כל עיתון והפייבוריט שלו

הצעה מגונה (26): פינוקים לאיציק, צ'ופרים לזהבה

שבוע חלף מאז שהצעת החוק של איתן כבל, שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", עברה בקריאה טרומית. נכון לעכשיו, פחתו המתקפות הארטילריות מכיוונו של "ישראל היום" לעבר חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק. מאז יום שני (כולל) לא הקדיש העיתון למלחמתו בהצעה אפילו עמוד מערכת אחד ועושה רושם כי התחמושת המערכתית נשמרת לסבבי הלחימה הבאים. ומה מבחינת "ידיעות"? גם שם יודעים שעוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים. ועדת הכנסת צריכה לדון בהצעת החוק, ואפשר לסמוך על יושב הראש הדומיננטי שלה, יריב לוין, שייקח את כל הזמן העומד לרשותו. אם בינתיים יתרגשו עלינו בחירות, עוד לפני שהצעה תובא שוב להצבעה, ייטרפו הקלפים מחדש. אי לכך ובהתאם לזאת, כרגע המאבק בין שני העיתונים מתמקד בפאזה של צ'יפור פוליטיקאים שהוכיחו את עצמם ברגעי מבחן כידידי המחלקה. עיתונות עם אג'נדה? לא נכחיש זאת. חבל רק שמדובר באג'נדה פרטית.

הנה שתי דוגמאות מהשבוע האחרון, אחת מכל צד:

רק לפני שבועיים נכתב כאן על סדרת הפינוקים היוקרתית שקיבל ח"כ איציק שמולי, מצעירי רשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות", והנה השבוע זכה הפרלמנטר הנמרץ לפינוק נוסף: ידיעה בולטת, עם תמונה כמובן, לאור תרומתו הברוכה להפסקת מדיניות ניתוקי המים. ידיעה חדשותית ראויה? בהחלט, ובכל זאת: מכיוון שבעיית הקלסרים בחדרי סוף סוף נפתרה, ועכשיו קל יותר לדפדף בהם בצורה מסודרת, הרי שזה בדיוק הזמן לבחון מקרוב כמה פעמים בשנה האחרונה צ'ופר שמולי ב"ידיעות" על אותו מהלך ממש.

איציק שמולי, אני רואה ש"ידיעות אחרונות" ממשיך לפנק אותך. תרצה להתייחס לעניין?
"אחי, אם אתה כבר כותב תפרגן לי על הטור היום ב'דה מרקר'. ולגבי מניעת ניתוקי מים: זה הישג היסטורי וחשוב, ולא פלא שאמצעי תקשורת רבים עסקו בזה, ביניהם 'נענע 10', קול ישראל, 'מעריב השבוע', 'וואלה!' ועוד".

גם שמולי וגם כבל, נזכיר, הצביעו בעד הצעת החוק נגד "ישראל היום". כפי שהבחינה דבורית שרגל בבלוגה המומלץ "ולווט אנדרגראונד", שניהם לא הוזכרו כלל באייטם שפרסם "ישראל היום" ביום שלישי על הפסקת ניתוקי המים. במקום זאת, העדיף העיתון לצטט את יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אבישי ברוורמן (שלא זכה לאיזכור כלשהו ב״ידיעות״).

ואם כבר "ישראל היום": גם שם הוכיחו השבוע שהם יודעים לפנק לפנק לפנק, ואפילו חברת כנסת שהיא אופוזיציונרית  מרה לנתניהו. יו"ר מפלגת מרצ, זהבה גלאון, היא היחידה במפלגתה שהצביעה נגד הצעת החוק. והנה, ביום שלישי האחרון, זכתה גלאון ב"ישראל היום" לאייטם (!) עם תמונה (!!), תחת הכותרת "מרצ תגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת" (!!!).צירוף מקרים? נשאיר את זה לקונספירטור. למחרת שוב שובצה תמונתה של גלאון בין הפוליטיקאים שהגיבו לפיגוע הירי בבית הכנסת בירושלים. שתי תמונות בתוך יומיים, בהחלט מאזן לא רע. בעיקר לאור העובדה שבחודשיים שקדמו להצבעה על הצעת החוק לא הופיעה תמונתה של גלאון ב"ישראל היום" אפילו פעם אחת.

"ישראל היום" מצ'פר את זהבה גלאון. ותודה שהצבעת נגד

זהבה גלאון, היית מאמינה שדווקא העיתון של נתניהו יפנק אותך?
"במה הוא מפנק אותי?".

בשתי תמונות, יום אחרי יום. היית מאמינה?
"לא, אבל אני כבר למדתי שכל מה שלא עולה על הדעת עולה על הדעת. אין לי קשר לזה, בוא נאמר ככה. אני לא מתערבת בהחלטות מערכתיות, לא של 'ישראל היום' ולא של כל עיתון אחר".

ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

רונן קומבינה? לירון קומבינה!

