היה אונס?

מפזרים את המסתורין (אבל מחביאים סוד אפל)

מה אתם באמת יודעים על הזוגיות המסקרנת של מירי בוהדנה עם איש העסקים המסקרן בבו קובו? היום (חמישי) החל "ידיעות אחרונות", כמנהגו בקודש, לקדם את הריאיון הנוצץ שערכה דנה ספקטור עם מגישת "משחקי השף" שתמונתה מעטרת את שער "7 ימים". ההבטחות המפליגות נעו בין "ריאיון חשוף עם מירי בוהדנה" (בעמוד השער של "ידיעות") ועד "מירי בוהדנה מפזרת את המסתורין סביב הקשר שלה עם המיליונר בבו קובו" (בדף הפייסבוק של "ידיעות"). אלא שסיפור אחד מעברו של קובו, אפל וקודר עד מאוד, לא מוזכר, ולו ברמז, בריאיון החגיגי. למרבה ההפתעה, אותו סיפור ממש דווקא פורסם בהבלטה ובהרחבה באותו מוסף "7 ימים" לפני שמונה שנים. מדוע אז כן והיום לא? האם מישהו בצמרת "ידיעות" נכנע ללחצים, הסכים לתנאים מוקדמים ומחק מהריאיון כל זכר לפרשה פלילית חמורה מהעבר? למרבה הצער, התשובה היא כן.

שני דברים התרחשו במהלך שמונה השנים שחלפו בין הראיון הראשון לשני: 1. הוקמה סוכנות הטאלנטים המצליחה ADD, בראשות הדס וירון ליכטנשטיין, בתו וחתנו של מו"ל "ידיעות", נוני מוזס. 2. הטאלנטית מירי בוהדנה הצטרפה לסוכנות.

דנה ספקטור, יצא לך לעבור על ארכיון "ידיעות" לפני הריאיון עם מירי בוהדנה?
"כן, בטח. שלחו לי את כל הכתבות עליה".

ואת לא חושבת שהרשעתו של בבו קובו באונס רלוונטית במשהו כדי לפזר אחת ולתמיד את המסתורין סביב הקשר בינו לבין בוהדנה?
"שאלתי אותה על זה, התגובה הייתה מאוד לקונית, והובהר לי שזה נושא שלא כדאי לגעת בו. לא באיום".

זה הובהר לך על ידה או על ידי גורם אחר?
"לא משנה. אני לא יכולה לחשוף. אנחנו לא חושפים מה קורה בשיחות אישיות. באופן כללי שאלתי את השאלה. השאלה נשאלה, יש עליה תשובה, וזהו".

יכול מאוד להיות שספקטור צודקת, שהשאלה באמת נשאלה, וייתכן אפילו שניתנה לה תשובה, רק שקוראי "7 ימים" לא יזכו לקרוא אותן.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

בחן את עצמך

מי מבין אנשי התקשורת הבאים פרסם בפייסבוק טקסט מרומז ועדין?

א.    עורך שכתב על חברתו החדשה של בנו של  פוליטיקאי: "נראית מקסימה. מניח שאם רק היה לה פין, הוא היה מאושר".

ב.     עורכת מישנה שביקשה מחבריה: "המלצותיכם לפמיניסטית שתספר בתכנית על ההיסטוריה של האסתטיקה של הגוף, ספציפית שער הערווה, וכיצד הוא נעלם".

ג.      עורכת שהגיבה לתמונת עדן בן-זקן בגמר "אקס פקטור" במילים: "עדיין לא מבינה למה עף מאחוריה שפיך".

ד.     כל התשובות נכונות.

מצד אחד ורטה, מצד שני אומן

טיעון אחד מרכזי, מלווה בשורה של דוגמאות, הופיע שלשום במאמרו מעורר המחשבה של גונן גינת ב"ישראל היום". הטור אמנם כוון נגד "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", אבל התמקד בראשון מבין שני העיתונים. "נשבר מהצביעות, מגלגול העיניים, מהכאילו מלחמות על חופש הביטוי", פתח גינת את מאמרו. "זה לא זה – זה רק מאבק מסריח מצביעות".

