עד שיצאתי לחופשה, יצאה לי קודם הנשמה. כמות המשימות שביצעתי לפני שישבתי במטוס בדרך לניו יורק הייתה לא הגיונית. לא פלא שנרדמתי ל-12 שעות ברציפות, ולא הרגשתי את הטיסה הארוכה מתל אביב לעיר שלא נגמרת לעולם - מנהטן. אם מישהו חשב שחופש זה לארוז ולהתקדם לדיוטי פרי, שיתקדם לטור שלי וינשום עמוק.
אני מתחילה בעובדה הכי פשוטה: לצאת לפגרה מתוכנית הטלוויזיה ומתוכנית הרדיו שלנו. זה קורה פעם בשנה בחודש אפריל הענק (ולפעמים גם בספטמבר). אז יש תאריך, יש זמן למצוא מקומות טובים ומי שמכיר אותי יודע שאני מחפשת בתי מלון עם אטרקציות לילדים… תזכרו שכשהילדים מאושרים ועסוקים בחיוך, אתם יכולים לקחת כוס קפה ולהתחבק עם השמש.
רגע, הילדים טסים, אבל מה עם הכלבים? צרחות! יש לנו שלושה כלבים וגם הם הילדים שלי: הכלב מסי התנחל אצל סבתא לילי ומצא לו פינה שקטה. הכלבה קייטי פרי והכלבה קים קרדשיאן התקשו להסתגל בגן כלבים בהרצליה, עד שמצאנו להן מקום מקסים בנתניה והן חזרו לכשכש בזנב, וגם החיוך שלנו חזר.
ועכשיו הבדיקות. יאללה לתורים, בדיקות קורונה לכולנו, ומתחילים ההימורים: מה עושים אם מישהו חיובי? אבל ברוך השם, כולנו שליליים. ועכשיו, מתחיל הטירוף בנתב"ג. עם ישראל חי והתורים בהתאם, תגיעו חמש שעות לפני ההמראה - כי אחרת, הלחץ מתחיל להיכנס מתחת לחזיה.
נכנסתי למטוס עם שלוש מסיכות ונחתתי אופירה חדשה במנהטן חדשה! שלושה ימים של אהבה עם הילדים שלי באוויר של אמריקה. חצי שעה אחרי שעזבנו את ניו יורק, נכנסו לי 2,000 הודעות בדקה. האמת? נבהלתי. פיגוע הירי בניו יורק הביא אותי למסקנה אחת פשוטה: יש פיגועים בכל העולם, וצריך לפתוח אלף עיניים בכל פינה בעולם.
אז נחתנו במקסיקו, האוויר, ים טורקיז וחול לבן. תודה לאל על הכל. השנה, אני לא מארחת, אני מתארחת במקסיקו. ליל סדר בסוף העולם שמאלה, רגוע, שקט. הגדת פסח וספר תהילים. אין כמו לנקות אנרגיות קשות, להשתחרר, ועוד יום חדש מגיע מחר. תזכרו: מגרשים חושך רק עם אור. חג שמח!
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל.