61 עמודים כולל פסק הדין המחייב את הדוגמנית הישראלית-בינלאומית בר רפאלי לשלם מס בישראל על הכנסות בהיקף עשרות מיליוני שקלים בחו"ל בשנים 2009 ו-2010. במסגרת פסק הדין מפרק בית המשפט המחוזי בלוד אחד לאחד את הסבריה של רפאלי מדוע יש לקבוע כי בשנים שבמחלוקת היא הייתה "חסרת תושבות", ולא תושבת ישראל לצורכי מס, ועל כן אינה חייבת במס על הכנסותיה באותן שנים.
השאלה המרכזית שעליה היה על בית המשפט להשיב הנה היכן התגוררה בר רפאלי באותן שנים- האם עם בן זוגה באותה תקופה, כוכב-העל ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו - בביתו בהוליווד? (ולכן אינה חייבת במס בישראל), או בישראל? (ולכן חייבת במס בארץ). לפי פקודת מס הכנסה, תושב ישראל מחויב במס הכנסה על הכנסות שהפיק בכל העולם, ואילו תושב חוץ מחויב במס רק על הכנסות שהפיק בישראל. הגדרת התושבות בפקודת מס הכנסה נקבעת על-פי מבחן מהותי של "מרכז החיים", הבוחן את הזיקות של אותו אדם לישראל, ובכלל זה היכן נמצא "בית הקבע" של אותו אדם, החזקת דירה ורכב, בני משפחה, זיקות כלכליות ועוד. מבחן נוסף לקביעת התושבות הוא "חזקת הימים", הקובעת כי על הטוען לניתוק התושבות לשהות בישראל פחות מ-75 יום בכל שנת מס.
השופט שמואל בורשנטיין, סקר את כל הזיקות של בר רפאלי לארץ והאינדיקציות למגורים בחו"ל לעומת תושבות ישראלית, וקבע כי הנסיבות מעידות על כך שהדוגמנית הייתה תושבת ישראל גם בשנים בהם עבדה בחו"ל, וחרף העובדה שקיימה מערכת יחסים בת 6 שנים עם השחקן ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו.
וכך הוא סיכם זאת: "בסופו של יום בפניי נמצאת מערערת (בר רפאלי, א' ל"ו), אזרחית ישראלית ונעדרת כל אזרחות אחרת, שנולדה בישראל, חיה בישראל ויש לה משפחה קרובה בישראל. בשלב מסוים בחייה היא פיתחה קריירה בינלאומית מצליחה בתחום הדוגמנות ונסעה לצורך כך למקומות רבים ברחבי העולם. בתוך כך, אף נוצרה מערכת יחסים ממושכת בינה לבין השחקן ההוליוודי ליאונרדו דה-קפריו, והיא אף התגוררה בביתו. במקביל לכך, ועל אף הזוגיות עם אותו שחקן ועל אף הקריירה הבינלאומית שלה, והגם ששהתה פרקי זמן ממושכים בחו"ל, המערערת המשיכה להגיע לישראל פעמים רבות במהלך השנה ולפרקי זמן לא מבוטלים. בשנת 2009 שהתה בישראל 185 ימים, באופן שאף מקים חזקה סטטוטורית לפיה היא תושבת ישראל, ובשנת המס 2010 שהתה בישראל 131 ימים, בשני המקרים ימי שהותה בישראל הם רבין, עולים, ובכל מקרה אינם נופלים, מימי שהותה בכל מקום אחר בעולם".
בורנשטיין התייחס גם לקשרים של רפאלי בארץ, וקבע, כי "המערערת המשיכה לשמור על קשרים הדוקים וחמים עם בני משפחתה וחבריה בישראל. הכנסותיה של המערערת מעבודות דוגמנות ברחבי העולם הועברו לחברות זרות שבבעלותה, כאשר לא נסתרה טענת המשיב לפיה חברות אלו נשלטו ונוהלו מישראל, ולפיכך יש לסווגן כתושבות ישראל לצורך מס. גורמי מקצוע ישראלים, ביניהם רואה חשבון, טיפלו בעניינה. אף אביה ואימא היו מעורבים בעסקיה ותרמו לקידום הקריירה שלה. עמדו לרשותה ולשימושה של המערערת בישראל בית הוריה וכן דירה שכורה וכלי רכב שהיה בבעלותה ובשימושה".
באשר למערכת היחסים שניהלה הדוגמנית עם ליאונרדו דיקפריו, ובהתייחס לשאלה האם ניתן לראות בביתו כ"בית קבע" של רפאלי בארצות-הברית, קבע השופט כי הדוגמנית "הותירה חלל ראייתי משמעותי בהתייחס למערכת היחסים". לגישת השופט, "חלל ראייתי זה נוצר בעיקר בשל כך שהמערערת נמנעה מלהביא לעשות את ליאונרדו או, למעצר, מי מטעמו. העדויות שכן הובאו מטעמו. העדויות שכן הובאו מטעמה של המערערת הציגו עמדה על פי נקודת הראות הסובייקטיבית שלה עצמה".
השופט המשיך ודחה את טענת הדוגמנית, כי היא הותירה מאחוריה בישראל אך ורק "קצוות של אינטרסים". "טענה זו אין בידי לקבל", קבע והבהיר, כי "הטענה אינה עולה בקנה אחד עם פרקי הזמן המשמעותיים ששהתה המערערת בישראל - 185 ימים בשנת 2009 ו-131 ימים בשנת 2010, וכן אינה עולה בקנה אחד עם מכלול העדויות והאינדיקציות המלמדות על זיקותיה הממשיות לישראל גם בשנות המס שבערעור, באופן הקושר את המערערת לישראל והמלמד על מקום מרכז חיה בישראל".
עוד נקבע, כי "המערערת - אזרחית ישראלית שנולדה וחייה בישראל, ואינה תושבת מס בשום מדינה אחרת - לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולשכנעני כי זיקותיה במדינה אחרת, ככל שקיימות, הן בעוצמה כזו המסיטה את מרכז הכובד מישראל לאותה מדינה".
עוד נקבע בפסק הדין, כי העובדה שהדוגמנית היתה חברה בקופת חולים ישראלית, רכשה תרופות וקיבלה החזרים מהקופה, וכן החזיקה בכרטיס אשראי ישראלי וחויבה בדמי ביטוח לאומי ביחס לכל שנותיה בחו"ל - כולם יחד מעידים על כך שלא נותק הקשר שלה עם ישראל. בנוסף צוין, כי רפאלי החלה בביצוע עסקה לרכישת דירה בארץ, וכן כי במהלך כל שהותה בחו"ל לא הפכה לתושבת מדינה אחרת לצרכי מס, לא שילמה מס באיזו מדינה אחרת בגין הכנסותיה הבינלאומיות (מלבד המס ששולם במקום הפקת ההכנסה), והיא טוענת למעשה להיותה "חסרת תושבות" - טענה שהשופט קבע שאין לקבלה.
"אין זאת אלא, כי המערערת לא הציגה כל אינדיקציה ממשית לכך כי ניתקה או התכוונה לנתק במהלך שנות המס שבערעור, את זיקת התושבות שלה לישראל ואי אפשר לומר על המערערת שזיקותיה לישראל כה רופפות כדי כך שאין היא צורכת את השירותים הציבוריים שהעניקה לה המדינה גם בתקופה שהייתה בחו"ל".
על כן, קבע השופט בורנשטיין, "המסקנה המתבקשת היא כי מרכז חייה של רפאלי בישראל ולפיכך כי היא תושבת ישראל בשנות המס שבערעור על כל המשתמע מכך".
