סטטיק

View this post on Instagram

השנה 2010, אני , ילד בן 20, בדיוק עליתי להחליף חבר טוב , גם קצין, בשמירה בכניסה לישוב כרם שלום. האווירה די מבאסת האמת. מצד אחד השקט שעוטף את הישוב בין נפילת פצצת מרגמה לקריאת ״צבע אדום״, מצד השני השגרה המשונה של להחליף שמירה בשינה כל כמה שעות. אני זוכר את השיעמום המתוח בעמדה. זוכר את הבטן מקרקרת מרעב עד שמישהו מביא לך את האוכל ההזוי שמגישים לך במקומות כאלה. זוכר את הפחד השקט שמרחף מעליך כשאתה צופה לעמדה בה גלעד שליט נחטף ומבין שהיא ממש כמה מטרים ממך. מפה לשם - לא כיף. אבל פתאום, כמו נקודה קטנה של אור בסופה רגשית, מגיח לו מהנוף הפסטורלי של הישוב פרח צהוב קטנטן שפותח ים של מחשבות שאני מתחיל לצלול בהן. פתאום מעט יופי בין הבטונדות. הורד מתגלה מן הקוצים. ובכן, אותן נקודות אור ממלאות את ישראל שלנו בכל פינה. מהשלג בחרמון ועד הפרחים באמצע הנגב. מהאנשים הטובים במקומות הכי לא צפויים ועד לגשם שפתאום מפתיע באמצע האביב. המדינה שלנו מלאה בקסמים קטנים. היום הזה מוקדש לאורות מיוחדים במיוחד. כאלה שעל פני השטח אולי כבו, אבל ממשיכים וימשיכו להאיר לנו את הדרך לנצח. אותם אורות כמובן הם כל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בשבילי, אתם עדיין אור חזק שזוהר מתוך הלב של המדינה שלנו. תודה על כל מה שעשיתם. תודה על ההקרבה הגדולה מכל. אני רוצה גם למסור אהבה וחיבוק מסור לכל המשפחות השכולות. האובדן שלכם עצום ועלינו כעם לתמוך ולחזק אתכם לא רק יום אחד בשנה, אלא לנצח. הכאב לא יעבור לעולם. אבל, אנחנו בכרם שלום, הגנ״ש,2010, זוכרים? תראו מה זה, כל המחשבות האלה העסיקו אותי וכבר נגמרת השמירה. אני מניח את הפרח על הרצפה וממלמל לעצמי: ״ ואמא בכלל אמרה לי שכשאני אגדל, לא יהיה צבא ״. כן הא ? מקווה שנגיע ליום שאגיד את זה לילד או נכד שלי , ואהיה צודק.

A post shared by סטטיק / Static (@staticofficial) on

אייל גולן

View this post on Instagram

יִזְכֹּר עָם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְאַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר. יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה. יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַ‏רְכוֹת‏‏‏ יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

A post shared by Eyal Golan (@eyalgolan1) on

רותם כהן

View this post on Instagram

שחר וקרט זכרו לברכה היה אחד החברים הטובים שלי מכיתה א׳ בבית הספר המעפילים בלוד. שחר הצליח תמיד להיות, גם מהתלמידים הכי טובים, וגם מהחברים הכי טובים. הייתי תמיד החבר שהכי מצחיק אותו, היינו מבלים שעות על גבי שעות בבית הספר, בהפסקות, יושבים אחד ליד השני (עד שהמורים היו מפרידים בנינו היינו מפריעים למהלך התקין של השיעור עלינו לתיכון והוא כמובן הלך ללמוד בבית הספר למדעים, שזה בית ספר שאסף לחיקו את כל המחוננים מהעיר והערים הסמוכות, וכמו שהיה צפוי, הוא גם שם הוביל. ואז דרכינו התפצלו, הוא שרת בשמשון, והיה מפקד חי״ר. ביום י"ג בחשוון תשס"א (10.11.2000) הייתי בירושלים, לפנות בוקר אני מקבל טלפון מחברתינו המשותפת לכיתה, שהייתה אז קצינת נפגעים. ״שחר וקרט נהרג״. לא האמנתי למה שאני שומע. חזרתי על דבריה שוב, וניסיתי להבין אם צוחקים עליי, רציתי כל כך להאמין שזאת תהיה בדיחה לא מוצלחת שאתעצבן על ההומור הזה ושהכל יהיה רגיל. אני עדיין לא באמת מאמין או קולט. שחר נפל בקרב סמוך לקבר רחל והוא בן עשרים. שחר יצא עם שניים מחייליו למשימת פיזור הפגנה שהתקיימה במתחם קבר רחל שבבית לחם. שחר חבר יקר שלי, עברו כמעט 19 שנים מאז שהלכת, כל כך צעיר, ואהוב. אני איש של מילים, אבל לא מצליח למצוא אף לא מילה אחת שתצליח לכסות על החור הזה שהשארת אחריך, כי הרי היית הנר והאור של הבית שלך. של אמא שלך שלא מצליחה לנוח. מקווה שאתה נח בשלום אח.

