מצוב ואלרום בן אברהם הודחו ראשונים אמש מ"המירוץ למיליון 2024". השניים ידעו לא מעט משברים תוך כדי המירוץ, אבל ממש כמו בחיים, היו שם כדי להרים אחד את השנייה ולדחוף זה את זו קדימה.

מיכל ואלרום סיימו אומנם את דרכם במירוץ, אבל אם תשאלו אותם הם לגמרי נמצאים בשיא שלהם. מי שעוקב אחרי אלרום ברשתות החברתיות מאז שהתפרסם כיוטיובר, יודע על השינוי הפיזי המשמעותי שעבר בשנים האחרונות בעזרת כוח רצון והתמדה. אלרום מפרסם לא מעט תמונות מהאימונים בחדר הכושר, חלקן ללא חולצה, אבל שנים אחורה, כששקל 20 קילו יותר, זה דבר שבכלל לא היה מעז להעלות על דעתו.

אלרום בן אברהם ושותפתו למירוץ, מיכל מצוב|צילום: מתוך "המירוץ למיליון 2024", קשת 12

"פעם ללכת לים ולחשוב על להוריד חולצה היה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים. לא אהבתי את עצמי בכלל", כתב אלרום בפוסט שבו חשף את עצמו לראשונה, "דבר שהיה יותר קשה מזה, ואפילו לא עלה בדעתי, זה להעלות תמונה בים, בלי חולצה, מראה את האזורים שאני הכי שונא בעצמי. עברה בערך חצי שנה מאז שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים והנה אני, אלרום בן אברהם/אלרומייגד, בערך 20 קילו פחות, נהנה ללכת לים ולהוריד חולצה. הורדתי 20 קילו של חוסר ביטחון עצמי ותאמינו לי, זה מרגיש מדהים".

אלרום בן אברהם (צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם)
"פעם לא הייתי מעלה בדעתי להעלות תמונה מהים, בלי חולצה"|צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם

לפני הזנקת המירוץ סיפר אלרום ליהודה לוי על ההצקות שמהן סבל בילדותו: "מיכל ואני לא החבר'ה מהמושב האחורי בטיול השנתי. אנחנו אלה שיושבים מקדימה. זה מה שחיבר בינינו, שאנחנו לא המגניבים. למדתי בישיבה תיכונית. הייתי בארון. כל הזמן שמעתי כמה אני לא בסדר, כמה איך שאני חי זה לא בסדר. הייתי בהרבה קונפליקטים, הרגשתי חוסר שייכות בבית הספר. גם עליי היו יורדים המון כי הייתי במשקל יתר, משקל עודף. אף פעם לא מצאתי את המקום שלי בבית הספר, או בכלל. לא הרגשתי שיש לי מקום בעולם". 

אלרום בן אברהם (צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם)
בשיא שלו. אלרום בן אברהם|צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם
 

אלרום בן אברהם (צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם)
חתיכת שינוי. אלרום היום|צילום: מתוך האינסטגרם של אלרום בן אברהם

"הבריחה שלי הייתה הרשת. גדלתי בעצמי על יוטיוברים אמריקאים ומהארץ. מאוד אהבתי את זה. זה הרגיש לי כמו בריחה, כאילו יש לי אח גדול או חבר. רציתי להעביר את זה הלאה לילדים אחרים, שאולי גם מרגישים את הצורך בדמות שתהיה החבר שלהם. עד היום כותבים לי: 'תודה, אתה הילדות שלי. העברת לי את הילדות, גרמת לי להרגיש יותר טוב'. מבחינתי, אני עושה את שלי. הדבר הזה בנה אותנו. עברנו שינוי בזכות הדבר הזה".