לא לחינם זכה רונן קוחלי לכינוי "רונן קומבינה". קוחלי הוא יחצ"ן שהתמחותו העיקרית היא רווחתם של מפורסמים, או במילים אחרות לדאוג לכך שהם יקבלו הנחות סלב. הדיל די פשוט: קוחלי דואג להעניק למפורסמים צימר ו/או רהיטים ו/או בגדים ו/או אופניים חשמליים ו/או עגלת תינוק ו/או חיתולים ו/או כרטיסי vip למופעים ו/או הנחה על רכב ו/או כל דבר אחר. את כל הטוב הזה מקבל הסלב בחינם ו/או בהנחה מופלגת. תפקידם של המפורסמים הוא לדגמן את המוצר בצילומים למדורי הרכילות, ובסופו של יום הלקוחות של קוחלי מרוצים (כי יש להם פרזנטורים מפורסמים) והסלבס מרוצים (כי קוחלי הצליח לארגן להם עוד קומבינה).

שמעתי שסיפרת שאתה מארגן ללירון ויצמן עגלת תינוק לקראת הלידה.
"כן, תראה, חברת 'בוגבו' היא לקוח שלי והשאיפה שלה זה שהסלב יסתובב עם עגלה, כי ככה יצלמו אותו איתה, אתה מבין? הנה, רק אתמול צילמו את אפרת גוש ברחוב עם עגלה כזאת. לא צריך להתניע את זה. זה קורה לבד. בסופו של יום אתה הופך את האנשים בתעשייה להיות פרזנטורים שלך".

אני כבר מחכה לתמונה של לירון עם העגלה.
"לירון מלכה. לירון זו אחות".

לירון מצולמת באתר של רהיטי המותגים "מחסני הנמל", תחת הקטגוריה "לקוחות מפורסמים", כשהיא יושבת על ספה.
"מחסני הנמל הם לקוח שלי. בסופו של יום, אביב, כולם רוצים הנחות. גם אנשים שהם עשירים, ויכולים לקנות הצגות שלמות, מתקשרים אליי ורוצים הנחות בכרטיסים לפסטיגל. צריך מישהו שידאג לזה. אני כביכול כמו מנהל אישי, כמו הנני שלהם שמטפל עבורם בכל דבר".

שמעתי שקימבנת עגלת תינוק גם לרותם סלע.
"כן, אבל זה היה מזמן. הילדים של רותם כבר גדולים".

גם את הצילומים שלה עם חיתולי האגיס אתה קימבנת?
"לא, ואני לא אהבתי את זה בכלל. ממש לא. זה עשה יותר מדי רעש. זה היה אובר אובר אובר. זה היה ניצול. ממש ניצול".

ומה לגבי סיון קליין? שמעתי שהיא קיבלה איזו הנחונת על מכונית.
"דווקא לא הייתי קשור לזה. אולי בצורה עקיפה. זה היה מאוד מאוד מזמן. בוא נאמר שבענייני רכבים 80-90 אחוז מהתעשייה זה דרכי, כי אני עובד כמעט עם כל חברות הרכב".

סיון קליין, את ההנחה על המכונית קיבלת דרך רונן?
"ההנחה על המכונית שלי לא הייתה דרכו".

אפשר לדעת מה כן קיבלת בקומבינה דרכו?
"הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך הוא שרונן בעצם מתווך ומקשר, והוא קישר ביני לבין כל מיני חברות. לפעמים זה עבד ולפעמים לא".

רותם סלע, זה בקשר לכתבה בגיא פינס. יכול להיות שלא הופעת בה, בניגוד למפורסמים אחרים, כי קיבלת יחד עם סיון הנחת סלב? זה קשור לחברתך הטובה לירון?
"הייתי אומרת שהמוח שלך עובד שעות נוספות".

את רומזת שאני קונספירטיבי?
"ממש, ממש".

אוקיי, אז אני רק אשמח לדעת ברשותך איזה עוד דברים חוץ מעגלת תינוקות קיבלת מרונן קומבינה בהנחת סלב.
"אז אני אסכם את זה בכך שהעובדה שאלה הדברים שמעסיקים אותך באמת בחיים, מצריכה ממך לעשות בדק בית לגבי עצמך".

לירון ויצמן מסרה בתגובה: "מדובר באוסף מופרך של שקרים לא בדוקים. לעורך המדור הועברה תגובה מפורטת ממנה הוא בחר להתעלם, והנושא יעמוד למבחן בתביעת לשון הרע נגד mako ונגד המדור".

הכושי עשה את שלו, קובוביץ' יכול ללכת

איך הצליח כנס בינלאומי בלתי מזיק לגרום לסכסוכון על רקע גזעני בברנז'ת הכתבים לענייני פלילים? תשמעו סיפור:

ביום ראשון שעבר נפתח במרכז הירידים בתל אביב כנס ביטחון המולדת, תעופה וחלל, שאירגן מכון הייצוא, ושבו התארחו נציגי משטרה ושירותי ביטחון מכל העולם. למחרת אחר הצהרים, נערך במסגרת הכנס פאנל של שישה בכירי משטרה וממשל ממדינות שונות, בהנחיית יואב לימור. הנושא: איך להגן על תשתיות חיוניות בערים ולטפל במצבי חירום.

זמן קצר לאחר הכנס החליט הכתב לענייני משטרה של אתר "וואלה!", אבי אשכנזי, להעלות לקבוצת הוואטסאפ "פטפטת כתבים 100 בשבילך" (שבה חברים לא מעט כתבי משטרה בהווה ובעבר) תמונה של חברי הפאנל:

מיד לאחר מכן הלך והתפתח הדיאלוג הבא (לא נגענו):

ירון דורון ("ידיעות אחרונות"): "מי זה הכושי? וסחתיין על המדים שלו".

יניב קובוביץ' ("הארץ"): "ירון, את הגזענות שלך תשמור לפורום אחר".

מיכאל פרוסמושקין (אתר posta): "נכון. זה ממש לא מכובד".

ירון דורון: "קובוביץ', אתה דביל? מה גזענות בזה?".

אבי אשכנזי ("וואלה!"): "חבר'ה, להירגע. לא צריך להגיע לכך".

ירון דורון: "שאלתי מי זה הכושי הזה. עדיין אשמח לדעת מי זה".

בשלב הזה (לא הבטחתי שיהיה קל) העלה אשכנזי שני צילומי מסך, האחד מאתר הנוער XOOX והאחר מאתר "תפוז", שבכל אחד מהם סוג של בדיחה ירודה אחרת, אחת על מרוקאי והשנייה על תימני (אם זה ממש דחוף לכם, הפרטים המלאים בלינקים. מזהיר מראש, זה לא מצחיק). חברי קבוצת הווטסאפ התעלמו מההומור הנחות של אשכנזי, והמשיכו לנזוף בירון דורון.

דורון הרמן (חדשות 10): "ירון, אתה גזען. לא מכובד לדבר ככה".

ירון דורון: "תיכף להגיד ערבי יהיה גזענות".

דורון הרמן: "תקרא".

מיד אחר כך העלה הרמן צילום של הגדרת ויקיפדיה למילה "כושי", הנפתחת במילים הבאות: "כושי הוא אדם (לרוב ממוצא אפריקאי), בעל צבע עור כהה ביותר (קרוב לשחור). החל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 נחשבת מילה זו, שמקורה בתנ"ך, למילת גנאי גזענית, או לפחות לבלתי תקינה פוליטית".

דורון הרמן: "טמבל".

ירון דורון: "כושי".

בשלב הזה החליט יניב קובוביץ' לעזוב את הקבוצה.

ירון דורון: "בכל מקרה אינני גזען, ואני לא חושב שלהגיד כושי זו גזענות, ואמשיך לומר כושי".

בתגובה, החליטו גם דורון הרמן וגם יוסי אלי ("וואלה!") לעזוב את הקבוצה.

גלעד שלמור (חדשות 2): "אפשר להתווכח אם 'כושי' זה גזענות או לא (בעיניי זאת גזענות שחבל על הזמן), אבל מאחר שהשחורים נפגעים ממנה אין ספק שהיא פוגענית ועדיף לא להשתמש בה. בטח ובטח כשיש שחורים שמנויים בקבוצה הזאת ומבקשים לא להשתמש במילה הזאת".

שנייה לפני שנפנה לירון דורון נעדכן כי האיש כהה העור בגלימה הבהירה, המופיע בתמונה שני מימין, הוא לא אחר ממייקל אומרי אגבו-אומרי, מנכ"ל סוכנות ההדרכה הלאומית בניגריה.

ירון דורון, אתה רוצה להתנצל?
"המילה כושי מקורה בתנ"ך ומבחינתי היא איננה מילת גנאי או ביטוי לגזענות. צר לי שוויכוח בקבוצת וואטסאפ סגורה מודלף. הנה, דני אבבה כאן לידי. דני, כושי זו מילת גנאי?".

דני אבבה, מה דעתך באמת?
"כנציג הכושים בארץ ישראל, וכמי שמכיר את הגזען המדובר הרבה שנים, מדובר בגזען עם לב טוב". 

נתניהו, עושים עיתון בטוח    

גם השבוע הוכיח "ישראל היום" שכאשר הוא רוצה לשמור על בנימין נתניהו השמים הם הגבול. ביום שלישי, זמן קצר לאחר הפיגוע בירושלים, הבהיר ראש הממשלה כי "ההסתה שמובלת על ידי חמאס ואבו מאזן היא שגרמה לפיגוע". בהמשך אותו יום התכנסה ועדת החוץ והביטחון. בניגוד מוחלט לדברי נתניהו, צוטט ראש השב"כ, יורם כהן, כמי שאמר בישיבה, כי "אבו מאזן לא מעוניין בטרור ולא מוביל לטרור. הוא גם לא עושה זאת מתחת לשולחן".

למחרת הקדיש "ידיעות אחרונות" אייטם בולט לנושא תחת הכותרת "ראש מול ראש"; גם "הארץ" פרסם ידיעת שער עם הכותרת "ראש השב"כ סתר את דבריו של נתניהו: 'עבאס אינו מעודד טרור ולא מעוניין בו'"; ואילו "מעריב השבוע" פרסם ידיעה גדולה עם הכותרת: "ראש השב"כ נגד נתניהו: 'אבו מאזן לא מסית'". ומה ב"ישראל היום"? שם הסתפקו באזכור אגבי לדברי כהן באותיות הקטנות, מבלי לציין אפילו במילה שהם עומדים בסתירה כלשהי לדבריו של ראש הממשלה הכי אהוב עליהם. כדי לפנק את נתניהו עוד קצת, פרסם העיתון אייטם שבו צוטט מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף פולי מרדכי, מביע עמדה דומה לזו של נתניהו ואומר כי "הסתה הובילה לפיגוע".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

סיקור המחלוקת בין ראש השב"כ לראש הממשלה. רק "ישראל היום" (למטה) העדיף להתמקד במי שחושב כמו נתניהו 

הציטוט מול המציאות (1): ובכן, אסף, זה המעט שאני יכולה להגיד כרגע (וגם זה יותר מדי)

הציטוט (1): הדס שטייף: "ממה שאנחנו מבינים אלה שני מחבלים, שהגיעו לאזור בית הכנסת כשהם מצוידים בגרזן וסכין. הם ניסו להיכנס לתוך בית הכנסת ואז הם נורו. שניהם נורו... ממה שאני מבינה הם לא הצליחו להיכנס לתוך בית הכנסת" (כתבת המשטרה של גלי צה"ל מוסרת דיווח ראשוני על הפיגוע בשכונת הר נוף בירושלים, "בוקר טוב ישראל", 18.10.2014, שעה 7:20).

המציאות (1): המחבלים נכנסו לתוך בית הכנסת, הרגו ארבעה מתפללים ופצעו שישה נוספים. בהמשך, בחילופי אש עם המחבלים, נפצעו שני שוטרים, שאחד מהם מת בשעת לילה מפצעיו.

הציטוט (2): הדס שטייף: "מה שכן אפשר להגיד על האירוע הזה הוא שאם אנחנו בודקים אנחנו רואים דמיון מאוד מאוד גדול לאירועים באירופה, הפיגועים שנעשו בבתי הכנסת. ופה החשש הגדול הוא שיש ניסיון להעתיק את הפיגועים באירופה שהיו גם מוצלחים, נזכור, בצרפת" (אותה תוכנית, שעה 7:50).

אסף ליברמן (מגיש "בוקר טוב ישראל"): "מוצלחים זו מילה קשה, הדס. השיגו את מטרת המחבלים, נקרא לזה ככה".

הדס שטייף: "כן, ואז הם מנסים להעתיק את הביצוע של שם לכאן. כך זה מסתמן לפי כל התסמינים".

המציאות (2): מאז פיצוץ שתי מכוניות תופת ליד שני בתי הכנסת הגדולים של איסטנבול, בנובמבר 2003 (אירוע שכלל אינו דומה לפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר נוף) לא נרשם שום פיגוע בבית כנסת באירופה. פיגוע הירי בצרפת שאליו התכוונה שטייף אירע במרץ 2012, אך לא התרחש בבית כנסת, אלא בכניסה לבית ספר יהודי בעיר טולוז.

הציטוט (3): הדס שטייף: "עוד דבר שאנחנו מבינים זה שבבית הכנסת הזה מתפללים בכירים מש"ס, וכרגע יש סוג של התנהלות כדי לדעת מי מהנפגעים נמצא בין הפצועים. ממה שאני מבינה, גם אריה דרעי מדבר על העניין הזה כרגע, אולי כדאי שנעלה אותו לשידור ונשמע מה יש לו להגיד, לפחות על הנפגעים שיש כרגע בזירה שהם מאנשיו. זה המעט שאני יכולה להגיד כרגע בעניין הזה" (עדיין אותה תוכנית, שעה 7:51).

המציאות (3): בניגוד לרמז העבה ששידרה שטייף, רמז שתרם לחרושת שמועות מיותרת, התברר כי איש מבין ההרוגים או הפצועים אינו בכיר בש"ס או משתייך לש"ס.

מצד אחד, היעדר דיוק בדיווח על פיגוע, זמן קצר לאחר התרחשותו, אורב לפתחם של כל כלי התקשורת. כך למשל, גם בחדשות ערוץ 2, גם ב-ynet, גם ב-mako וגם באתר "הארץ", דווח בתחילה על חמישה הרוגים. כעבור זמן קצר תוקנה הטעות והמספר עודכן לארבעה (רק בלילה, עם מותו של השוטר שנפצע אנושות, עלה למרבה הצער מספר ההרוגים לחמישה).

מצד שני, יכול להיות שחוסר דיוק בדיווח הוא בלתי נמנע כאשר הפיגוע מתרחש בירושלים, ואילו המדווחת, הדס שטייף, שוהה באותה עת בכנס העיתונאים באילת (מרחק 297 ק"מ, אבל מי סופר?).

מצד שלישי, לא מן הנמנע שאין בהכרח קשר ישיר בין המרחק המסוים של הכתבת מזירת האירוע לבין חוסר הדיוק בפרטים ושסתם מדובר בצירוף מקרים שמתרחש שוב ושוב ושוב (ושוב).

הדס שטייף, אולי עדיף היה שלא לדווח על ההתרחשויות בירושלים כשאת נמצאת בכנס באילת?
"באמת שערורייה שהכנס השנתי לא התקיים בבית הכנסת בהר נוף, כדי שכל עיתונאי ישראל יוכלו לדווח על האירוע מהזירה. הורביץ, בוא נראה אותך פעם אחת עושה עבודת כתב שטח ומנסה לדייק. אז תהיה לך זכות לקשקש. עד אז כדאי שתימנע מלפגוע באנשי שטח שמנסים לאסוף אינפורמציה מקסימלית בזמן בלתי אפשרי וממקום של אירוע חריג. לבקר זה נחמד, אבל קודם תעשה. אחר כך תקשקש. ועוד משהו: כל כתבי המשטרה היו בכנס באילת ודיווחו בחי, מה שאתה לא תצליח לעשות בחיים. צריך כישרון לזה".

הציטוט מול המציאות (2): מה שם המשפחה של דניאל? ומי באמת פרסם ראשון על רפאל?

הציטוט: "אובדן, הפרעות אכילה, יחסים עם ההורים, יחסים עם הילדים: ליאור דיין, עדי שילון, דרור רפאל, דניאל אטיאס, וגם אורלי וילנאי וגיא מרוז מתמכרים למצלמה של "מחוברים+", ומתחילים להפנים שאין להם מה להסתיר" (הפניית השער של "פנאי פלוס, 13.11.2014).

המציאות: יכול להיות שתוך כדי כתיבת הפניית השער מישהו במערכת ״פנאי פלוס״ לא ממש היה מרוכז? אחרת קצת קשה להסביר איך בכותרת המשנה מופיע השם "דניאל אטיאס", כאשר הכוונה היא כמובן לדניאל אסייג, בנו של שלום אסייג וסטנדאפיסט מתחיל בזכות עצמו.

כל מי שיקרא את הכותרת וכותרת המשנה יתרשם כי רפאל התייחס ליציאתו מהארון ב"פנאי פלוס", למרות שבגיליון עצמו אין זכר כלשהו ליציאה או לארון. באותו יום ממש נמרח סיפורו של רפאל על כל השער האחורי של "ידיעות אחרונות", כפרומו לראיון בלעדי של אבנר ברנהיימר ב"7 ימים".

מ"פנאי פלוס" נמסר בתגובה: "בנוגע לשם, אכן נפלה טעות מצערת ומביכה בשער. גילינו אותה רק לאחר שהשער כבר הודפס. אנחנו לא מסתירים את הטעויות שלנו, ופרסמנו התנצלות כבר באותו גיליון. לגבי הנושא השני, דרור רפאל בחר מתי ואיפה לצאת מהארון. אנחנו כמדיניות לא מוציאים אנשים מהארון באופן חד צדדי". 

דברים בשם אומרם: דנה ספקטור מעלה דאגה

כל פעם מחדש דנה ספקטור כותבת ברגישות על חייה, ומעלה אצלי דאגה איך היא תשרוד את השירות הצבאי עוד שנתיים, כשתגיע לגיל גיוס.

(עפר בן אדל קניספל בדף הפייסבוק שלו, 14.11.2014)

דנה ספקטור, תרצי להגיב?

"הוא טעה. הגיל המנטלי שלי הוא 17, לא 16".

והרי החדשות: מותר לכתוב ביקורת חיובית על ערוץ 10 

כמה זמן לקח ל"ישראל היום" לסלוח באופן מלא לערוץ טלוויזיה שלדעתו הרבה להתנכל אליו? התשובה הבלתי מוסמכת היא בדיוק שלוש שנים.

ב-13 בנובמבר 2011, כפי שצוין כאן בעבר, הופיע בטור ביקורת הטלוויזיה של שיר זיו האייטם האחרון שהוקדש לתכנית בערוץ 10. מאז אותה ביקורת ישנה נושנה ועד היום לא התייחסה זיו, לטוב ולרע, לשום תכנית של הערוץ והיחסים בין שני גופי התקשורת נותרו גרועים עד עכורים. גם ביולי האחרון, כשרפי גינת, לשעבר העורך של המתחרה המר "ידיעות", עזב את ערוץ 10, ויוסי ורשבסקי מונה למנכ"ל במקומו, החרם נמשך. הוא אמנם הוסר חלקית כעבור חודשיים, כאשר "ישראל היום" פרסם אייטם על סדרת כתבות של צבי יחזקאלי שעסקו בארגון דאעש, אולם טור ביקורת הטלוויזיה של זיו נותר מחוץ לתחום.

רק החודש, במלאות שלוש שנים לתחילת חרם ביקורות הטלוויזיה הגדול, חזרה סוף סוף המבקרת זיו להתייחס לתכניות של בית הוורד. ב-3 בנובמבר היא פרסמה ביקורת אמביוולנטית למחצה על "בייבי בום 2" ואילו ביום שלישי האחרון היא די פרגנה לתכנית "המסע המופלא של גידי ואהרוני", מה שאומר שהחרם הוסר סופית. 

שיר זיו, ברכות.
"על מה?".

על זה שהבוסים סוף סוף אישרו לך לכתוב ביקורות גם על תכניות של ערוץ 10.
"אחלה. תודה רבה".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

הטבלה לא משקרת (4): יציבות בצמרת

מי היה מאמין שארבעה שבועות כבר חלפו מאז כינונן של טבלאות הסקופים. נזכיר שוב כי השגות, ערעורים והצעות לחשיפות שנשמטו בשוגג ניתן כמובן להגיש לאחד מחברי ועדת הסקופים באימייל avivhur@gmail.com. וכעת – היישר לטבלאות:

השבוע שבין 13 בנובמבר ועד עיתוני הבוקר של 20 בנובמבר נפתח בסקופ של הדס שטייף על קצין משטרה החשוד באונס סוכנת סמויה שהפעיל. המשך השבוע הניב לא פחות מ-31 סקופים נוספים. רביב דרוקר חשף כי ראש השב"כ תוקף את הרמטכ"ל במכתב לגימלאי הארגון; אלי ציפורי סיפר על פשיטת הרגל של האוניברסיטה העברית; עמוס הראל גילה כי מבקר המדינה בודק את המחלוקת בין צה"ל לשב"כ; יורם ירקוני הביא את תיעוד הרצח של מנהל בית הספר בטייבה שהוביל לפיענוח וגם חשף את קרב הירושה על הבית של שולמית אלוני; אור הלר גילה כי הרמטכ"ל וראש השב"כ נפגשו וערכו סולחה; עפר חדד פרסם כי הוחלט על אבטחה צמודה לשר אורי אריאל; ברק רביד חשף כי האיחוד האירופי מגבש שורת סנקציות חדשות נגד ישראל; עמרי אפרים פרסם כי תעודות זהות חדשות יונפקו לילדים ולזוגות חד מיניים; יובל קרני חשף את האולטימטום של לפיד; אלדד גילרן פרסם כי טייס ארקיע שפעל בניגוד לכללי הבטיחות מונה לאחראי על הכשירות בחברה; נחום ברנע פרסם כי ועדת השרים להצטיידות נוטה לאשר רכישת 12 עד 15 מטוסי אף 35 בלבד; בן כספית גילה כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, יודיע בקרוב על עזיבתו וגם כי ההודעה על מינוי הרמטכ"ל הבא מתעכבת בגלל נתניהו.

מתן חצרוני חשף חשד לאונס בבסיס שייטת 13; עדי מאירי גילתה כי סקסולוג ידוע חשוד בעבירות מין ועוכב לחקירה; עמיר בן-דוד פרסם את סקר הערים הכי מזוהמות בארץ; שרון פולבר גילתה כי המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה פוטר לאחר סכסוך עם המבקר; מורן אזולאי חשפה כי עוזר ח"כ הושעה לאחר שאמר "נשחט חמישים יהודים"; גיא פלג פרסם כי השופט יצחק כהן פורש מתפקידו וגם חשף קובלנה חמורה שהוגשה ללשכת עורכי הדין נגד עו"ד יהודה רסלר; אודי סגל פרסם כי ממשל אובמה מנע מהלך נוסף לשחרור פולארד; טובה צימוקי פרסמה ראשונה כי הושלמה הכנת חוק המסתננים; אלי לוי פרסם את השיחה האחרונה של שלי דדון; דורון הרמן הביא את צילומי שחזור הפיגוע בתל אביב שבו נדקר למוות החייל אלמוג שילוני; אמנון אברמוביץ' חשף כי הושגה פשרה במשבר חוק הלאום; צבי יחזקאלי גילה כי הפרלמנט הירדני עמד דקה דומיה לזכר המחבלים שביצעו את הפיגוע בשכונת הר נוף; עמרי מניב פרסם כי הוטל עונש קולקטיבי על תושבי שכונת ג'אבל מוכאבר שממנה יצאו המחבלים; ישי שנרב פרסם את התכנית החדשה של משרד הבינוי: בניית אלפי דירות על אדמות קיבוצים במרכז; ויניב קובוביץ' פרסם כי המשטרה מקדמת פורום מודיעיני משותף עם השב"כ במרכז ירושלים. חוב מהשבוע שעבר: טלי חירותי-סובר פרסמה כי משה איבגי קיבל 261 אלף שקל עבור קמפיין חוק השקיות.