בהמשך ערך גינת השוואה בין הסיקור הנרחב והאוהד שמעניק "הארץ" (ובצדק לדעתי) לאדם ורטה, המורה לאזרחות שעמד בפני סכנת פיטורים, לאחר שתלמידתו התלוננה כי הוא מבטא בשיעורים דעות של שמאל קיצוני, לבין הסיקור המצומצם בהרבה שהעניק בעבר "הארץ" לפרשות דומות מהצד האחר של המתרס הפוליטי. למשל: פרשת המורה ישראל שירן, שפוטר לאחר שמתח ביקורת על לימוד מורשת רבין, הגיש תביעה וזכה בפיצויים של מאות אלפי שקלים; או פרשת אסתר ברנד, שכיהנה כמפקחת על לימודי האזרחות ושהחוזה עימה הופסק זמן קצר לאחר שיולי תמיר מונתה לשרת החינוך; או מאמר מערכת ב"הארץ" שקרא שלא למנות את אל"מ פנינה שרביט-ברוך למרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, משום שבתפקידה בפרקליטות הצבאית לא סברה שצה"ל מבצע פשעי מלחמה בעזה.

נפתח באדם ורטה: חשיפת הפרשה זכתה להפניית שער, שהובילה לכתבה ולמאמר של אור קשתי אשר תפסו את כל עמוד 3. בכל השבוע שלאחר מכן, מדי יום, זכה הסיפור להפנייה (או ידיעה) בעמוד השער, לכותרות בולטות ולסיקור על פני שטח נרחב. גם השבוע, למעט יום שלישי, כיכב הסיפור ב"הארץ". בסך הכול זכה ורטה לרוח גבית בדמות שבע כותרות בשער, שמונה ידיעות של אור קשתי ולא פחות מ-11 מאמרים (שני מאמרי מערכת ועוד טורים של אור קשתי, עופר מתן, שני קורן, רוית הכט, יואב בן-ארי, יאיר אסולין, ענבל מלכה, קרלו שטרנגר ויולי תמיר) אשר תפסו שטח כולל של 7,526 סמ"ר.

ומה לגבי פרשת אומן? גם היא החלה בהפניית שער, אבל זו הובילה לעמוד 15, שם הופיעה ידיעה קטנה פי שישה (212 סמ"ר) מהידיעה הראשונה שקיבל ורטה (1,297 סמ"ר). במשך כשבוע וחצי לא זכה האייטם לשום פולו-אפ, גם לא בעמודי הדעות. ביום העשירי פורסם מאמר של עודה בשאראת נגד פרופ' אומן. לדעה הזו, המצדדת בהחלטת אוניברסיטת חיפה למנוע מפרופ' אומן תואר ד"ר לשם כבוד, נוספו בהמשך גם מאמרים של דרור אטקס ויוסף נוימן. למעשה, למעט אייטם שבו נאמר כי 160 מרצים גינו את הנהלת אוניברסיטת חיפה על החלטתה, ומאמר של יאיר אסולין על שתיקת השמאל מול המקרה – נטה "הארץ" דווקא לטובת האוניברסיטה. בסך הכול פרסם "הארץ" שתי ידיעות וארבעה מאמרים על אומן בשטח כולל של 1,566 סמ"ר. פי חמישה פחות מהשטח שהוקדש לאדם ורטה. רוב הטורים תמכו בעמדת אוניברסיטת חיפה שהתנגדה להענקת תואר דוקטור לשם כבוד לפרופסור.

אפשר לטעון, כמו רוית הכט, שההקבלה בין שתי הפרשות מוטעית מיסודה. אומן הוא הרי פרופסור מעוטר, ורטה הוא מורה צעיר. אומן בסך הכול לא קיבל פרס, ורטה נמצא בסכנת פיטורים וסובל מהסתה נגדו. הכול נכון. ובכל זאת, מותר גם לתהות: אילו אוניברסיטת בר-אילן הייתה חוזרת בה מכוונתה להעניק תואר דוקטור כבוד לפרופסור בעל דעות שמאלניות, האם "הארץ" היה מתייחס לכך באותו אופן והיקף שבו טיפל בפרשת אומן? ספק גדול.

