כחמש שנים חלפו מאז שחייה של מיכל אנסקי השתנו לצמיתות. חצי מפניה שותקו במהלך טיסה ואז היא אובחנה עם פוסט-טראומה, אבל אנסקי יודעת שהכל זמני בחיים ובשבילה מדובר בעוד מהמורה בדרך. בפוסט שהעלתה היום (שלישי) לעמוד האינסטגרם שלה, שופטת "מאסטר שף" שיתפה בנקודת המבט שלה היום, שנים לאחר תקופה מאתגרת בה לדבריה היא "עמדה מול התהום".
"אני כותבת אליכם היום מנקודת מבט של התבוננות והערכה", פתחה אנסקי את דבריה, "לפני כמה שנים חוויתי תקופה מאתגרת, שהביאה אותי לנקודת שבר. איבדתי כמעט את כל הכלים שלי, מהיכולת לעבוד ועד היכולת לדבר, לאכול ולחייך - לא ידעתי איך להמשיך, עמדתי מול תהום.
"מכאן, אני יודעת להגיד שהחיים, בדרכם המופלאה, דרשו ממני להיכנע", המשיכה, "ובתמורה לכניעה הזו, עברתי טרנספורמציה עמוקה. למדתי שהמסתורין של החיים הוא לא בעיה שיש לפתור אותה, אלא מציאות שצריך לחוות; לעבור דרכה, לאפשר להרגיש את כל הרגשות בשיא הרגש - עד הסוף. לעבור דרך הפחד, הכאב, חוסר הודאות וכל מה שאנחנו פוגשים בחיים האלה, בעת הזו ובכלל".
לאחר מכן אנסקי דיברה על ילדותה: "ירושלים של שנות ה-90 הייתה מצע קיצוני לגידול ילדות, שם למדתי כי אם קשה, מפחיד או כואב - הדבר הנכון, הראוי והיעיל ביותר הוא להתנתק. למדתי להתנתק מכל סיטואציה ברגע שנהיה לי יותר מדי, והגבול של נערה צעירה הוא קצר גם כך. אנחנו למדנו להתנתק כדי לשרוד.
"והתיקון, הריפוי הוא דווק בחיבור", הבהירה, "לאורך החיים עלינו לאט לאט להיכנע ולנוע עם זה, לשחרר, להרפות וברגע הנכון להגיע. הכלל שאני חיה לפיו הוא אם דבר קשה בא, ואת ברמת חוסן ומסוגלות להכיל, להיכנע לו, להיכנס פנימה ולהרגיש - זה מקרב אותך לאמת שלך, גורם לך להקשיב לליבך ומחבר אותך מחדש לנתיב הכי מדויק לך.
"תקופות מאתגרות של 'מבחן באש' הן מטהרות. מפנות שכבות ישנות במערכות שלנו ומאלצות אותנו להיות ברורים לגבי מי אנחנו ומה אנחנו רוצים - ועכשיו, אני שואלת אתכן/ם: איך אתן תומכים בעצמכם ובאחרים כדי לבנות שגרה שמחברת אותנו לעצמנו ולמה שחשוב לנו באמת?", סיכמה ופנתה לעוקביה שישתפו אותה.