בדמעות צפתה מעיין אדם בסרטון רומנטי במיוחד שהעלה בן זוגה לשעבר, אסיף אלקיים, ליום האהבה האחרון. פעם שעברה שהיא התארחה בתוכנית אלו היו דמעות של אושר, היום עולות כבר דמעות אחרות, אחרי שהשניים נפרדו ואדם עצמה סיפרה בתוכנית הבוקר אצל ניב רסקין על הסיבות שהובילו לסיום הזוגיות.
היום, התארחה אצל גלית ואילנית, על ההחלטה לשתף בנסיבות שהובילו לפרידה, "לפרטיות יש האדרת יתר. סודות והסתרה עושים כאבי בטן, עוצרים ואתך ולא מקדמים אותך. כשאני מבינה שאני אגיע לרסקין עם פנים נפולות, אי אפשר להסתיר את שבורה. היה לי חשוב שזה ייגמר יפה כמו שזה נגמר ושאני אכתיב את המסר. אם הייתי יודעת שיש לי כל-כך הרבה שותפים לדילמה ולכאב הזה, אולי הייתי נעזרת בהם ואולי זה גם היה נגמר אחרת".
אילנית שיתפה את אדם מניסיונה האישי. "הכרתי את בן הזוג שלי כשהוא רווק ללא ילדים, מבחינתי זה היה לנסוע לתוך קיר, ועברו 9 שנים ונכנסנו בקיר הזה ביחד", אמרה וייעצה לה לשקול את הפרידה מחדש. "תעצרי רגע. אהבה כזאת לא מוצאים כל יום. שווה לקחת פטיש 5 טון ביחד לשבור את הקיר הזה".
"אני רוצה קודם להתייחס לדברים שלך כי אמרת משהו מאוד חשוב על האחריות שלנו כאנשי ציבור", הגיבה אדם, "את הפוסט הזה כתבתי מתוך מקום של אחריות. זה לא סיפור של נשים בשלות וגברים שלא, קיבלתי תגובות מאנשים שהדבר הזה קורה להם בבית ומהכל הכי תפס לי את הלב נשים שלא קיבלו החלטה, לא כזו ולא כזו, הן פשוט זרמו ועד היום הן בלי ילדים וטיפולים, והן עברו את גיל 40 לפני שנים וכנראה לא יהיו להן ילדים.
"מה שאני רציתי להגיד לנשים זה שצריך לקבל החלטה", המשיכה אדם, "את יכולה לומר שאת משלמת את מחיר האהבה הבאמת פלולס שהייתה לנו, המושלמת, המקדמת והמדהימה. ואת יכולה להחליט שאת משלמת את מחיר הילדים - אבל את צריכה להחליט. את צריכה להסתכל למציאות ולפחדים בתוך העיניים ולבחור איך העתיד שלך יראה. את לא תמיד תעשי בחירה נכונה, אבל להיות מובלת, בשום דבר בחיים, לא בקריירה ולא בזוגיות, זאת לא דרך לחיות את החיים כי החרטה היא מאוד עמוקה אחר כך. יש סופים טובים ויש סופים לא טובים ומאוד הייתי רוצה להאמין שמשהו יקרה ונחזור להיות יחד ואני אקבל את כל החבילה".
איך אסיף מקבל את כל החשיפה שלו?
"אסיף הוא לא אדם פרטי באישיות שלו. הוא סופר, הנשמה שלו פרוסה על הספרים שלו בחנויות הספרים,. הוא ויתר על המון בדרך. הוא עזב את הסביבה הפסטורלית בצפון כדי לחיות איתי בפתח תקווה, הוא עזב את הכתיבה שהיא רוח ויצירה בשביל עבודה, הוא קנה כבר טבעת כדי שנקים את הבית שלנו, אבל מבחוץ. מבפנים, זה לא בשליטתו כמו שזה לא בשליטתי, כשאני רואה תינוק אני מבייצת. זה חזק ממני. כל חג אני בוכה, אחרי כל ארוחה אני מלטפת את הבטן".
"אוהב אוהב אותי יותר מאשר את עצמו"
גלית ואילנית ציינו שאולי כל זה נובע מתוך הלחץ שמופעל על נשים ללדת. גלית סיפרה שהיא גילתה בגיל 27, שהאופציה לשאול את השאלה הזאת בכלל לא הייתה קיימת והיום היא על השולחן. גם נשים וגברים שואלים את עצמם האם הם רוצים להיות הורים.