אז מה המסקנה המתבקשת? כן לחופש הביטוי ולחופש להטיל ספק, אבל מכל הצדדים.

ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.

אברי גלעד, מאחוריך

מיהי הילה אלפרט? האם היא עיתונאית אוכל איכותית הסולדת מתכניות ריאליטי העוסקות בבישול, או אולי מי שדווקא תשמח להשתתף באחת התכניות האלה? האם היא סבורה ש"מאסטר שף" ו"משחקי השף" יצרו שפה בלתי נסבלת, או שמא בדרכה שלה גם תורמת טיפ טיפה לאותה שפה? האם קשה לה עם העובדה שהצופים אינם יכולים לגעת ולהריח את האוכל, או שהיא דווקא כן מצליחה להבין איך זה מרגיש בפה רק מהקשבה לשופטים?

חלפו חמישה ימים בלבד, ושלשום (שלישי) העלתה "רשת" פרומו ל"משחקי השף". בין המככבים בו: הילה אלפרט. "הקשבתי להם (לשופטים), והצלחתי להבין איך זה מרגיש בפה", מפרגנת אלפרט בחום. "'משחקי השף' האירו משהו אחר לחלוטין".

מה רוצה הדס שטייף?????

שלשום בלילה, במבצע רחב היקף, עצרו בלשי היחידה המרכזית של מחוז המרכז במשטרה כמה עשרות חשודים בסחר באמצעי לחימה ובסמים. למחרת בבוקר הוציאה דוברת המחוז, סנ"צ הילה חמו, הודעת ווטסאפ קבוצתית לכתבי הפלילים. בהודעה ציינה הדוברת כי 400 בלשי היחידה בסיוע כוחות מג"ב פשטו על בתיהם של המעורבים, וציטטה מספר משפטים של מפקד המחוז, ניצב ברונו שטיין. מכאן התפתח, במסגרת קבוצת הווטסאפ, ויכוחונצ'יק בין הדוברת לבין הכתבת לענייני משטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף. הקולגות של שטייף, אגב, דווקא צידדו בקצינת המשטרה, כפי שאפשר ללמוד מהדיאלוג הבא (לא נגענו, בעיקר לא בסימני השאלה):

הדס שטייף: השוטרים קורעים את התחת, ובסוף בהודעת הדוברות מה שחשוב זה מה שמפקד המחוז אומר????? אולי חשוב לתת יותר אינפורמציה על המבצע עצמו???? על מי העצורים, מאיפה ועוד????

הילה חמו: לוד, רמלה, טירה, רהט, קלקיליה.

הדס שטייף: כמה שוטרים השתתפו. איך קוראים למבצע.

הילה חמו: הדס, זו הודעה ראשונית. יש לך שאלות, את מוזמנת להתקשר כמו כולם. יום נפלא לך, ורגוע.

הילה חמו: כתוב (בהודעה – א.ה) 400 שוטרים.

הדס שטייף: ראיתי 400.

הדס שטייף: הילה, גם הודעה ראשונית צריכה להיות מגרה ומעניינת כדי שאצלצל. פעם היית מכינה כתבים לפני מבצע, ולא שולחת הודעה יבשושה כששוטרים קורעים את התחת ומחכים שיידעו על זה.

הדס שטייף: ולא בא לי לצלצל כדי שהטלפון יהיה תפוס, כי עוד עשרות כתבים מצלצלים לדעת מה שיכולת להודיע לפני.

הדס שטייף: חודשים לא שומעים ממך וכשיש משהו שאת יכולה לעשות יותר, זה מה שיוצא. ושכולם יראו את ההתכתבות שלנו. אני רוצה לעשות את העבודה שלי טוב, כמו גם האחרים.

הדס שטייף: כן. ואני כועסת. בעיקר על התגובות שלך בפרטי. לפחות אני עושה את זה בגלוי ולא מאחורי הגב. ותביני מה שתביני. בוקר נפלא לכתבי ודוברי מחוז מרכז.

אמיר זוהר: למה לא כתבת את זה אתמול לדוברי דרום ותל אביב?

