פרופסור סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, היא הקול שמרגיע אותי בתקופת המלחמה הזו שעוברת עלינו. כן כן, זאת מלחמה, והאויב הנסתר השאיר את כל העולם עם המכנסיים למטה. עם כל הגאונים מישראל, יפן, גרמניה ואמריקה, אף אחד עדיין לא מצא חיסון לנגיף. במלחמה הזאת החיילים הם הרופאים, האחיות, אנשי מד"א, אנשי המעבדות וכל מי שעובד במערכת הבריאות. אז כמו נחמן שי במלחמת המפרץ, סדצקי היא הקול המרגיע במסיבות העיתונאים היומיות: מקצועית, נעימה, נטולת אינטרסים ובעיקר אמיתית. ואז היא שמה מראה למצב ובישרה: "עוד לא הגענו לשיא המחלה". אני מודה, גמרה עליי!

אני מקבלת לאינסטגרם שלי ofiraasayag מאות הודעות של אימהות, אבות, ילדים וילדות, אנשי עסקים קטנים וגדולים שמתפרקים כלכלית, ואני בוכה מהן. הודעות קשות, עצובות ומטרידות. חברות מתפרקות ומשפחות חוששות שלא יהיה להן את המינימום הדרוש כדי לסיים את החודש ולהעביר את החג. הלוואי והיו לי תשובות, הלוואי והמיליארדים שמבטיח ביבי ייכנסו לחשבונות הבנק של כל מי שנפגע כפי שעושים בגרמניה, קנדה ואמריקה. קיבלתי על עצמי החלטה שבתקופת הקורונה המצווה שלי היא לפרסם באינסטגרם מכל הלב וכמובן ללא שום תמורה עסקים שפונים אליי ומצבם קשה. עסקים שהייצור שלהם הוא משלנו כחול לבן. זו תרומתי בתקופה העצובה הזאת.

המגפה הזאת תפסה אותנו בפתיחת 2020 ועשתה סדר עולמי חדש. פתאום אנחנו יכולים להיות בבית 24/7 בלי בית ספר, בלי חברים. אין חוגים, אין מורים פרטיים, אין ים, אין שופינג, אין פארקים, אין יוגה, אין חדר כושר ואין שום דבר פרט לביתי כי ביתי הוא מבצרי. מתברר שאנחנו מסוגלים להסתגל לכל דבר, לומדים לכבד נהלים, לציית לחוקים, להקשיב לילדים, לשמוע את הבן זוג (רק חזר הביתה, כן?) ואולי גם לשמור לירה לבנה ליום שחור. סדר כלכלי, משפחתי, חברתי ואישי חדש.

לומדים גם מי חבר אמת. מי האנשים שמצלצלים לשאול "מה שלומך, אופירה? איך את מסתדרת? צריכה משהו?", בניגוד ל: "בחייאת אופירה, סדרי לי כרטיסים לכדורגל", "סדרי לי כרטיס לאייל גולן" (אהה את זה אני כבר לא יכולה לסדר ברוך השם), "יש מצב להתארח בתוכנית? העברתי חוק טיל". חברות בשבילי זה ערך עליון ומי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לתת ולומדת גם לקבל. כשגילי היה במיאמי ואחר כך בבידוד, ציפיתי. כן, ציפיתי שכמה מהאנשים שנקראים חברים שלי ימצאו לנכון רק לסמס "אופירה את לא לבד, אנחנו פה". כי אני הייתי עושה אותו דבר ויותר. אני לא מכלילה חלילה את כל רשימת האנשים סביבי, מי מהם שקורא יודע טוב מאוד שמדובר בו או בה. אבל הכל טוב, אני מודה גם על השיעור הזה, למדתי מי איתי בזמן אמת ומי צבוע. אני זורמת, ממשיכה הלאה, אבל לעולם לא שוכחת כי העולם הוא עגול. היום אני, מחר הם.

אני יודעת שכולנו בתקופת קורונה אבל היי, הודעה!!!!! שלא תתבלבלו, ברור שיש לי חברים קרובים טובים אהובים שתמיד איתי, אבל פשוט הפנמתי טוב מאוד שהחבורה הצטמצמה וזה מעולה. אם כבר סדר עולמי אז גם אצלי בבקשה.

בתקופה המאתגרת הזאת הגיעה יום ההולדת של אריאל שלי, שחגג 9, ושברתי את הראש מה לעשות לו במסגרת המצב. אני אמלי ואייל רצנו לסופר וארגנו את שולחן יום ההולדת, החבר הכי טוב שלי מיקי בוגנים - איש סודי, מתייעצת איתו בהכללללללל ובין האנשים הבודדים בעולם שאני מאמינה בו - אפה לאריאל עוגה מהממת, ושינו זוארץ (אין אנשים כמוהו) ארגן לו מתנה מחנות שעוד נשארה פתוחה. הבאנו בלונים מפולאק המתוקים, השכנות המקסימות שלי תמי, אפרת, אורית, גליה ואורנה היו איתי ברגעי השמחה והלחץ, האחיות שלי כרמית ואוסנת תמיד איתי, גם האחיות שלי מתל אביב פולה והילה, וכמובן הדס וירון ליכטנשטיין, 24/7 איתי ועם ילדיי. ויש איש יקר בשם שמעון לב, אני קוראת לו שמעון אנרגיה, שהוא כמו אבא שלי וזה מרגיע! דנה ונורית ברירו אפו עוגיות טעימות, כיתה ג'1 ארגנה קליפ מרגש ומתנה מעולה, ואריאל? איזה ילד טוב! ברכה מאלוהים, אני נשבעת! הבין את המצב ואפילו חיבק והרגיע אותי. נשבעתי לפצות אותו בשנה הבאה במסיבה כמו שרק אמא אופירה יודעת לארגן בעזרת השם.

וכן, גילי חזר הביתה. הרגעים הראשונים היו מרגשים, באנו לאסוף אותו מהרצליה, וכמובן שהייתי צריכה וישרים לעיניים בדרך חזרה הביתה. הילדים נישקו אותו וחיבקו אותו והוא קיבל אהבה כמו שלא קיבל המון זמן. הרגעים האלה שהקורונה עושה לנו כואבים אבל גם מלמדים, מזכירים להעריך הכל וליהנות מהדברים הקטנים שבימים האלה הם גדולים. אני שמחה שהוא חזר, הוא העוגן שלנו, מתברר שגם אני עם כל השריון צריכה גבר ורק כמו גילי.

מה יקרה ביום שאחרי הקורונה, אני אהיה מסוגלת לעלות על מטוס מיד אחרי שהשמיים יפתחו? אני אבזבז פחות? אני אשלם לעוד חוגים? אני אחזור לאלה שלא שאלו עלינו בתקופה הקשה? אני אלמד לא לחבק ולא לנשק חברים ומכרים? התשובות בקרוב כי אני תקווה שאם סין עברה את זה, גם אצלנו זה יקרה.

עברנו את פרעה, נעבור את הקורונה.

אופירה,

אמא של אמלי, אריאל ואייל.