אדם אמרה כי המקרה שלה שונה, "אני רוצה להיות אמא מאז שאני ילדה, זה לא נשלט. שילמתי מחיר פסיכי - אתן יודעות כמה קשה למצוא אהבה ויותר מזה למצוא התאמה. גבר שהוא בדיוק למידות שלך ומה שאת חיפשת. ואני זוכרת את ימי השישי שאני יוצאת לבד וזה כאב מטורף. ואני מוכנה לשלם את המחיר הזה מהבעתה שהשנים יעברו ולא יהיו לי ילדים. יש בזה הרבה מתמטיקה, בדקתי את זה, ישבתי עם פרופסורים וניסיתי למצוא את כל הפתרונות, אבל את הזמן אחורה אי אפשר להחזיר".
לבד זו אופציה?
"אנשים מאוד חיבקו אותי יותר משיכולתי להכיל, אבל הייתה אמירה אחת שהעבירה אותי על דעתי - 'אפשר לעשות ילד בגיל 40. אל תדאגי, יהיו לך ילדים'. אתם יכולים לחתום לי על זה? להבטיח לי? הייתי כבר נשואה, ניסיתי להביא ילדים ולא הצלחתי, את הסיכון הזה אני לא לוקחת. אני מבינה מה שאת אומרת, שאפשר למצוא בעל חדש ובית חדש, וזה גם יכול לקחת שנים, אלוהים יודע כמה זמן יקח לי להתגבר עליו. אני אהיה אמא לפני שיהיה מאוחר , וגם אם זה יהיה לבד ולא כמו בפנטזיה זה יקרה. אני פשוט לא רואה חיים שבהם אני מתגאה בקריירה ובהישגים שלי ובכל מה שיש לי ואין לי כלום".
זה היה פתוח מול אסיף הרצון הזה לאימהות?
"כן. אסיף אוהב אותי יותר מאשר את עצמו והוא יכל בקלות לומר שיהיה ובסדר. עשינו חישוב, גם אם הוא מציע לי היום, זה שנה וחצי מהיום ליל ו גם את זה הוא לא מסוגל לראות. הוא באמת התחיל את החיים, אין לי טיפת כעס או אשמה כלפיו. כתבו לו דברים מזעזעים ואיפה הוא ואיפה זה. הוא אחראי, הוא אוהב אותי והוא לא רוצה לראות אותי כמו שהוא ראה אותי בחודשים האחרונים. הוא לא רוצה לשקר אותי. אם הוא יחזור זה כי הוא ידע שהוא יכול לתת את זה ואני מתפללת מכל הלב שהיום הזה יגיע. אם לא אני אנער את האבק".
הוא צופה בנו?
"מאמינה שכן. כל הזמן שואלים אותי אם אני שלמה, ויש איזה דיסוננס בין הלב. לפעמים בלילה אני שמה את היד עליו כמו שאני רגילה והוא לא שם. אני כל הזמן מחזירה את המחשבה לראש, אני כל הזמן עושה את ההפך, אני חושבת שאני מנסה להגיע לתינוק שישן לידי והוא לא שם, זו באמת מצוקה מאוד גדולה, ויכול להיות שמכל מה שכותבים לי ומהמסרים שאני מקבלת בזמן האחרון, אם הייתי פותחת את זה עוד קודם אז משהו היה מסתדר אחרת, היינו הולכים לאיזה טיפול משהו ומשהו היה קורה. אני יודעת שאני נראית ונשמעת זוועה עכשיו, אבל אני אהיה בסדר".
לבסוף, מעיין אדם דיברה על סיפור האהבה שלה עם הכתיבה, "הכתיבה שינתה לי את החיים. הייתי אדם מאוד אימפולסיבי שמשחרר את המילים בלי בקרה. כשהתחלתי לכתוב באופן מקצועי בישראל היום כל שבוע וגם באינסטגרם, התחלתי לנהל את הרגשות שלי בהכרה מלאה".
מה את מלמדת?
"אני מפגישה את המשתתפים בסדנה עם עצמם בדרך שרק הכתיבה יודעת לעשות. הם יוצאים עם כלים לצאת ולכתוב שבלונה שלתוכה הם יכולים ליצוק את מה שאני מלמדת אותם ולהתחיל לשחרר את מה שסיפרתי לכם מהבטן ולהפיץ דעות בעולם. זה משנה התנהגויות. זו תחושת משמעות מטורפת. הייתי רוצה שיהיו יותר אנשים כותבים".