הדס שטייף: מי אתה??? סליחה???

אמיר זוהר: לא מזוהה לך?

הדס שטייף: לא. מצטערת.

אמיר זוהר: טוב שכך. העיקר שהמסר עבר.

עדי מאירי (קול ישראל): ואם אתם כבר מעלים את זה, אז הילה, תמשיכי לעשות עבודה מדהימה! את אחת הדוברות היעילות וההגונות שיצא לי לעבוד איתן.

הדס שטייף (עונה לאמיר זוהר): איזה מסר בדיוק? העיקר שיש כתב מרוצה.

אמיר זוהר: כתבתי על התשוקה של מרלון ברנדו, והאובססיה של הדס שטייף.

הדס שטייף: אינטיליגנטי.

עדי מאירי: אני מרוצה מזה שיש סוף סוף דוברת שיודעת את העבודה, אבל גם אז יש טענות. 

איפה נח קליגר כשצריך אותו?

חלופת מכתבים בין הצורר הנאצי היינריך הימלר לאשתו מרגה עמדה השבוע במרכז דיון פייסבוקי, נוקדני עד משעשע, בין עורכת החדשות של "הארץ", נעה לנדאו, לבין סגן עורך מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", יהודה שוחט. על הפרק: השאלה האם "ידיעות" ו-ynet חטאו במכירת יתר לסיפור שכבר נלעס בחלקו בעבר.

ראשיתה של המחלוקת בשבת בבוקר, אז פרסם ynet אייטם פרומו נוצץ לקראת כתבה שתופיע למחרת ב"ידיעות" על מכתביו של הימלר אשר פורסמו בעיתון הגרמני "די וולט". באייטם שובצו בין השאר הסופרלטיבים "פרסום ראשון", "הצצה נדירה" ו"בפעם הראשונה". באותו יום, קצת אחרי חצות, קידם ynet בידיעה נוספת את הכתבה של "ידיעות".

עוד באותו יום העלה בועז ארד, לשעבר כתב "ידיעות", סטטוס לפייסבוק. "כבר יומיים ש'די וולט' חוגגים את הסקופ שלהם על מכתביו של הימלר שנמצאו מתחת למיטה בתל אביב, ויחד איתם 'ידיעות אחרונות'", כתב. "שני העיתונים מנסים להעניק למציאת המכתבים הילה של מסתורין, ומתארים את העניין הזה כחשיפה מדהימה. אבל האמת היא שמדובר בסיפור ישן-נושן שכבר פורסם בעבר. זאת ועוד: המסמכים אפילו בילו תקופה מסוימת באוניברסיטת תל אביב בתחילת שנות השמונים".

"כמה וכמה חברים העירו לי שמשתמע מדבריי כאילו אני מזלזל בעבודת עמיתיי מ'ידיעות' / מזלזל בחשיפה עצמה", כתב ארד בפייסבוק. "לכך ממש לא התכוונתי. הביקורת שלי היא נקודתית מאוד, ונוגעת באופן ספציפי לצורה שבה נעשה הטיזינג לפרסום. השפה שבה בחרו, הניסוח וההעלמה של פרטים מסוימים. באף מקום לא נאמר, עד כה, שמדובר במסמכים שכבר היו בידי אוניברסיטת תל אביב בעבר, שנבדקו על ידי מומחים עוד בשנות השמונים, ושדבר קיומם היה ידוע היטב. להיפך, הסיפור נעטף בהילת מסתורין שהיא בעיניי מטעה ולא הוגנת".

במקביל לארד, העלתה גם עורכת החדשות של "הארץ", נעה לנדאו, סטטוס משלה. "סוד? מסתורין? עוד מלים מסעירות? על פי ynet, 'ידיעות אחרונות' 'יחשוף' מחר את תעלומת מכתבי הימלר, ש'לא ידוע' כיצד הגיעו לישראל. אופס, מסתבר ששוב אף אחד לא ירד לארכיון לפני שהכריז בלעדיות. על המסמכים המסתוריים דיווח ״הארץ״ עוד ב-1982. עוד הוכחה לכלל האהוב עליי בעיתונות: אין כמעט שום ידיעה שלא פורסמה בעבר באופן כזה או אחר, לכן אין טעם להתרברב לפני שמחייגים לאנשי גזירי העיתונים. שימו לב גם לכותרת המלבבת 'אבא הלך לעבודה' מאת הדה בושס. מי אמר ש'הארץ' הידרדר רק בשנים האחרונות?".

