ב-6 באפריל היה אמור לצאת בישראל "משחקי ציד", במקור "The Hunt", סרטו של קרייג זובל שהצליח לעורר בארה"ב סערה זוטא עוד לפני שיצא לאקרנים. מעשה שהיה: בקיץ 2019, לקראת הפצתו בצפון אמריקה, יצא הטריילר של "משחקי ציד". ראה הנשיא טראמפ את הטריילר, תפס את הפרמיס - ליברלים יפי נפש צדים ימנים אדומי צוואר בשביל הספורט - וצייץ לאמור "הוליווד הליברלית היא גזענית [...] הם קוראים לעצמם 'אליטה', אבל הם לא [...] הסרט שעומד לצאת נעשה כדי ליצור ולהצית כאוס. הם יוצרים אלימות משלהם, ואז מנסים להאשים אחרים. הם הגזענים האמיתיים".

טראמפ, בהיותו טראמפ, לקח את ההפוך-על-הפוך של זובל כאילו הוא לגמרי ישר. כאילו "משחקי ציד" אשכרה קורא באיזשהו אופן לחסל פיזית את הבייס הפוליטי שלו, או לפחות חלק משמעותי ממנו - ימנים עניים, חסרי השכלה, לאומנים ושאר תכונות שנכנסות תחת המטריה (או שמא השמשייה) של מה שנהוג לכנות רד-נק. והשבוע, כש"משחקי ציד" מופץ במהדורות ביתיות בדיוק ברגע שבו ניצת כאוס אלים בארה"ב, אין סרט יותר נכון לעכשיו. בצירוף מקרים משמח, זה גם בנזונה של סרט.

הרעיון של ציד אדם הוא הכל חוץ מחדש בקולנוע - אפשר ללכת בהקשר הזה אחורה עד "הנרדף", למטה עד "משחקי הרעב" וקדימה עד סרט האימה החביב "מי שעומד מאחוריי", במקור "Ready or Not", גם הוא מהקיץ האחרון - אבל זובל הופך אותו לגמרי על הראש. במקום פסיכופתים או נבלים קלאסיים אחרים, כאן יש לנו קבוצה של אמריקאים מהעשירון העליון, כולם woke ככדורי מרץ ומקיימים את כללי הפי.סי עד הפסיק האחרון, שמתעבים כל כך את הגרעין הקשה של מצביעי טראמפ (שמו של הנשיא אינו מוזכר, אבל הרפרנס ברור) עד שהם מחליטים לנקום בהם במין ריל-לייף-ריאליטי. חוטפים חבורה של רד-נקס, זורקים אותה בשטח פתוח אך מבוקר, מחמשים אותם מסיבות שיובהרו במורד בדרך, ומתחילים לקצור אותם בזה אחר זו.

הטון של "משחקי ציד" הוא אולטרה אלים, סאטירי במובן הלא-מעודן של המילה ומצחיק-בקול-רם. הוא גם מפתיע להפתיע בהתחשב בכך שהפרמיס שלו כל כך משומש ושהנמשל שלו כל כך גס; החל בשאלה מיהו בעצם הגיבור שלנו וכלה בתפניות עלילה נקודתיות, פשוט לא ראיתי את הסרט הזה בא. ונדמה לי שזה מוציא את המיטב מהקאסט, בראשו בטי גילפין ("קופי וקארים", "גלואו"), שמגלמת דמות פשוט בלתי נשכחת בנונשלנטיות שלא תתואר. בסביבה קולנועית עמוסה להתפקע בתפקידי קיק-אס נשיים, גילפין מצליחה לעשות "משווה ומעלה" לטרנד כולו בהופעה מאופקת, מדויקת, אפילו מרגשת לפרקים.

זאת כבר הפעם השלישית שקרייג זובל מוציא אמירה ייחודית מיצירה שבמבט ראשון נראית כמו עוד סרט ז'אנר. זה קרה במותחן "Compliance" מ-2012, שאפשר לראות בו חזרה גנרלית לקראת "משחקי ציד", וקרה שוב בסרט הפוסט-אפוקליפטי "האיש האחרון", במקור "Z for Zachariah", שאפשר לראות בו הזדמנות מפוספסת להעניק לסרט את השם העברי "זין לזכריה". לזובל יש השקפה פסימית מאוד על הרוח האנושית, אבל הסרטים שלו אינם כבדים, ו"משחקי ציד" הוא ביי-פאר הקליל מכולם במונחים של חוויית צפייה. איכשהו הוא גם המעניין מכולם, בוודאי אם צופים בו בתזמון הנוכחי.

בלי להיכנס לפרטי עלילה וכיו"ב קלקלנים, זובל אומר לנו דבר פשוט: זעם מנצח שכל. זה בכלל לא משנה אם אתה "צודק" עובדתית או מוסרית; בעימות בין שני קטבים, מי שיש לו פחות מה להפסיד ויותר על מה להוציא את העצבים הוא זה שייתן את הטון. באופן אירוני, זאת דרך טובה להסביר הן את הניצחון של דונלד טראמפ במרוץ לנשיאות והן את המהומות ששורפות כרגע את אמריקה. באופן לא פחות אירוני, יפי הנפש מהסוג השבע יוצאים נלעגים הן בהפוך-על-הפוך של "משחקי ציד" והן במציאות, שבה דוברים פריבילגיים שפונים אל המפגינים בארה"ב במסרי "אבל למה באלימות" זוכים ובצדק ל"תתעסקו בעניינים שלכם" במקרה הטוב ול"זדיין" במקרה הנפוץ.

>>6 סרטים חדשים לראות החודש בנטפליקס

אני עצמי נכנס בנוחות לתוך גבולות ההגדרה של פריבילג יפה נפש, ו"משחקי ציד" - כמו הקדנציה של נשיא ארה"ב, כמו הקדנציות של ראש ממשלת ישראל - הוא תזכורת מצוינת לכך שנכון לעת הזו, אני ושכמותי שבעים מכדי לנצח. ואם בחיים האמיתיים יש בזה משהו מנחם אך מדכא, הרי שבסרטו של זובל זה כיף לא נורמלי לראות אותי ואת שכמותי מקבלים בראש. המורה שלי לאזרחות בתיכון אמר פעם "תקשיבו לאנטישמים, יש משהו במה שהם אומרים"; על אותו משקל, "משחקי ציד" מכריח שמאלנים להקשיב לימין ולהכיר בזה - הגם קיקינג אנד סקרימינג - שיש משהו במה שהוא אומר, במיוחד כשהוא אומר שהשמאל חי בלה-לה לנד. אני חושב שזה בריא לנפש, יפה או לא.

אולפני יוניברסל נכנסו בזמנו ללחץ מהציוצים של טראמפ, גנזו זמנית את "משחקי ציד" והוציאו אותו רק בסוף השנה, בשקט רועם. החל מהשבוע הוא מופץ בדי.וי.די ובבלו ריי, וזה מספר שבועות גם בשירותי ה-VOD של מספר מדינות. נכון לכתיבת שורות אלו ניתן להשיג אותו בארץ היכן שמשיגים סרטים שאינם מופצים בארץ, ואני מפציר בכם לעשות עליו סיבוב. אני ממש לא זוכר מתי חוויתי שילוב מושלם כזה של "איכ", גדול", "חחח" ו"וואלה".