לפני חודש אחותי האהובה סורלה קטורזה אספה אותי לדייט השבועי שלנו, ובשנייה שנכנסתי לרכב פתחה: "אופירה תקשיבי לי טוב, יש לך כוח מטורף להשפיע ואת מכירה מיליוני אנשים. את מקושרת ומוכרת, את חייבת לפתוח משהו שקשור לשידוכים. זו מצווה ענקית".

סורלה למעשה זרקה עלי אור ענק לנושא רגיש שתמיד ישב אצלי שם במחשבות. בשנה האחרונה אני מקבלת קרוב למאה הודעות בשבוע: "אופירה, תכירי לי בן זוג", "אופירה, יש לך מישהי לשדך לי?", "אופירה, אני חייבת לחתן את הבת המיוחדת שלי…". אני קוראת הכל בשקיקה, משתדלת לענות לכל מי שכותב ומראש אני מתנצלת אם אני לא מספיקה.

אז החלטתי לעשות סקר מטעם עצמי, ולבדוק: האם אתם רוצים שאני אכיר לכן/ם בני ובנות זוג? אני שדכנית ידועה בין החבר'ה, ואם יש לי קשרים אשמח לעזור. התוצאות היו חד משמעיות: 99 אחוז ענו לי "כן, ברוררררר" ורק אחוז אחד בודד אמר "לא תודה". אני בהחלט שוקלת לשדך ולהכיר אבל אני אעשה את זה רק כשארגיש מוכנה לגמרי להשקיע מכל הלב. אם אני עושה את זה עד הסוף או לא בכלל, ואתם תדעו כשהפרויקט החדש שלי ייצא לדרך בעזרת השם.

אני מודה שהסקר המחיש לי את המצב האמיתי - יש הרבה בחורות ובחורים טובות וטובים שלא מוצאים אהבה ולא משנה מה הגיל. אהבה זה מזל, נקודה. גורל זה גורל. אהבה זה חלום, ומי שמתאהב שלא ישחרר בקלות, כי זו מתנה מאלוהים. זו דעתי. 

לצערי אני שומעת על מלא זוגות שהתגרשו, נפרדו, עזבו את הבית ונשארו עם כאב עצום ובדידות גדולה. קומו, צאו מהבית, לכו לבלות, תנשמו אוויר טוב, תשתו, תאכלו, תרקדו ותשירו… זו הדרך למצוא את האחד או את האחת! אם חשבתם שברשתות החברתיות תמצאו, תתקדמו. זה לא שם. אהבה חדשה צריך להרגיש, להריח, לגעת, לדבר, להקשיב, לתת ובעיקר לאהוב.

הקורונה כמעט מאחורינו, בואו נחזור לחיים. לא טוב היות אדם לבדו.

אופירה,

אמא של אמלי, אריאל ואייל