הסטטוס של לנדאו זכה לתגובה מיהודה שוחט, איש "24 שעות", שחתום (עם אלעד זרט) על פרויקט הימלר ב"ידיעות". "ג׳סט פור דה רקורד: חיים רוזנטל עצמו (שבידיו היו המכתבים – א.ה.) נתן שלוש גרסאות שונות לשאלה כיצד הגיעו המסמכים לישראל", ציין שוחט. "וגם, הכי חשוב: המסמכים עצמם לא פורסמו ב-1982".

נעה לנדאו: "אני לא אומרת שאין שום דבר חדש, עובדה שגם אנחנו מסקרים. אני יוצאת נגד ההכתרה המהירה מדי של כל דבר כ'חשיפה' מבלי לבדוק לרגע מה באמת חדש בפרשה (תוכן המכתבים). קשה להשתחרר מהתחושה שאנשי היח״צ של הסרט התיעודי עשו שעות נוספות, והעיתונאים, גם ב'די וולט', קנו".

יהודה שוחט: "אה, לזה אין לי קשר. מסכים איתך".

את הדיאלוג ביניהם סיימו השניים בהומאז' למכתבים עם "נשיקות, הייני" (לנדאו לשוחט) ו"חזרה, טופי" (שוחט ללנדאו).

למחרת התייחסו כל העיתונים למכתבי הימלר, כאשר "ידיעות" הקדיש לסיפור את השטח הנרחב ביותר: כותרת ראשית, עמודים 2-3 היוקרתיים, שער של "24 שעות" ועוד חמישה עמודים במוסף. העיתון, שבמקביל ל"די וולט" פרסם ציטוטים נרחבים מהמכתבים, אמנם ציין כי הללו "נתגלו בתל אביב לפני שנים רבות", אך הדגיש כי הם "מתפרסמים כעת במלואם". ומה בדבר קרדיטונצ'יק להדה בושס ז"ל, שאחרי עשרות שנים ב"הארץ" עברה לכתוב ביקורות טלוויזיה ב"ידיעות"? אולי בהזדמנות אחרת. לא נורא: ב"הארץ", כמובן, שמחו לשלוף ולהציג לקוראיהם את כתבת הארכיון היוקרתית.

ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נמנעו מלהגיב. 

לפני כולם? לא ממש

"המשטרה ממליצה לסגור את תיק ביבי טורס", זו הייתה הכותרת הראשית של "גלובס" ביום שלישי. הוצמד אליה הלוגו החגיגי "לפני כולם", שבו נוהגים ביומון הכלכלי לעשות שימוש כאשר הם מתגאים בפרסום ראשון.

הכול טוב ויפה, רק שהלוגו "לפני כולם" היה טיפה'לה מוגזם. שלושה שבועות וחצי לפני כן, בטורו השבועי המומלץ ב"הארץ", כתב יוסי ורטר את הדברים הבאים: "אחרי שבוע כה לחוץ, מגיע לראש הממשלה לשמוע גם בשורה טובה. ובכן, ה'בדיקה' המשטרתית בתיק ביבי-טורס, העוסק בפרשת נסיעותיהם של נתניהו ורעייתו שרה, עומדת לפני סיום, ועל פי מקור משטרתי בכיר, היא אינה מעלה חשד לעבירה פלילית. על פי המקור, אולי יש כאן בעיה אתית, אבל לא מעבר לכך. התיק בדרכו לפרקליטות, שם יוחלט סופית מה ייעשה בו. כאמור, מסקנת החוקרים היא: אין תשתית לעבירה פלילית".

"גלובס" ויובל יועז נמנעו מלהגיב. 

