ילדה בת 13 שמה השבוע קץ לחייה והעולם שותק. לאן הגענו?
כבר שבוע שאני מתהלכת עם כאבי בטן ותחושה נוראית על לכתה של ילדה מתוקה בשם אדווה מרים עובדיה, בת 13 מעכו, ששמה קץ לחייה בגלל חרם חברתי. כן, זאת לא טעות: זאת מציאות נוראית וטרגית שאמורה להרעיד את המדינה ובראשה את שר החינוך יואב קיש - אבל השר הכושל בתולדות המדינה מעדיף לנופף בידו במשפט נתניהו כמו אחרון המתלהבים ולא לטפל בבעיית החרם החברתי העצובה.
ילדה אחת מתוקה שסיפרה לאמא שלה בכאב גדול שהילדות בכיתה מתאכזרות אליה ואין לה מענה, הילדות בכיתה לא מצאו לנכון לחבק אותה ולנסות להתקרב אליה. תגידו, איפה המורים? איפה המנהלת? איפה משרד החינוך? איפה ההורים של אותן ילדות? איך אף אחת לא הקימה קול צעקה והודיעה "ככה זה לא יכול להימשך! בואו נעזור לילדה".
הרי זה לא היה חרם של שבוע או שבועיים, לפי הכתבה ב-mako והחשיפה הכל כך חשובה של העיתונאית מירב דוסטר, מדובר היה בתקופה ארוכה של סבל וכאב לילדה המתוקה שכל מבוקשה היה חברה אחת שתהיה לה. אני כותבת ובא לי לצעוק לשר החינוך: תעצור עכשיו את כל מערכת החינוך ותספרו לכל ילדי ישראל מה קרה בעכו - ולמה חובה שעוד מקרה כזה, אם נמצא בתוכנו, ייפסק ומיד.
הטרגדיה לא נמשכה רק בחייה של הילדה, אלא גם לאחר מותה, כשבתחילת השבעה איש מבית הספר לא טרח להגיע ולנחם את האמא שאיבדה את בתה, אף תלמידה לא הגיעה, אף הורה לא בא לחבק את האמא שבתה שמה קץ לחייה כי לא הייתה יכולה לשאת יותר את החרם הנוראי. ממה אתם עשויים? מה קורה לכם? חרם זה דבר נוראי! זה כאב שילד וילדה לא יכולים לשאת עם ליבם הרך, שלא יודע להתמודד עם רוע. הורים, תלמידים, תלמידות, מורים, מורות, תדאגו שהמקרה הקשה הזה יהדהד בכל בית ובית. אם שמעתם על חרם בכיתה שלכם, טפלו בזה!
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הודיע ובצדק לשר החינוך קיש שעל אחריותו להפיק לקחים מהטרגדיה. וזו אכן אחריותו, אבל למה יש לי הרגשה שזה לא מזיז לו והוא לא יעשה כלום? למה שזה יזיז אותו מכסאו המרופד לכיוון עכו, לנחם את האמא של אדווה ז"ל?
אדווה מתוקה שלי, סליחה שכאב לך כל כך ולא מצאת מנוח בכיתה, סליחה שנאלצת לבכות לאמא שאין לך אף חברה שתשחק איתך אחר הצהריים, סליחה שאף מורה לא מצאה נכון לחבק אותך כשבכית בהפסקה, סליחה שחיפשת מנוחה בעולם אחר והעולם הזה לא זכה להכיר את טוב ליבך, סליחה שבגיל כל כך צעיר חווית כאב במקום שמחה. אני מקווה שתנוחי על משכבך בשלום, ויהיה לך הרבה יותר נוח ומחבק בעולם הבא.
מעניין אם בית הספר המדובר בעכו הפיק את הלקחים על חשבונה של אדווה ז"ל. אני תוהה אולי צדיק אחד במשרד החינוך יקים קול צעקה על הטרגדיה הנוראית, וילמד את כל ילדי ישראל לקבל את האחר. ואנחנו, ההורים, תפקידנו בבית ללמד את הילדים שלנו לדורי דורות שחרם לא בבית ספרנו. לא משנה מה, לא משנה מי, כולנו שווים.
אין לי מילים לסיים את הטור העצוב הזה.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן - בטלפון 1201
סה"ר - https://sahar.org.il
אל"י - 6935*