סקופ השבוע: יניר ינגה מ"וואלה!" חשף כי ראש עיריית אשקלון הורה להפסיק את עבודתם של ערבים בעיר.

בשל יבול החשיפות הנאה השבוע נאלצה ועדת הסקופים להגביה את רף הכניסה לטבלה, שעומד כעת על מינימום שלושה סקופים. גיא פלג, עם שני סקופים השבוע, עולה לשבעה סקופים בסך הכול ומגדיל את הפער מהדולקים בעקבותיו. את המקום השני, עם ארבעה סקופים,  חולקים אביעד גליקמן, מתן חצרוני ובן כספית שגם הוא הביא השבוע שני גילויים חדשים. בהמשך הטבלה משובצים כל העיתונאים שהשיגו שלושה סקופים מתחילת השנה.

גם בתום השבוע הזה, חדשות 2 מצליחים לשמור על פער של שבעה סקופים מ"ידיעות" ושמונה סקופים מחדשות 10. "הארץ דה מרקר", עם ארבעה סקופים, שומר על המקום הרביעי, ואילו גלי צה"ל, עם מספר סקופים זהה, מתרחקת ממרכז הטבלה ונמצאת בטופ 5. שני סקופים של בן כספית מזניקים את "מעריב השבוע" למקום השישי, יחד עם "וואלה!" שהשיגו השבוע סקופ נוסף. ynet, עם שני סקופים, מזנק למרכז הטבלה, שם נמצאים גם קול ישראל, "גלובס" ו"כלכליסט". "ישראל היום" ממשיך לסגור את הטבלה המצטברת ללא אף סקופ השבוע.

גן שלנו מה נחמד הוא

אתמול בחמש אחרי הצהרים הלכתי עם אמא למכולת ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור. אם זה לא מספיק גרוע, הסלולרי שלי צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"עליתי עליך, הורביץ", הוא אמר בפעם המי יודע כמה.

"באיזה אופן?", התעניינתי בנימוס.

"באופן יוצא דופן", הטעים הקונספירטור. "אתה לא חושב שאתה חוצפן?".

"באיזה אופן?", בחרתי להמשיך באותו קו.

"באופן יוצא דופן", הרעים הקונספירטור. "אתה מאשים את איתן, איציק, איילת, אילן, אלעזר, רוברט, יואל, נפתלי, אביגדור ועוד הרבה שרים וחברי כנסת אחרים שהם חיילים של 'ידיעות'? ומה איתך בדיוק? חייל של מי אתה, הורביץ?".

"חייל של אהבה", ציטטתי משירו של הזמר הלאומי לשעבר אייל גולן.

"חייל של רון ירון", תיקן אותי הקונספירטור. "על הקומבינות של לירון, רותם וסיון עם רונן אתה יודע טוב מאוד לכתוב, נכון הורביץ? אבל מה בנוגע לקומבינה האפלה שלך?".

"אתה מתכוון לקומבינה לארבעה בסניף הפאסט פוד היוקרתי ברחוב סוקולוב?", שאלתי בעיניים נוצצות. "לא בטוח שהמילה 'אפלה' כל כך מתאימה לקומבינה הזו".

"צר עולמך כעולם נמלה דרום חולונית", הפטיר הקונספירטור. "התכוונתי לקומבינה האפלה שבה אתה מרומם את 'ידיעות' על חשבון 'ישראל היום' ומקבל בתמורה מהחברים שלך ברחוב מוזס 2 פינוקים שונים ובעיקר משונים".

"זו האשמה חמורה מאוד", אמרתי בטון מאיים. "לא אהסס לשגר אליך מכתב איום מעורך דין. ניפגש בבית המשפט".

"לך על זה, הורביץ", התגרה בי הקונספירטור. "אבל אז תצטרך לספר לשופט איך קרה שהתמונה של סבתא שלך פתאום הופיעה ב'ידיעות'".

"אתה יודע טוב מאוד שזה קרה מזמן", היסיתי אותו. "וכבר אז הסברתי לך שמדובר בצירוף מקרים".

"והאמת היא שכמעט קניתי את זה", הודה הקונספירטור. "אבל בדיוק לפני ארבעה שבועות הבנתי שטעיתי בגדול, כשבבת אחת קלטתי את התרגיל המסריח שלך".

"איזה תרגיל מסריח?", נדרכתי.

"כאילו שאתה לא יודע, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "לפני ארבעה שבועות ציטטת בתחילת השיחה בינינו את השיר הפופולרי 'איפה העוגה' שכתבה חברת מערכת ותיקה ומוערכת ב'ידיעות'. נראה לך שקונספירטור כמוני יחשוב שזה היה במקרה?".

"תסלח לי מאוד", קטעתי אותו. "'איפה העוגה' הוא שיר מכונן של פזמונאית העל סמדר. דורות של ילדים גדלו עליו, ואין שום קשר בין יצירתה הלירית של סמדר לבין עבודתה העיתונאית הברוכה ב'ידיעות'".