שקע ברומטרי במפה הסינופטית? זה הזמן להזכיר את החותן בטלוויזיה

יום שלישי האחרון, שהניב מעט גשם, היה קצת יותר מעניין עבור החזאים בהשוואה לשאר ימי ינואר השחון. "רואים במכ"ם שרוב הגשם התמקד בצפון, ולכן רוב הדיווחים משם", סיכם דני רופ במהדורת חדשות 10 את הממטרים. "יאיר רביד מזיכרון יעקב התקשר אלי להגיד לי שכל הבוקר ואחר הצהרים יורד גשם ללא הפסקה". הדבר היחיד שרופ לא ציין הוא שאותו רביד שהתקשר אליו, לגמרי במקרה, מכהן גם כאבי אשתו של רופ, רותם.

זה לא מונע ממך לעשות פרוטקציה לקרובי משפחה מדרגה ראשונה.
"יש לך מושג כמה פעמים אני מזכיר כל מיני אנשים שמתקשרים וששולחים לי תמונות פנורמיות? בכיף. אני אגיד לך עוד משהו: הוא לא ידע מזה מראש, וגם אני  אפילו לא תכננתי את זה. הוא פשוט ישב עליי  כל היום. מה לעשות, הוא אוהב גשם". 

בחן את עצמך - התשובה

התשובה היא ד', כמובן. סעיף א' שייך לדוד ורטהיים, עורך "וואלה! ברנז'ה". את הבקשה בסעיף ב' העלתה אלינור דוידוב, ממערכת "לונדון וקירשנבאום". ואילו להגיג בסעיף ג' אחראית רחלי רוטנר, עורכת "וואלה! TECH", בתגובה לתמונה הזו:

זהו נוסי, וזה ניסו

פה אני עובר, ניצב ליד האבן. כביש אספלט שחור מוביל הישר לדירתי הצנועה בדרום חולון, כשלפתע הטלפון מצלצל. הקונספירטור על הקו.

"מה דעתך על העוול שנגרם לאמיר, הורביץ?", הוא פתח כהרגלו מהאמצע.

"עמיר בן-דוד?", שלפתי. "התפתחות מסעירה חדשה במרוץ המסקרן לדוברות רכבת ישראל?".

"דווקא לא", אמר הקונספירטור. "התכוונתי לאמיר ב-א', אבל אם כבר הזכרת את עמיר: שמת לב מה התפרסם אתמול בעמוד 14 של 'ידיעות'?".

"לא יצא לי", מלמלתי.

"חברך הטוב עמיר חשף שבמשרד הפנים מבקשים לבטל את הגדרתם של אזורי נוף כ'שטחים בשימור'", אמר הקונספירטור בהתלהבות חלקית.

"מעניין למדי", הפטרתי, "אבל אפילו אני מתקשה להבחין הפעם בפוטנציאל לצירוף מקרים".

"אז איך אתה תסביר את העובדה שהחשיפה של עמיר נדחקה לתחתית העמוד כשבדיוק מעליה הופיע אייטם בולט על רכבת ישראל?", שאל הקונספירטור.

"אין לי מושג", אמרתי. "אני די משוכנע שאין שום קשר, אבל אם תצמיד לי אקדח לרקה, יתכן שאוכל לשער שלא מן הנמנע שעשויה להיות אפשרות דחוקה לכך שאולי בכל זאת מדובר בצירוף מקרים".

"לא חשבתי אחרת", סינן הקונספירטור. "תקשיב, יש איזה עניין חשוב שאני חייב לברר איתך די בבהילות".

"בשמחה", אמרתי בעצב.

"מעניין אותי מאוד לדעת", המשיך הקונספירטור. "איך זה שכבר שלושה שבועות אתה בוחר להתעלם מהעובדה שנוסי העביר לחדשות 2 ידיעה בנוסח מאוד בעייתי".

"איזה נוסי?", שאלתי בחשד.

"כתבנו לענייני משטרה", הטעים הקונספירטור בהנאה. "בדיוק לפני שלושה שבועות שידרה קרן מרציאנו ידיעה שאליה הוצמדו המילים 'משה נוסבאום מוסר', על כך שהוחלט להאריך בשנה את כהונת מפכ"ל המשטרה".

