לפני כמה ימים צלצל הטלפון ממספר לא מזוהה. על הקו הייתה אישה עם קול שבור: "אופירה, אני גרושה עם שני ילדים, הפרנסה שלי נגמרה ואני לא אצליח להתרומם. אני לא מבקשת כסף, רק תמצאי לי עבודה! משהו, לא משנה מה, אני חייבת פרנסה לילדים שלי. אני לא סומכת על הגרוש שלי ובטח לא על המדינה. מה שיש, בבקשה. העיקר שתיכנס לי משכורת". גמרה אותי!!!
לאחרונה, כשהילדים המתוקים שלי הולכים לישון, אני מסתכלת עליהם וממלמלת לעצמי "אלוהים, מה יקרה אם אני אמות? מי ידאג להם? מי ישמע אותם? מי יחבק אותם? מי ידריך אותם להמשך החיים?". החששות האלה באו בתקופת הקורונה, ולא סתם. המצב הכלכלי והבריאותי הכל כך מבאס הביא אותי למסקנה אחת: למדינה הזאת אין אמא ואין אבא. אנחנו שבויים של הממשלה ומי שלא ידאג פה לעצמו - אבוד!!!
מהיום שאני זוכרת את עצמי אני דואגת לעצמי. אני לא מסוג האנשים שמצפה שהמדינה תעזור לי או תממן אותי. מהרגע שהתחלתי לעבוד שילמתי למדינה יותר ממה שהמדינה אי פעם נתנה או תתן לי או למשפחתי. אבל לאיפה אנחנו הולכים? לאיזה שגרה אנחנו חוזרים? מי מנהל פה את המשבר? מי מקבל החלטות? מאז פריצת הקורונה אני מקבלת לאינסטגרם האישי שלי אלפי הודעות של משפחות, אנשי עסקים קטנים וגדולים כאחד, שהמשבר הזה פירק אותם ואין להם עם מי לדבר ולמי לפנות! איך יכול להיות שמר נתניהו פותח את קמפיין הבחירות המאה שלו עם הסלוגן ישראל חזקה, ישראל מעצמה כלכלית, ויש פה מיליון מובטלים!!! מעל חצי מיליון אנשי עסקים בלי שקל! תגידו, על מי אתם מסתלבטים??? איפה כל הכספים שכולנו שילמנו לביטוח לאומי מהיום שנולדנו??? איפה הכספים שהמדינה שמרה ליום שחור?
לפני חודשיים ישב באולפן של "אופירה וברקו" עופר עיני, יושב ראש ההסתדרות לשעבר, ואמר באופן ברור שיש מאות מיליונים שאפשר להיעזר בהם. אז מי אוגר? מי מחביא? מי נותן לאנשים ומשפחות שלמות להתרסק ויושב בשקט? בצדק אנשים יוצאים לרחובות, מפגינים, זועקים באולפנים, צווחים במיקרופונים. לא יכול להיות שכל הממשלה הזאת מתנהלת כמו שכונה אחת גדולה! איפה הכלכלה של ישראל? שר האוצר משה כחלון לא מסוגל יותר ללבוש חליפה ולבוא למשרד! הוא חנוק, גמור ומת לעזוב כבר את הפוליטיקה. גם שר הכלכלה אלי כהן זורק סיסמאות, צועק מספרים, מספר סיפורים ותכלס - אין לו באמת לא יכולת ולא שיניים לעזור לכלכלת ישראל. חזק בצעקות ובהחלפת עניבות, פחות במעשים. נשבעת לכם, מזל גדול שמנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד נמצא שם, היחיד שעובד ולא ישן בלילות לקבל החלטות נכונות, אחרת היה פה תוהו ובוהו גדול עוד יותר.
ואיפה שר החינוך רפי פרץ??? מה הוא יודע על חינוך ילדים בזמן משבר? איפה הוא היה במשך שלושה חודשים? אני לא סומכת על שום החלטה שלו. התיק נפל עליו כרעם ביום בהיר וכולנו יודעים איזה מילים נוראיות יצאו לו מהפה ומהנשמה, מי שעינו רעה על קהילה כזו או אחרת לא יכול לחנך את הילדים שלנו. מזל גדול שהמורות, המורים, המנהלות והמנהלים וכל אנשי החינוך דואגים לילדים הרבה לפני שמר פרץ התפרץ לחיים שלנו.
ותגידו, זה אמיתי שליצמן עושה מה שבא לו? איפה קיימת התנהלות כזאת בעולם שבה שר בריאות נוטש את הספינה הטובעת ובמקום להתפטר לאלתר ממנה את עצמו לשר השיכון??? בלי מכרז, בלי בחירות, בלי לשאול ובלי להסס! מתפטר וממנה את עצמו. על זה באמת נאמר - שיא השיאים! ומי זה לעזאזל שר הרווחה?? חחחח הצחקתם את ביבי. ושרה נתניהו? יש לה פתיבר ושמנת מתוקה, זה מרגיע אותה, והאמת זה מרגיע גם אותי שהיא עסוקה בזה ולא מתערבת בכלכלת ישראל, השם ישמור.
עצוב לי לכתוב את הטור הזה. קשה לי להאמין שזאת מדינת ישראל בשנת 2020, שהמשבר הזה פירק אותנו לחתיכות, שמשפחות שלמות מפורקות כלכלית, שאנשי עסקים קטנים כגדולים חטפו כאלה מכות לחשבון הבנק ואולי רק בעוד שנה נבין את גודל האסון.
אופירה אסייג,
אבל לפני הכל אמא של אמלי, אריאל ואייל.