בואו נשים את זה מיד על השולחן, בסדר? רן שריג הוא הגבר האחרון שנחשוד בו כאחד שדוגל בגל השלישי של הפמיניזם. אינספור התבטאויות בעייתיות ולא מעט בחירות יצירתיות, עוד יותר בעייתיות, כתסריטאי שותף ב"רמזור" שללו ממנו את הטייטל הזה. ובכל זאת, רן שריג בסך הכול ניסה לעשות טוב. אז למה יצא לו כל כך רע?
שש שנים עברו מאז שרן שריג ודנה ספקטור התאהבו במהלך הדוקו "מחוברים". היא הייתה נשואה פלוס ילד, הוא היה נשוי פלוס שלוש, השניים התאהבו זה בזו ומאז הם ביחד. בבית, בתכניות רדיו, בטורים בעיתון. בסדר גמור, יכול היה להיות גרוע יותר. יכול היה להיות אורלי וילנאי וגיא מרוז.
הבוקר העלה שריג באינסטגרם שלו תמונה שקשה לפספס בפיד השקיעות המפולטרות - בת זוגו במלוא הדרה ובביקיני ורוד. מתחת לתמונה שגרפה מאות לייקים, מגיע טקסט ארוך ומשתפך על אהובתו שחגגה יום הולדת 45.
"בלי פילטר, בלי פוטושופ, בלי בושה. בגיל 45 יותר סקסית ויותר מעניינת ויותר מסוכנת ויותר פצצה מכל בת 25 שתביאו", כתב שריג. רגע רגע, כשאתה אומר 'תביאו', אתה מתכוון לשכמותך? גברים בעלי כוח במדיה? כי אם כן, אני לגמרי מבינה למה בחרת להחמיא לאהובתך על רקע תחרות שאיש לא מנצח בה. למה ספקטור, אישה בעלת שיעור קומה ונסיון חיים, צריכה להיות יותר פצצה מבת 25? 20 שנה מפרידות ביניהן ולא בכדי. אפשר ורצוי להעריך נשים שלא על רקע תחרות אובססיבית על גיל ומראה. נסה זאת.
"רציתי כבר לפני שבועיים, כשהיה לך יום הולדת להעלות תמונה שלך בביקיני כי בא לי, כי מגיע לך, כי יש פה עוול, כי אין הרבה נשים שנראות כמוך, בכל גיל, עם ביקיני ובלעדיו, ובכל זאת לא מכיר נשים כה פצצות כמוך, שכתבו על המראה שלהן מילים כה ארסיות ואכזריות כמו שכתבו במהלך השנים עלייך", המשיך.
שריג לגמרי צודק - אין הרבה נשים שנראות כמו ספקטור בגיל הזה. תקולל הביולוגיה האנושית שגרמה למיליוני נשים בעולם לחצות את גיל 40 אחרי שגופן עבר לידות ואירועים ולא לאחוז בבטן שטוחה ובציצים עומדים. אז לספקטור (שדווקא הביאה לעולם בת אחת) מגיע פרס שהגיעה עד הלום בלי קפל ראוי בבטן? ומה צריך לחלק לשאר? עונש? ובכל מקרה, האם ההכרה שכל כך מגיעה לה אחרי כל השנים האלה מסתכמת בלוק שלה בביקיני?
"אנחנו מעדיפים את הנשים הדעתניות שלנו כונפות, או מתוקות כמו הבת של השכנה ממול, אבל בבקשה לא גם חכמה וגם כוסית בביקיני, זה יותר מדי בשבילנו, זה מבלבל אותנו וזה מאיים עלינו וזה מעצבן", ממשיך שריג.
גם כאן שריג כמעט צודק אבל לא בדיוק - נשים דעתניות זה דבר מאיים, בלי שום קשר לאיך הן נראות. כשאנחנו גם מוסיפים להן את הכינוי המחפיץ בתבל - כוסית - אנחנו מצליחים במילה אחת לרדד את כל הדעת הראויה הזו לכדי איבר מין. וחוץ מזה, מי קובע מי (ותסלחו לי על המילה המגעילה) 'כונפה'? מי הוגה סטריאוטיפים כמו 'השכנה ממול'? ניחשתם נכון, גברים כמו שריג שמנציחים טרמינולוגיה נגועה בסקסיזם שעבר זמנו.
"אז יום הולדת שמח לאישה הכי אישה שהכרתי ביוניברס כולו וחיפשתי, אלוהים ואילנה מהבנק יעידו שחיפשתי, והוצאתי לא מעט משלחות חיפוש אובדניות עם נפגעים בנפש עד שמצאתי אותך, בר מזל שכמוני", כותב שריג, "שש שנים וכל יום אתך מחרמן, וכל יום אתך מעניין, וכל יום אתך הוא סוד בלי פיתרון, חידה שלעולם הרי לא אפצח. ואיזה כישרון. איזה מוח חד ונדיר מחובר לגוף האלוהי הזה".
כאן, חברים הגענו לבעיה הכי מושתקת בימינו. הרי מה גברים רוצים בסך הכול? עבור איזו אישה הם יוציאו משלחות חיפוש ויבזבזו כספים? הם כבר לא רוצים את זו שתבשל, תנקה ותחכה להם בבית. לא, הגברים של ימינו הם מתוחכמים ונאורים - הם רוצים מישהי לוהטת שהיא גם חכמה, גם מסתורית, גם חדה ואה, גם מוכשרת. מה כל כך מסובך? הם בסך הכול רוצים מישהי שתהיה כוסית גם בגיל 45 כמו בחורה בת 25, שתשב עם החבר'ה, תפריח אמירות שנונות ומבריקות ואם אפשר, כשהיא קמה לקחת עוד בירה מהמקרר, שתחשוף בטעות גם איזה טוסיק קטן וחצוף. אז תגיד, רן, אם הגעת עד אלוהים כדי לחפש, למה שלא תשאל אותו למה הוא לא מייצר עוד "קול גירלז" כאלו? למה לעזאזל יש עדיין כל כך הרבה נשים שהן בסך הכול בנות אדם עם פגמים, מורכבויות וחולשות? מה יהיה עם כל הכונפות האלה מסביב?
"איזה מקבץ מטורף אלוהים נתן לך. איזה סוס פרא אני מנסה לאלף כל יום לשווא, ואיזה אתגר. איזה משחק. לצערי, שוב לואי כבר אמר את זה מדויק לפני שהספקתי: עד שלא יוצא לך מהכוס היצור שידרוך לך על כל החלומות, את לא מעניינת, את לא אישה. את ילדה. ואני? אני אוהב נשים", מסכם שריג.
אני לגמרי מאמינה לו, לרן שריג. הוא אוהב נשים כמו שהוא חושב שנשים צריכות להיות - סקסיות, מצחיקות, כבר עברנו על הליסט השלם וזה סתם מקומם אותי עוד יותר. אבל התסכול מגיע לשיאו כשהוא מדבר על המתח הזה בין יצור פראי לאישה מבוייתת, כי הרי אישה צריכה להיות ליידי בסלון וזונה במיטה. אבל רגע, יש דרישה נוספת והפעם לא במילותיו - את גם צריכה ללדת. אם לא ילדת, את לא אישה. ובכן, יש לי חדשות עבור רן שריג: "את לא נולדת אישה, את נעשית אישה". ואם להרחיב - "אין זה טבע שמגדיר את האישה, אלא היא זו שמגדירה את עצמה בהתמודדה עם הטבע בדרכה-שלה". ממליצה לרן שריג לקרוא את סימון דה בובואר לפני שהוא רץ לצטט את לואי סי.קיי.
