חודש חלף מאז שאשת הטלוויזיה והבלוגרית עדי שילון הודיעה כי היא ובן זוגה, השחקן יוסף סוויד, נפרדים לאחר עשר שנות זוגיות ובת אחת משותפת. למרות הזמן הקצר שעבר, שילון מדברת על הזוגיות והפרידה שלהם בפתיחות, וגם מצהירה - היא שלמה לחלוטין עם הצעד ולא מפחדת משיברון לב.
אחרי הפרידה היא מרגישה שהיא עוברת עם עצמה תהליך של התאהבות מחדש, לאהוב כל חלק בה. אולי זה מתחבר גם לקמפיין החדש שלה לג'ק קובה, שם היא מצטלמת בבגדים חשופים אחרי שנים בהם שיתפה בהתמודדות שלה עם המשקל.
צילום: נויה חסון
"יש תחושת ניצחון. בהתמודדות עם משקל ודימוי עצמי, יש איזה משהו בקבלה של עצמך", היא משתפת על סט הצילומים לקמפיין שקטפה ומספרת: "כשפניתי לג'ק קובה והצעתי להם שנעשה קמפיין, היה לי רגע שעצרתי ואמרתי 'וואו, את מאמינה על עצמך? שאת מיוזמתך רוצה להצטלם בהלבשה תחתונה?', אני חושבת שזו התבגרות יותר מהכל. תהליך שאת אומרת 'זה מה שקיבלתי, יש דברים טובים יותר, דברים טובים פחות - ואני רוצה לחגוג את זה, לעוף על זה".
לא רק בקמפיין שילון מרגישה רצון לעוף על החיים ולחגוג אותם. הפרידה גרמה לה לעשות חושבים ולהבין איך היא רוצה לחיות, ובעיקר להבין - זה היה הדבר הנכון עבורה לעשות. הידיעה על הפרידה שלהם הכתה תדהמה בתעשייה, ומתברר שגם היא וסוויד הרגישו אותו הדבר: "גם אנחנו היינו בהלם. זה היה סיפור אהבה ממש מדהים, אני עדיין חושבת שזה היה - מתחילתו ועד סופו. אלו היו עשר שנים מאוד משמעותיות ומעצבות בחיים שלי, מי שאני היום זה הרבה בזכות מערכת היחסים הזאת וגם בזכות זה שהיא הסתיימה בזמן".
למה נפרדים אם זה סיפור אהבה כזה מדהים?
"גם לדברים טובים יש סוף. זאת האמת המרה של החיים, שגם הדברים הכי טובים - הכל מגיע עם איזשהו תאריך שבו זה מסתיים. זה יכול להיות מוקדם יותר או מאוחר יותר, אפשר למשוך את זה קצת, אתה יכול לעשות אידאליזציה לכל מיני דברים, לעשות עוד ילדים, כל אחד והדרך שלו למשוך את הדבר. אני לא מאמינה בלמשוך את הדברים, ברגע שזה פג תוקף, אז זהו".
את גורמת לכל חובבת רומנטיקה להרגיש שאהבה זה לא לכל החיים.
"בתור חובבת רומנטיקה מאוד גדולה, אני חושבת שיש לזה עוד זוויות. תחשבי איזה דבר מדהים זה רומן שיש לו התחלה, אמצע וסוף. איזה דבר מדהים זה שיברון לב, איזה תחושה של חיות, לשכב על הרצפה, לשמוע טוני ברקסטון - דברים שגורמים לנו להרגיש בחיים. אם אין לזה את החלק הזה, זה אולי קצת פחות רומנטי".
אולי כשנגמר הרגש, קמים והולכים?
"אני חושבת שיש משהו שהבנתי בשנה האחרונה, שהחיים קצרים מדי בשביל להיות במקום שאת לא הכי בטוחה שבו את אמורה להיות".
שילון אומנם לא נשארה בזוגיות שבה לא הייתה בטוחה שהיא צריכה להיות, אבל יש עוד דילמה על הפרק: המגורים. בשנים האחרונות היא מתגוררת בברלין, וכעת היא עדיין לא חוזרת לצמיתות אבל מתכוונת לשלב ולהיות יותר בארץ. "אני לא אחזור לחלוטין, אבל הרעיון הוא חצי-חצי", היא מסבירה.
"יש לי דירה חדשה בברלין וכשאני כאן אני בתל אביב. שנים גרתי כאן ושבעתי ממנה, אמרתי שאני לא רוצה אותה. היום אני בהתאהבות מחודשת, אני הולכת והכל יפה בעיניי - כולם חתיכים, גם המכוערים, כולם נראים פה טוב. האוכל, כל ביס, לא משנה איפה אני אוכלת. אני עפה על העיר הזאת גם בממ"ד, אני יכולה להיות חלק מהאיוונט, גם אני הולכת עכשיו למקלט".
כמו כל ישראלית שגרה בחו"ל בתקופת המלחמה, גם שילון מרגישה את הקשיים שזה מביא איתו. "לגור בחו"ל זה דבר מאוד קשה בתקופה הזאת, בגלל זה אני מנסה להיות כאן כמה שיותר, אני לפחות שבוע פה בכל חודש, יש משהו פה שאת מרגישה בטוחה".
איך מתווכחים לבת המשותפת שלכם את הפרידה?
"בעדינות, מראים את הצדדים החיוביים של זה, שיש בית של בנות ובית של בנים. אני חושבת שזה מאוד קשה, אני לא אייפה את זה, אני יושבת פה מבסוטית ורואה את הדברים הטובים, אבל זה החלק הקשה בסיפור. לטווח הארוך, אני חושבת שנתתי איזושהי מתנה בשבילה לחיים. כדוגמה אישית שלא פוחדים לשנות משהו אם אנחנו לא בטוחים שאנחנו במקום הנכון - אז יש לנו אומץ לשנות, לסיים דברים כשהם נגמרים, לא לייפות את המציאות ולא לשים פלסטר איפה שזה לא עוזר. אני חושבת שכשהיא תגדל היא תהיה שמחה שההורים שלה בחרו בהחלטה הזאת".
בחרו בעצמם.
"ממש, בחרו בעצמם. ההבנה הזאת שאת בתוך מערכת יחסים את חלק ממשהו ואת קצת שוכחת מי את כאינדיבידואל, ואז כשאת מגלה את עצמך מחדש במקום אחר, גיל אחר ושלב אחר בחיים - אז את פשוט בוחרת בעצמך, אני חושבת שזה מה שקורה לשנינו עכשיו".
אתם חלק מגל של פרידות בתקופה של מלחמה. את מצליחה להבין איך זה קשור?
"חד משמעית, ההבנה הזאת שאת לא יודעת מה יקרה בשעה הבאה. תאכלי את העוגה, תצאי עם הבחור שאת רוצה – תעשי מה שבא לך. כי את לא יודעת מה יהיה".
לחיות את הרגע.
"לחיות את הרגע, אבל על מאתיים. פשוט לעוף על החיים שלך, כי אחרת מה זה שווה".
ציפית לכל הטירוף סביב הפרידה הזאת?
"היה טירוף ממש טוב אני חייבת להגיד. הרגשתי חיבוק מאוד גדול לדבר הזה. אני חושבת ש-20 שנה אחורה אם מישהו היה מתגרש היו מסתכלים עליו כאילו הוא מצורע. יש איזה משהו כלפי זה שהוא 'אוקיי, לא נורא, יבוא משהו אחר'. כחברה התקדמנו בתחום הזה".
תמיד צריך לשאול, יש סיכוי לקאמבק?
"תמיד צריך לשאול? אני לא מאמינה בלחזור אחורה".
את תגרמי להרבה אנשים להיות עצובים מהתשובה.
"זה מה שקורה כשבאים אליי אנשים ואומרים 'את שברת לי את הלב', ואז אני מוצאת את עצמי אומרת 'אוי מאמי, סליחה, אני מצטערת שנפרדנו'. אז אני מצטערת, אבל באמת כשיראו אותי אז יבינו שאין פה סיבה לשיברון לב, כל הטוב עוד לפניי".
את מוכנה כבר להתאהב שוב?
"אני מאוד אוהבת לאהוב, אז אני לא יכולה להגיד שלא. אבל כרגע אני מתמקדת בלהתאהב בעצמי ולגלות מי זאת הבחורה הזאת שלא כל כך הייתה עם עצמה בשנים האחרונות. זה תהליך מאוד מרגש, מעניין, אני מרגישה שאני עדיין גבהת, אני מטר שמונים ושתיים ואני כל יום עוד סנטימטר. אני הולכת ברחוב ואומרת 'וואו איזה כיף - אני איתי'. תהליך של התאהבות".
בן הזוג הבא יהיה מהארץ או מברלין?
"מהארץ".