משחקים. כולנו אומרים שאנחנו לא משחקים אותם, אבל בסופו של יום - אנחנו הכי כן. עד גיל 24 הייתי אלופת המשחקים וזה גם תמיד עבד, אז המשכתי. למה בדיוק אני מתכוונת כשאני מדברת על משחקים? לאותם אלמנטים שאמא שלך, חברות שלך ומגזינים לימדו אותך מגיל צעיר שאת צריכה להקפיד עליהם כדי למשוך בני זוג: "שמרי על מסתורין", "אל תחשפי את רגשותייך", "אל תראי זמינה בכל זמן".
אז עבדתי חזק על פרסונה עסוקה, מסתורית ובלתי נגישה, וזה עשה את שלו. הבעיה הייתה, שהמשכתי להתנהג ככה גם עמוק בתוך מערכות היחסים שנוצרו. ככה מצאתי את עצמי בקשר זוגי של שלוש שנים שבו עדיין הרגשתי צורך להחזיק את עצמי מלהביע את רגשותיי בצורה טוטאלית. או בכלל להביע רגשות. זאת סיטואציה מזיקה מאוד בסופו של דבר, מערכת היחסים הפכה לכדור שלג שבו שנינו כבר לא באמת היינו שם.
כי תחשבי על זה, את באמת רוצה להיות במערכת יחסים שבה את צריכה למנוע מעצמך, ובכן, להיות עצמך? בשביל מה? בסוף זה מתפורר. עובדה שאחרי 10 פרידות ו-3 פעמים של אריזה ופריקה של חפציי מהדירה המשותפת, בסוף דרכינו נפרדו.
לכן העצה הכי טובה שיש לי לתת היום היא להפסיק עם המשחקים; גם בהתחלה כשאתם מכירים, גם כשאתם יוצאים ובטח כשאתם כבר גרים יחד ומנהלים זוגיות בריאה (אני מקווה לפחות, אבל זה כבר לפעם אחרת).
אז התחלתם לצאת והוא לא חזר אלייך? שחררי ותתקדמי הלאה. כי לא, הוא לא התקלח במשך ארבע שעות, הוא לא תקוע בעבודה ועמוס בטירוף, והוא בטח לא יושב עם חברים ומנתח את ההודעות שלך. גבר שבקטע שלך פשוט בקטע שלך: הוא לא יפחד להראות לך את זה. ואם את רוצה ללכת לכיוון של "אולי הוא חסר ביטחון ומאוים ממני?" שחררי ומהר, כי גבר שמרגיש מאוים ממך או חושש לקחת שליטה במערכת יחסים לא ראוי לך, תתקדמי. אתם יוצאים כבר זמן מה אבל מרגיש לך שהוא לא שם? לא רוצה לפגוש את ההורים שלך, לא מוכן להתחייב מראש לתוכניות, לא מפגיש אותך עם חברים שלו, והכי חמור - לא נותן לך לישון אצלו?
תביני שזה לא מתקדם, גם אם חברותיך נשבעות שזו רק מהמורה בדרך להתאהבות הדדית נפלאה. אמנם הן יעזרו לך למצוא שלל תירוצים - "אולי הוא לא פנוי רגשית", "אולי הוא מתאהב בך בטירוף וזה מלחיץ אותו", "אולי יש לו אישיוז עם אמא שלו שהופכים לגבר כזה דוש". וואללה, זו לא בעיה שלך. הבחור לא שם, ומשחקים לא יעזרו לקירוב לבבות.
אתם כבר מנהלים מערכת יחסים אבל את ממשיכה לשחק אותה קשה להשגה? תפסיקי. די עם הנרטיב הזה שבמערכת יחסים האישה צריכה להמשיך לקיים איזו דמות פוטוגנית ופיקטיבית לאורך זמן. זו לא קומדיה רומנטית, מדובר בחיים האמיתיים. וזה לא משנה מי יגיד "אני אוהב/ת אותך" קודם, כי אם שניכם מרגישים את זה אז שניכם תגידו את זה.
תני לו את התחושה שאת שם בדיוק כמוהו. תאמיני לי, אם הוא אוהב אותך כמו שאת אותו, ככל שתחשפי יותר מעצמך, תשתפי, תפתחי ותהיי שם בשבילו, הוא רק יתאהב בך יותר ויהיה רק שלך. עבד לי - יעבוד גם לך. ואם לא? מאמי, הוא לא היה שלך מלכתחילה.
והנה מה שאלמה דישי חושבת על תחילתו של קשר רומנטי