"נו, אז מה העניין?", אמרתי בקוצר רוח. "שאפו לנוסי על הסיפור ובאמת כל הכבוד לו".

"אבל עם כל הכבוד לנוסי", הקשה הקונספירטור. "למה הוא לא נתן קרדיט קטן לאמיר?".

"עוד פעם אמיר?", התחלתי להתעצבן. "איזה אמיר?".

"אמיר, הפרשן לענייני ביטחון, ממשל וכיפות סרוגות של 'הארץ'", הסביר לי הקונספירטור לאט. "הוא זה שחשף ראשון, שעה קלה לפני נוסי, את ההחלטה להאריך את כהונת המפכ"ל. אולי תבדוק למה נוסי לא נתן לו קרדיט, או לפחות לעיתון שלו?".

"אין צורך", מלמלתי במהירות. "זה בטח צירוף מקרים. אולי יש לך סיפור אחר בשבילי?".

"שום סיפור אחר", קטע אותי הקונספירטור לפני שהמשיך בחפירותיו. "מעניין שברוכי, הכתב לענייני משפט של ערוץ 10, דווקא כן פרגן ל'הארץ', ורק בחדשות 2 אמרו 'כתבנו משה נוסבאום מוסר'. אולי בכל זאת תתקשר לנוסי, הורביץ? אולי תברר איתו איך התרחש המחדל?".

"אני מעדיף שלא", התחלתי להזיע. "בטח מדובר ברגע קטנטן של חוסר תשומת לב מצידו, או לכל היותר בצירוף מקרים".

"אתה בטוח שזו אכן הסיבה שבגללה אתה לא רוצה להתקשר לנוסי?", גייס הקונספירטור את קולו הקטיפתי.

"בוודאי, איזו שאלה", אמרתי בהיסוס.

"שאלה טובה", השלים אותי הקונספירטור. "יכול להיות, הורביץ, שאתה פשוט חושש מנוסי?".

"אני חושב שכדאי שנסיים את השיחה", אמרתי בחשש.

"לא כל כך מהר", אמר הקונספירטור. "לא לפני שתודה שאתה פוחד להתקשר לנוסי".

"למה שאני אפחד?", אמרתי בבהלה. "מה הקשר?".

"מה הקשר? שטינקר נשר!", אמר הקונספירטור בלקוניות.

"אתה בטוח, הורביץ?", אמר הקונספירטור בשלווה. "כי אני, בניגוד אליך, דווקא רואה איך פתאום המעגל נסגר והכול מתחבר".

"כלום לא מתחבר", מיהרתי להתנער.

"בהחלט מתחבר", התעקש הקונספירטור. "ברוכי, שהקפיד לתת קרדיט ל'הארץ', הוא זה שפוצץ לפני 11 שנים באותו ׳הארץ׳ את פרשת סיריל קרן שעוררה מהומה גדולה. אמיר היה הפרשן שלאחר מכן תיאר בהרחבה ב'הארץ' כיצד איש תקשורת אלמוני המכונה 'נשר' הסגיר לידי המחלקה לחקירות שוטרים עותק מהמסמך שקיבל ברוכי, מה שעזר להם מאוד לגלות שליאורה גלט-ברקוביץ' הייתה המקור של ברוכי".

"יופי", אמרתי בייאוש. "ועכשיו אפשר לעבור לסיפור אחר?".

"עוד לא, הורביץ", הוסיף הקונספירטור בטון חד. "לא לפני שאסגור סופית את המעגל. שבוע אחרי אמיר, אתה עצמך היית זה שעשה אאוטינג מכוער, כשפירסמת במקומון המצ׳וקמק שלך שאיש התקשורת 'נשר', שמסר את המסמך של ברוכי למח"ש, הוא לא אחר מנוסי שלנו, נכון?".

"נכון", אישרתי בקול נכאים.

"אז למה שלא תודה שרק בגלל הפרשה ההיא לא נעים לך עכשיו להתקשר לנוסי ולשאול אותו למה הוא לא נתן לאמיר קרדיט?", המשיך הקונספירטור.

"בסדר", נכנעתי. "אני מודה".

