בבוקר השבעה באוקטובר מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל וביצעו טבח נוראי ומזעזע בתושבי עוטף עזה ובמאות מבלים בפסטיבל "NOVA" שנערך בקיבוץ רעים. בפרויקט מיוחד ומרגש, הסלבס פגשו את שורדי הטבח מהמסיבה ושמעו מהם ממקור ראשון את העדויות המצמררות מאותה שבת שחורה.
עומר נודלמן נפגשה עם ליאת זית, דודי שרר ומליסה טולדנו - שלושה חברים שיצאו לחגוג יחד במסיבה ברעים, ובאורח נס הצליחו להציל את עצמם. "כולנו באנו לחגוג. לחגוג את החיים, לחגוג את הרגע, לרקוד. אופוריה מטורפת, תחושה בלתי מוסברת של הנאה שלא הייתה באף מסיבה", סיפרו.
אבל קצת אחרי הזריחה, האופוריה הפכה לפחד עצום שרק הלך והתגבר ככל שהחברים הבינו מה קורה סביבם. "ב-6:28 בום, כבתה המוזיקה. 'אוקי, מטח, עוד שניה נגמר', אבל אז הבנו שהמצב לא טוב. אני ליאת ומליסה נפרדנו. הן הלכו לאוטו אחד, אני הגעתי לרכב שלי לבד", סיפר דודי.
"היה חתיכת כאוס, יצאנו, פנינו ימינה וצעקו לנו 'מחבלים'. מליסה פרססה בין כל המכוניות והתחילה לנסוע שמאלה", סיפרה ליאת. מליסה, שנהגה ברכב בתוך הבלגן, מספרת: "פשוט עברתי למצב 'מבצעי', נקרא לזה ככה".
שם נראה שהשתיים התחילו להבין שחייהן בסכנה. "היה איזשהו בום והחלטנו שאנחנו עוצרות את הרכב ואני אומרת למליסה, 'אם אנחנו נחטפות, אנחנו נחטפות ביחד. אם אנחנו מתות, אנחנו מתות ביחד". "צעקו 'יש מחבלים' וקפאנו, אבל כששמענו צרור – רצנו. רצנו חזרה לכיוון המסיבה, שמענו יריות וצרחנו למשטרה 'מחבלים, מחבלים'".
"כל מי שהיה בצבא יודע שצרורות זה לא צה"ל", סיפר דודי שבשלב הזה עדיין היה בנפרד מהבנות. "קיבלתי טלפון מליאת. ניסיתי למצוא אותה, היה קצת קשה להבין אותה כי היה שם בלגן. ואז נפגשנו שלושתנו וראינו את הניידת. פתאום התחלנו לשמוע צרחות ואיזו קבוצה של מבלים רצה אלינו עם מישהו פצוע ירי בידיים. זה השלב שפתאום הבנו שבאמת יש מחבלים פה, ממש פה".
"אחרי חמש דקות שאנחנו יושבים ככה מפוחדים, קיבלנו ממש צרור עלינו. כולם צועקים 'לברוח, תברחו'. דודי תפס לי את היד והתחלנו לרוץ", סיפרה ליאת. מליסה אז רצה מעט לפניהם: "הם היו טיפה מאחוריי, ושמעתי אותם צועקים לי אז עצרתי ותפסתי להם את הילד והמשכנו לרוץ".
"באותה ריצה הסתכלתי אחורה וממש ראיתי ארבעה טנדרים בשורה עומדים 100 מטרים, מאיתנו ובאותו פריים של המבט ראיתי את האנשים שבורחים, ופתאום זה נופל וזה נופל. הסתכלנו קדימה ואנשים מלפנינו נפלו ורק אנחנו לא", תיאר דודי את רגעי האימה. "זה היה פשוט לרוץ עד שתתעלפי", הוסיפה מליסה.
"התחלנו לברוח עם כל ההמון, הגענו לגדר של המסיבה, במקרה הייתה שם איזו פרצה שהתברר לנו כמה ימים אחרי זה שחברים שלנו פתחו אותה שעה לפני זה בגלל האזעקות, יצאנו מהפרצה הזו. איך שיצאנו מהפרצה כמעט דרס אותנו רכב".
"אני זוכרת שאשכרה קפצתי על הרכב ופתאום שמעתי את הקול של ליאת. 'מליסה!'. תוך רגע הייתי כבר בתוך האוטו", סיפרה מליסה. "נסענו עוד רבע שעה בשדות ובשבילים, ולאף אחד לא היה מושג לאן אנחנו נוסעים. כשעלינו את העלייה היה לנו פנצ'ר. התחלנו להחליף גלגל, הבנות היו בתוך האוטו. פתאום ראינו 4-5 טנדרים. פעם ראשונה בחיים שלי שקפאתי במקום", הוסיף דודי.
"אני לא יכולה להסביר את הפחד. אני בן אדם שהכי בשליטה בכל דבר שקורה לו בחיים. נלקחה לי השליטה", סיפרה ליאת. "החלפנו את הגלגל", המשיך דודי, "אפילו לא חיברנו את כל האומים חזרה. המחבלים עברו עם הטנדרים שלהם מולנו וכאילו היינו שקופים, הם לא ראו אותנו, מספיק שהם היום מסובבים אלינו את הראש והם היו רואים אותנו. נסענו משם מהר, היינו כבר על כביש, ברחנו".
"לקחו אותנו לבית עוזיאל, הכל נרגע קצת והיינו במחשבה של 'אוקיי, אנחנו יצאנו, תכף יגידו לנו איפה כל החברים שלנו ונלך לפגוש אותם'. עוד לא עיכלנו, היינו קצת בשוק. ואף אחד לא יצא. ואז התחיל סרט חדש, הציפייה שהם יגיעו, הציפייה. זה היה קשה. אחרי כמה ימים כשמצאו את כולם בשטח המסיבה, עם כמה שהוא נשמע נורא, זה הפך את זה לקל יותר קצת".
דודי מליסה וליאת, שלושת החברים שבסך הכל רצו לחגוג ומצאו את עצמם בקרב של חיים ומוות, הצליחו להינצל בנס גדול מהטבח הנורא במסיבה בזכות הרבה תושייה ומזל, ולגבי העתיד, יש להם מסר מלא תקווה: "אנחנו לא נפסיק לרקוד, זה בלב שלנו, אנחנו נשמח בשבילם".
יצירה הפקה ובימוי: סהר נווה
סטילס וסושיאל: תם ביקלס
צילום וידאו: דניאל ישראל
יונתן טילן
סאונד: תמיר אטלי
סאונדטרק: עמית אגמי ומתן קידו ז"ל