A post shared by Rotem Cohen (@officialrotemcohen) on

 אופירה אסייג

מעיין אדם

View this post on Instagram

אחיי הבבונים, לאורך כל היום הקשה עד מחנק הזה, אני שומעת אחים שכולים מספרים בהערצה על אחיהם שנפלו בקרב ומתמלאת רגשות אשם. הם היו נותנים הכל כדי שהמתים יוכלו לשמוע, הכל תמורת חיבוק קטן. ואילו אני, שיכולה להגיד לכם כל יום שאתם הדבר הכי מדהים שנברא עלי אדמות, שיכולה לחבק אתכם עד שישברו לכם הצלעות, לא מממשת את הזכות הגדולה הזאת. אז תדעו שאני מודה לאלוהים שהוא בחר לי אתכם מכל האחים, שאני מרגישה ברת מזל לראות אתכם מיום ליום פורחים, שאני גאה בכם ואוהבת אתכם עד כלות, שבעייני אין מוכשרים מכם, טובי לב ואמיצים. אתם הדבר הכי יקר לי בחיים. הערה חשובה: אין בדברים להכחיש שלפעמים מגיע לכם מכות.

A post shared by maayan adam מעיין אדם (@maayanadam) on

נטלי דדון

View this post on Instagram

כל כך צעירים, כל כך כואבים ויש שם הורים, יש שם אמא מעל לקבר, אמא.... אני אמא וגם היא הילד שלי ישן כאן לידי שלה לעולם לא יחזור והשלום נראה רחוק מאי פעם המחשבה שהוא יעלה על מדים חונקת אותי. יחליף צעצועים במדי מלחמה ואם לרגע תיגמר הסוללה ואצרח את נשמתי איפה אתה?!??!!!?????!! חרדות של אמא כחול לבן. חלקי גאה, שירתתי בצבא הלכתי עם נשק בגאווה, חלקי מתפללת שלא יצטרכו אותך, להיות אמא של חיל . לא רוצה! חייב אני יודעת, אין לנו ארץ אחרת וכולם עשו זאת לפניו חלקם בחיים חלקם לא יקבלו חיבוק של אמא לעולם. חלקם יתומים מאב... כל כך הרבה משפחות נוגעות בשכול. סליחה שכואב לכם ותודה על הקרבת כל מה שיקר. אני וריף שלי מחבקים חזק חזק! עד כמה שניתן, מקווה שתמצאו נחמה בכך שאנחנו בטוחים בערך , בזכותם. הלוואי שלא תדעו עוד צער לעולם, היינו נותנים עולם כדי שהמציאות שלכם , שלנו , תהיה שונה. (השיר שמתנגן על רקע התמונה... אותו כתבתי לזכרו של ברק איתן ז״ל , ההרוג הראשון של צוק איתן. ״ילד איתן״ בביצוע המרגש של ריטה. מוצא את מקומו על במות יום הזכרון. הלוואי ולא היתה לו במה בכלל! )

A post shared by Nataly Dadon (@natalydadon) on

בל אגם

View this post on Instagram

A post shared by בל אגםמסיבות רווקות ואירועים (@bell_agam_) on

ליהיא גרינר

איתי לוי

View this post on Instagram

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי ונשות כוחות הביטחון, לוחמי ולוחמות המחתרות ולזכר מי שנרצחו בפעולות איבה. יום הזיכרון הוא יום אבל לאומי וביום זה כואבת האומה בכאבן של המשפחות, החברים והקרובים של הנופלים ומוקירה את זכרם ופועלם. מדינת ישראל לא הוגשה לנו על מגש של כסף. היא נקנתה בדם רב, דמם של לוחמים שהקריבו את חייהם, כדי שגם לעם היהודי תהייה פה פינה קטנה על כדור הארץ. אותה פיסת ארץ שבה חיו אבותינו – אברהם יצחק ויעקב, שעליה התהלכו נביאנו, שבה עמד בית המקדש ובה נתקיימה מלכות ישראל. מדינת ישראל איננה שוכחת למי היא חבה את הקמתה. ביום שלפני יום העצמאות חולקת המדינה כבוד לחללי צה"ל שנפלו בכל מערכות ישראל. בליל יום הזיכרון אנו מדליקים נרות נשמה לזכרם. צפירת דומייה ארוכה נשמעת בכל הארץ ומציינת את פתיחת יום הזיכרון. בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים נפתח טקס הזיכרון הראשי בתפילת "יזכור", מפי הרב הראשי לצה"ל, בהשתתפות נשיא המדינה, חברי הממשלות ומשפחות הנופלים. בתי השעשועים סגורים, ברדיו משמיעים שירים שקטים ועצובים ובטלוויזיה משדרים תכניות אודות הנופלים. ביום הזיכרון, אזרחי המדינה משתתפים בכאבן התמידי של משפחות שיקיריהן נפלו למען תקומתה וביטחונה של מדינת ישראל. יהי זכרם ברוך יהיה לעד ולעולמים! ת.נ.צ.ב.ה #גיבורים

A post shared by Itay Levi (@itaylevi7) on

אליעד נחום

 

 רגב הוד

View this post on Instagram

ערב של שכול וכאב עז.במשך שנים גדלתי בבית שאמי בוכה על אובדן אחיה ציון בטרם עת אשר אותו זכיתי להכיר.יחד עם זאת גדלתי גם על סיפורי הגבורה ותואר היופי של בן הדודה שלי עופר משרקי שנפל במלחמת שלום הגליל .אותו לא זכיתי להכיר.הסיפורים והזכרונות תמיד נתנו לי לרצות לדעת יותר ויותר. לפני כמה חודשים פנה אלי האב יוסף וביקש שאדאג להנציח בדרכי שלי את עופר. הראה לי את מילות השיר שכתב יחד עם נועם אהרון. התרגשתי ומיד החלטתי שאני הולך לבצע את השיר לזכרו. יחד עם אריאל קנדבי שהלחין. ביצעתי הערב בטקס המרכזי בקרית עקרון מול ההורים האחיות המשפחה וחבריי היישוב בפעם הראשונה על במה את השיר שיצא היום ״עופר האיילים״הסירטון המלא בפייס @ariel_kandabi @dgk_music @helenhod #יוםהזכרון #יוםהזכרוןלחלליצהל #יוםהזכרוןלחללימערכותישראל #רגבהוד #jewish #jewishsinger #jewishmusic #קריתעקרון #עופרמשרקי

A post shared by רגב הוד Regev Hod (@regevhod) on

מורן מזור

מיכל ינאי

מגי טביבי

View this post on Instagram

23,741. 23,741 חללים שעטופים בתכריכים וחול בין הידיים כשבכי המשפחות נשמע ברקע וקורע את מיתרי הנשמה. 23,714 משפחות שהזיכרון הפך לחבר הכי טוב ולצל הכי נורא. משפחות, שחתומות בפצע מדמם שלעולם לא יגליד. אותו פצע שצועק בהרבה מאוד כאב ומנגן את השכול מסביב כלופ חוזר. המעבר המהיר בין המוות לתקומה ובין החושך לנגיעות השמחה על הבית, אף פעם לא נתפש. כל שנותר לנו הוא לחבק את היום בהתייחדות עם המשפחות השכולות ולזכור יחד איתן את הגיבורים. אחינו ואחיותינו שנפלו במלחמה קיומית על הבית של כולנו. מי יתן, והמציאות לא תגבה חיים נוספים והחלום האוטופי לביטחון ושלום יהפוך אולי ביום מן הימים לבר-מימוש .

A post shared by Maggie Tabibi (@maggie_tabibi) on

 יובל דיין

 

View this post on Instagram

// שיר ללא שם אני חושבת על כל המילים שנאמרו הערב לזכר כל הנופלים בכל האירועים ברחבי הארץ על כל השירים שהתחילו והסתיימו בלי מחיאות כפיים עם נשימה חרישית של הזמר בירידה מהבמה עם ראש מורכן, כאילו מבקשים לקחת חלק מהמשקל שלכם על כתפינו הערב, להעביר דרכינו זוויות של כאב. כאב כזה שאין לו באמת שם, כך כל השירים כולם הרגישו לי כמו פסקול אחד ארוך, כמו שיר ללא שם. משפט אחד שתפס את לבי בתוך כל הנאומים המרטיטים ״עם הזמן למדנו לחיות מתוך החוסר את החיים במלואם״. מאחלת לנו ימים יפים של שלום ושתמיד נזכור את אלה שבזכותם אנחנו מהלכים רגועים על האדמה הזאת. יהי זכרם ברוך ----------------------------- מתוך הערב בבית אבי חי עיבוד: אוהד חיטמן הגאון על הצ׳לו: קארין מרקוביץ׳ בימוי: רונן פלד

A post shared by Yuval Dayan (@yuvaldayan1) on

אביב אלוש

אלינה לוי