"כן, כן", נפנף אותי הקונספירטור. "מעניין שבדיוק שבוע אחר כך, לפתע פתאום, בלי שום הודעה מראש ומבלי שטרחת לבקש את אישורי המוקדם, חנכת את טבלת הסקופים שלך. כמובן שאת המקום הראשון שמרת לחדשות ערוץ 2, כי אתה הרי אוהב ללקק לבוסים, אבל את מי שיבצת במקום השני? את 'ידיעות' כמובן. ומי משתרך בסוף הטבלה? 'ישראל היום'. ואת כל זה עשית בדיוק בשבועיים שלפני ההצבעה על הצעת החוק נגד 'ישראל היום'. מאז, כמובן, הפער בטבלה לטובת החברים שלך ב'ידיעות' רק הולך וגדל. מאוד מתוחכם, הורביץ. מאוד מאוד מתוחכם".

"יצאת מדעתך באופן סופי", בישרתי לקונספירטור. "קודם כל, בוא ניצמד לעובדות: 'ידיעות' באמת פרסם הרבה יותר סקופים מ'ישראל היום'. כמתנגד ותיק לריכוזיות וכתומך נלהב בתחרות חופשית, אני כמובן מקווה שהתמונה תתאזן, אבל עד אז אין להתכחש למציאות. וחוץ מזה, נראה לך שאני אפלה את 'ידיעות' לטובה רק בתמורה לתמונה קטנה של סבתא שלי בעמוד פנימי במוסף '24 שעות'? עד כדי כך אתה חושב שאפשר לקנות אותי בזול?".

"תודה מקרב לב על ההפללה העצמית", אמר הקונספירטור, "איזה כיף שעל המקצוע העתיק שלך כבר סיכמנו, ומה שנשאר עכשיו זה לדבר על המחיר. תתבייש".

"אין שום סיבה שאתבייש", אמרתי בהיסוס.

"בוודאי שיש", אמר הקונספירטור. "מה אתה חושב, שאני לא יודע שתכננת לפרסם השבוע אייטם מפואר על הפינוקים שהחברים שלך ב'ידיעות' מעניקים לאולמרט ושרק ברגע האחרון נמנעת משום מה, באופן חשוד ותמוה, מלהכניס אותו?".

"נמנעתי מפרסום האייטם מפני שקיבלתי הסברים שהניחו את דעתי", נימקתי. "לעיתים קורה שמתרחשים צירופי מקרים".

"מה אתה סח, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "יודע מה? שולח לך תמונה ובוא נראה איך תתמודד עם ההוכחה החותכת לכך שכמעט אין הבדל בינך לבין איציק שמולי".

כעבור שנייה נחתה התמונה במייל.

"מכיר את הילדים החמודים וההורים הנחמדים האלה?", חקר הקונספירטור.

"בוודאי", אמרתי בהתרגשות קלה. "אלה חבריה של בתי הקטנה והמקסימה איה, והאמהות שלהם, במהלך הפגנה מחוץ לגן של איה ברחוב החרצית בדרום חולון, שבו אנחנו גאים להתגורר. מחאת האמהות, אגב, מוצדקת מאין כמוה. באמת צריך לדאוג לכך שבגן יהיה מאבטח, וגם אני פניתי למוטי בעניין".

"מוטי לא מעניין אותי, הורביץ", סינן הקונספירטור. "מעניינת הרבה יותר השאלה איך קרה שמבין כל עשרות אלפי ההורים במדינה שדורשים מהעירייה שלהם מאבטח, דווקא ההורים מהגן של הבת שלך הופיעו ביום חמישי בתמונת ענק בעמוד 2 הנחשק של 'ידיעות'. יכול להיות שגם אתה הצטרפת לרשימת המיוחסים של העיתון, הורביץ?".

"ממש לא", הכחשתי בתוקף. "דווקא יש לזה הסבר מאוד פשוט".

"אז מה ההסבר?", הקניט אותי הקונספירטור. "ממש מסקרן אותי איך תנסה להפריך את הזיקה המוצקה בין המיקום הגבוה של 'ידיעות' בטבלת הסקופים לבין הפינוקים שאתה מקבל מהחברים שלך במוזס 2 על ימין ועל שמאל. יכול להיות שגם בך פשתה השחיתות, הורביץ? קדימה, בוא תסביר לי: מה בדיוק התרחש כאן?".

"אין בעיה", אמרתי בשלווה. "מה שהתרחש כאן הוא מצב שבו בין שני מאורעות נפרדים וחסרי קשר כלשהו נוצרה באקראי זיקה לכאורית ונטולת משמעות".

"אתה מוכן לענות לי על השאלה גם בעברית?", התרגז הקונספירטור.

"בוודאי", אמרתי בנחת. "מדובר בסך הכול בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

נמשכת ספירת קולות החיילים

כתבו לאביב הורביץ

לכל כתבות המגזין