"סוף סוף התקדמנו", אמר הקונספירטור בסיפוק. "עכשיו תרשה לי להרגיע אותך: אתה בכלל לא צריך לחשוש מלהתקשר לנוסי".

"אתה בטוח?", פקפקתי.

"אל תשכח, הורביץ, שבסך הכול אתה טיפוס בלתי זכיר ודי אנמי, ואין לי ספק שנוסי שכח אותך לחלוטין, כך שאתה בהחלט יכול ליצור איתו קשר, למסור ד"ש חם ממני ולעדכן אותי אחר כך איך היה", אמר הקונספירטור וטרק.

לא הייתה ברירה. לקחתי נשימה עמוקה והתקשרתי לנוסי. מיד לאחר שיחתנו הלבבית מיהרתי לחזור לקונספירטור.

"נו, הורביץ", הוא שאל בעניין חלקי. "צדקתי?".

"לשמחתי ולצערי כן", עדכנתי בהקלה ובאכזבה. "למרות שהצגתי את עצמי בשמי המלא ובתפקידי המפורש, נוסי בכלל לא זכר אותי".

"רואה? מה אמרתי לך?", אמר הקונספירטור בשביעות רצון. "ורגע, מה נוסי ענה כששאלת אותו למה הוא לא נתן קרדיט לאמיר?".

"גם את זה, למרבה הצער, נוסי לא זכר ואמר שאין לו מושג למה הידיעה נוסחה כפי שנוסחה", עניתי מהורהר.

"זה הכול?", שאל הקונספירטור.

"לא", המשכתי. "נוסי הוסיף שיכול להיות שהתקלה נגרמה בגלל שהידיעה שודרה מהרגע להרגע ושאין ספק של'הארץ' הגיע קרדיט".

"וככה הסתיימה השיחה?", שאל הקונספירטור.

"לא", הוספתי. "נוסי גם אמר שבדרך כלל הוא מאוד מקפיד לתת קרדיט לכתבים כשזה מגיע להם, שאמיר הוא האחרון שנוסי ינסה להתחשבן איתו, ושהוא מסיר בפני אמיר את הכובע, כי אין ספק שמגיע לו קרדיט ולכן אם אמיר או מישהו אחר נפגעו מזה, אז הוא מתנצל".

"יפה מאוד", אמר הקונספירטור. "באמת הגיע הזמן שניסו יתנצל".

"התכוונת לנוסי", תיקנתי אותו.

"דווקא התכוונתי לניצב ניסו שחם, המרואיין המפוקפק של נוסי ושל '7 ימים'", הדגיש הקונספירטור. "באמת הגיע הזמן שהוא יתנצל על הפגיעה בשפע הדוגמניות".

"התכוונת מן הסתם לשפע השוטרות?", ניסיתי. "אלה שניסו קיים איתן יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות?".

"אולי תפסיק כל פעם לתקן אותי, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "התכוונתי לשפע הדוגמניות, בעבר ובהווה, שכיכבו ברצף תקדימי בעמוד השער של '7 ימים': קודם עמית מכטינגר שסיפרה על הנהיגה בשיכרות; שבוע אחר כך לינור אברג'יל, שהתראיינה כדי לקדם את סרט הדוקו שלה; שבוע לאחר מכן אסתי גינזבורג, שתיארה את המאבק הטעון מול אבא'לה; ופתאום, בשבוע שעבר, נדחף לשער ניסו שחם וקטע רצף נוצץ של מודליסטיות. אתה לא חושב שהוא צריך להתנצל על זה?".

"עזוב", ניחמתי את הקונספירטור. "העיקר שגדי חזר השבוע לשגרה והעניק שער פלוס כתבת ליטוף למירי בוהדנה. באמת יפה מאוד. זה מסדר אותו גם מול יח"צ 'רשת', עם שני שערים תוך שלושה שבועות, וגם מול הבוסים מ-ADD, הסוכנות של מירי".

ואם כבר "רשת" ו-ADD, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת גם עם "רשת" וגם עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

מי העיתונאי שהרב פינטו הציל מפיטורים? 

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר