למרות שעבר זמן רב מאז שנודע על הפרידה שלהם, אורנה ומשה דץ מצליחים לשמור על יחסים קרובים מאוד. אחרי שהביאו לעולם שני בנים וטיפחו קריירה משותפת ומפוארת במיוחד, לשניים קשה להיפרד זה מזו ובימים אלה, כך גילינו, הם צמודים מתמיד.
"אנחנו משפצים את הבית, אחרי שלא עשינו את זה לדעתי עשר שנים. כולם בבית, גם אורנה חוזרת אחרי שהיא עושה את התכנית שלה בערוץ 24, מגיעה ועובדת ועובדת ועובדת, בכלל... מתגלים המון דברים נורא יפים", חשף דץ ב"חדשות הבוקר" עם ניב רסקין וגרם לכולם לחשוד שמדובר בתחילתו של קאמבק.
אתם גרים ביחד?
"...חוזרת אחרי התוכנית".
למה היא עוזרת לך? אתם גרים דלת ליד דלת? אתה ואורנה?
"לא, אנחנו גרים... אנחנו גרים בבתים נפרדים", אמר דץ בהיסוס ובחיוך נבוך.
"האירוע הזה מתגלגל", סיפרה אורנה כשעלתה לשידור דרך סקייפ ונשאלה על הנושא, "אני התחלתי את השיפוץ של הבית שלי לפני 'המלחמה בקורונה', והזמנתי את המשפחה לשישי בערב, לקידוש, והם באו והם נורא התלהבו. דץ אמר שהחלום שלו זה שהבית שלו יהיה גם מסודר ונקי. אז אמרתי לו שאני מבטיחה שהבית שלו יהיה קוטור. איכשהו הסיפור התגלגל ונהיה קורונה ונהיה סגר ונהיה לי מלא זמן פנוי. אני מסיימת שידור, מתייצבת אצלו עם קליפס בשיער, ומתחילה לסדר ולשפץ ולצבוע".
אורנה, מה הכי הפתיע אותך בשיפוץ הזה?
"אני לא מספרת דברים... מה שנקרא מתוך הבית. אבל מה שהפתיע אותי, זה שמאז שהתגרשנו הדברים שהיו שלנו נשארו סגורים בארגזים מאובקים בתוך בוידמים, ואני פשוט פתחתי הכל, וכשאתה פותח הכל ומוציא הכל, אז פתאום אתה חוזר אחורה ויש לך, אתה מוצף במלא זכרונות ורגשות והכל במקום... יש בזה מן סדר עולמי חדש כזה".
אמרו פעם שצריך לדעת עם מי להתחתן וממי להתגרש.
אורנה: "זה לא כיף להתגרש ואנשים הם לא הכי נחמדים כשהם מתגרשים, אבל הזמן עושה את שלו והמשפחה מנצחת והילדים הם הדבר הכי חשוב בעולם. אני חושבת שזו תקופה שהרבה אנשים ירדו מהעצים שהם היו עליהם והרבה אנשים יבינו שהביחד רב מהלבד ודברים השתנו, כמו שדברים משתנים, הכל משתנה".
דץ: "כמו כל דבר בחיים, זו החלטה. אפשר להתגרש אבל אתם עדיין ההורים של הילדים שלך ולא משנה מה תעשה, בסוף איכשהו אתה בוחר בדלת, מה שלא תעשה, הם יתלוננו עליך. ההירתמות של אורנה היא לא דבר מובן מאליו, כי זה לא עניין של יום יומיים זה עניין שאנחנו כבר יותר משבוע בשיפוץ ולדעתי יש לנו עוד שבוע ואנחנו אחרי זה נצנח לליל הסדר".
