הלכה לנו המדינה.
עד לפני שנה טקס בישראל היה משמעותי ומרגש, והשתתפות בו הייתה חותמת למיתוג גבוה לאומנים. והיום? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. אין פרמטר אחד שלא נהרס כאן במדינה, כמה עצוב ומדכא. בא לי לקחת ציפרלקס ורסקיו ביחד כדי להירגע מהמצב.
שרת התחבורה מירי רגב קיבלה מראש הממשלה בנימין נתניהו מנדט להפיק טקס אזכרה למלחמה הארורה ול-7 באוקטובר, ובתוך שניות נשרפה לנו המדינה פעם נוספת. ובצדק. יש גבול לחוצפה! הרי בכל מדינה מתוקנת כל הממשלה הזאת הייתה חייבת לעוף הביתה יממה לאחר הטבח הנוראי, ורק כאן הם גם נשארים וגם הופכים את החטופים לחטופי מחמד - ומשתמשים בהם עד כאב לצרכים פוליטיים. בושה, בושה, בושה.
בזמן שביבי מבקש אבטחה כבדה יותר ומתוגברת לתייר ממיאמי, אבו יאיר, יש עוד 107 חטופים שאיש לא שומר עליהם, שאף אחד לא טורח להחזיר אותם הביתה, שהסבל שלהם כל כך גדול ונדמה שהם ירדו לתחתית הרשימה אצל ראש הממשלה בימים אלה. ומה עם המשפחות האבלות? מה עם הפצועים והפצועות שלעולם חייהם לא יחזרו להיות אותו הדבר? איזה טקס הם יבחרו? בעדן בן זקן או ברותם סלע?
כמה עוד ניקרע כאן? על מה עוד נריב? באיזה סופרמרקט נקנה??? אני בזה למי שהפך אותנו למדינה חצויה וכואבת. ויודעים מה - לא יודעת מתי ואם זה ייגמר, אני יודעת רק דבר אחד: תפקידו הראשי של ראש הממשלה זה לדאוג שנהיה עם אחד. ובזה הוא כשל ובגדול
אבל מה אכפת לו? העיקר שהמשפט מתעכב ויאיר מאובטח מקסימום, כשהוא יורד לרחוב לינקולן במיאמי ביץ'.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל