בבוקר השבעה באוקטובר מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל וביצעו טבח נוראי ומזעזע בתושבי עוטף עזה ובמאות מבלים בפסטיבל "NOVA" שנערך בקיבוץ רעים. בפרויקט מיוחד ומרגש, הסלבס פגשו את שורדי הטבח מהמסיבה ושמעו מהם ממקור ראשון את העדויות המצמררות מאותה שבת שחורה.
רומי פרנקל פגשה את רותם יעקבי ולינה אורלוב שבסך הכל יצאו ליהנות עם חברים, ומצאו את עצמן בעיצומו של טבח נוראי. "זו הייתה הפקה ששמענו עליה המון, זה היה מטורף. האנרגיה והאווירה בשמיים. אני ולינה בשורה הראשונה, בדיוק חברה הרימה אותי על הכתפיים", סיפרה רותם.
"ואז ראיתי בחור שרץ לכיוון הבמה, טופח לירין על השכם ואומר לו 'צבע אדום'. כולם באותו הרגע נשכבו על הרצפה. אלה לא היו רקטה אחת או שתיים, זה היה גשם של פצצות". רותם מספרת שהיא קפאה ולא הצליחה לזוז: "חטפתי התקף חרדה של החיים. נפלתי על הרצפה, הברכיים השתתקו לי, לא הצלחתי לדבר".
"שמעתי ירי ואמרתי 'סבבה צה"ל, בטח הכל מנוטרל'", מספרת לינה, "ומפה לאוזן שמענו שאנשים אומרים לא לצאת מהמסיבה. התחלנו לשמוע את הירי שורק לכיווננו, ואנשים התחילו לצרוח ולרוץ. הגיע ג'יפ עם מלא מחבלים. המוח לא קלט. הגוף שלי כבר היה בסטרס, הייתי ברעידות ממש, אבל במוח עדיין לא הבנתי שזה מה שאני רואה".
ברגע אחד רותם מבינה שהיא חייבת לברוח ומצליחה לצאת מהקיפאון: "היה שלב שהבנתי שאני צריכה לרוץ ושזו הולכת להיות ריצת חיי. יצאתי מהתקף החרדה בשניות, אני אפילו לא יודעת איך זה קרה כי הגוף פשוט ננעל".
"לא היה לנו מושג בשלב זה מי מחבל ומי לא. לא ידענו למי לעלות לאוטו, כולם רצו", סיפרה לינה. "הבנו באותה נשימה שחייב לרוץ לאוטו. נסענו שלישיים בשיירה של רכבים, עד שבאמצע הכביש הג'יפ של המחבלים בלם, הסתובב כדי לחסום את הכביש. חבר'ה בבגאז' תפסו שקים, זרקו אחורה עלינו לכיוון שלנו. ראינו את המטען מתפוצץ מאחורינו. נסענו והיו צרורות על הרכב בכמויות שאת אומרת 'איך לא נכנס כדור? זה לא הגיוני'".
"היו שם מלא מכוניות הפוכות, מכוניות שרופות, גופות על הכביש והמון עשן", מספרת רותם. קייט, חברה של רותם ולינה נהגה ברכב, וניסתה לחמוק מהיריות. "היא נסעה מאוד מהר כי היינו בנסיעה תחת ירי. כשעמדנו בצומת קיבלנו שני צרורות לרכב והבנו שיורים עלינו מטווח אפס. ממול בא רכב שירה עלינו, לא יודעת איך היא עברה שם. היא פנתה עם הרכב, ראתה כמו הר קטן כזה, ירדנו מהאוטו, נשכבנו על הכיפה הזאת".
"בשלב הזה מתתי מפחד", מספר רותם, "אי אפשר להסביר את זה. כל הזמן אנשים שואלים אותי איך אני. אי אפשר להסביר לבן אדם מה זה להתמודד עם הפחד הזה, מה זה פחד מוות מעבר לצמד מילים".
"היינו ארבעה אנשים, אני, רותם, קייט ודניאל שכבנו על הגומה צמודים אחד לשני והירי רק התגבר וזה שבר אותי נפשית. לא זזתי, לא הוצאתי הגה, בקושי נושמת. באיזשהו שלב שמתי את הפה שלי על הרגל של קייט כדי שלא ישמעו את הנשימות שלי. כל פעם ירו צרור לאזור שלנו וראינו את הכל עף. אמרתי, 'מתישהו אני ארים את העיניים ואני אראה פרצוף והוא ירה לי בפרצוף'.
"מצאו אותנו שני ערבים, אחד מהם היה חמוש, והם התקרבו לכיווננו. זה השלב שאמרתי 'זהו זה נגמר, כל מה שעברתי היה לחינם וזה נגמר פה'. שניהם התיישבו לידנו, אחד עם נשק גנוב, הם לא היו חמאסניקים עם הסרטים והכל, הם ביקשו מים והבאנו להם, ביקשו סיגריות אמרנו שאין לנו. שמענו אותם מניעים את האוטו ונוסעים, הם גנבו לנו את האוטו. נשארנו לשבת שם. סך הכל היינו שם משהו כמו 7-8 שעות".
ואז רותם מספרת איך באורח נס דווקא אמא שלה הצליחה מרחוק להשיג להן חילוץ: "אני כל הזמן בתקשורת עם אמא שלי והיא שלחה את המיקום שלנו לכל מיני אנשים. היא אמרה לי שעוד מעט יתקשר אליי מישהו ממספר חסוי. באמת מישהו התקשר וענה לי בחור בשם אלעד ממושב פטיש. הוא הגיע, זחלנו, וקפצנו לו לתוך הרכב, כל הרכב היה דם. כל המושב האחורי חולצות של אנשים שהוא הציל שנייה לפני כן קרועות על הרצפה. תחשבי איזה בן אדם מטורף, באמצע הכביש אחרי שהוא אסף אותנו, הוא עצר את האוטו יצא החוצה וצעק: 'יש פה מישהו?', הוא חיפש עוד פצועים. הוא היה חשוף, לא היה עליו נשק, יש מחבלים בחוץ. לא היינו בחיים אם לא הוא".
לבסוף, רותם ולינה מסכימות שעל אף החוויה הנוראית שעברו, הן לא מוותרות על האופטימיות והתקווה לימים טובים יותר בהם יוכלו לחזור לרקוד: "אנחנו נחזור לרקוד ולצאת למסיבות. זה יקרה בוודאות. זה ייקח זמן וזה יהיה קשה, אבל הם לא ייקחו לנו את שמחת החיים".
יצירה בימוי והפקה: סהר נווה
סטילס וסושיאל: תם ביקלס
צילום וידאו: יונתן טירן
כפיר שלוין
עורך: בנימין שילו
מפיק מוזיקלי: מיטאגאמי ומתן קידו ז"ל