שוברים שתיקה? שומרים שתיקה
מה קורה כאשר תחקיר של "החדשות" מניב חקירה פלילית של המשטרה? התשובה ברורה וידועה: במקרה כזה חוגגים במהדורה המרכזית את ההישג, באמצעות כתבות פולואפ נוצצות עם טפיחה עצמית על השכם. אבל מה קורה כאשר התחקיר מתגלה כלא הרבה יותר מאשר בלון אוויר חם?
לפני כמעט שלוש שנים, ב-17 במרץ 2016, פירסם עופר חדד במהדורה המרכזית של חדשות 2 (דאז) תחקיר ארוך במיוחד (יותר מ-13 דקות) שזכה להבלטה רבה ונשא את הכותרת: "בלעדי: כך אוסף ארגון 'שוברים שתיקה' מידע מסווג על חיילי צה"ל". בכתבה (כאן, החל מדקה 23:22), הוצג תיעוד ממצלמות נסתרות של פעילי ארגון הימין "עד כאן", אשר הושתלו בארגון השמאל "שוברים שתיקה", והתחזו לחיילים לשעבר המעוניינים למסור עדות מימי שירותם הצבאי. "השאלה המטרידה באמת: האם אותו מידע רגיש, שנאסף על ידי הארגון, גם עושה בסופו של דבר את דרכו ממשרדי 'שוברים שתיקה', לאותן ידיים, לא בהכרח ידידותיות, ובעיקר לאילו מטרות?", תהה חדד תוך רמיזה לכך שהחומר שאוספים אנשי "שוברים שתיקה", עלול להיות מועבר לגורמים עוינים.
שלושה שבועות לפני שידור הכתבה כבר הגיש ארגון "עד כאן" תלונה לפרקליטות המדינה. בתלונה, שאליה צורף התיעוד המצולם, נטען כי אנשי "שוברים שתיקה" אוספים ומחזיקים שלא כדין במידע מסווג, ולכן יש לפתוח כנגדו בחקירה פלילית. כעבור כשנה, בפברואר 2017, התקבלה תשובת הפרקליטות ולפיה אין מקום להורות על חקירה נגד "שוברים שתיקה". "לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה ארגון 'שוברים שתיקה' פירסם מידע מסווג ורגיש. אף לא ידוע לנו על מקרה שבו פרסם הארגון מידע סודי שהוא מחזיק ברשותו מבלי שנתקבל תחילה אישור מטעם הצנזורה הצבאית", כתבה אז עו"ד רחל מטר, ראשת תחום פלילי בפרקליטות. "אשר למידע שקיבלו נציגי הארגון מהחיילים המשוחררים שנשלחו על ידי ארגון 'עד כאן' – מידע זה נבחן, ובחוות דעת מטעמם של הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון נמצא כי מדובר במידע בסיווג 'שמור', לכל היותר. כמו כן, לא נמצאה כל ראיה לפיה ארגון 'שוברים שתיקה', או פעילים מטעמו, מסרו מידע מסווג לגורמים מחוץ לישראל".
זמן קצר לאחר תשובתה הנחרצת של הפרקליטות ערערו אנשי "עד כאן" ליועץ המשפטי לממשלה. ביום שני שעבר, בעיכוב קליל של כמעט שנתיים, הודיע היועץ לארגון כי הוא דוחה את ערעורו וכי נימוקי פרקליטות המדינה מקובלים גם עליו. מה עשו במערכת "החדשות" לאור תשובה זו? האם שידרו אייטם המשך שבו דיווחו על תוצאות הכתבה נגד "שוברים שתיקה"? לעת עתה לא, אף על פי שנכון למועד כתיבת שורות אלה חלפו כבר תשעה ימים מאז תשובתו של היועמ"ש. ברביעי שעבר, יומיים לאחר תשובה זו, שלח עו"ד מיכאל ספרד, המייצג את "שוברים שתיקה", מכתב זועם לראשי "החדשות". "שידור הכתבה פתח את שערי הגיהנום מבחינת מרשתי", כתב. "במשך ימים ושבועות היו אנשי הארגון מטרה להסתה שהגיעה לממדים מסוכנים... לא נוכל למחול על הימנעותכם משידור תוצאות הבדיקות שנערכו הן על ידי פרקליטות המדינה והן על ידי היועץ המשפטי לממשלה בעקבות שידור כתבתכם. הימנעות זו היא פסולה ציבורית, אתית ומשפטית ולא נעבור עליה לסדר היום". עופר חדד, מנגד, העלה באותו יום את טרילוגיית הציוצים הבאה:
בכך לא הסתיימה הסאגה. רביב דרוקר, עיתונאי "החדשות 13" המתחרים, לא התעלם מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, מה שהוליד את העימותונצ'יק הבא בטוויטר, מול סמנכ"ל התוכן של "החדשות" ועורך המהדורה המרכזית, גיא סודרי:
רביב דרוקר: "זה פוסט שכתבתי בנושא לפני שלוש שנים. בעבודה של כמה שעות אפשר היה להבין כמה זה קשקוש. הכתבה ב'מקור' על שוברים שתיקה כללה גם קטע נהדר בנוגע לאותו 'תחקיר' מצ'וקמק ש'עד כאן' יזמו ועופר חדד שידר בחדשות 2".
גיא סודרי: "כלומר – אותה תוצאה כמו תחקיר 'ביבי טורס'. היועץ סגר את התיק".
רביב דרוקר: "קצת שונה. ביבי טורס הפך לדו"ח מבקר מדינה ולבדיקת משטרה, הבדיקה הובילה לתיק 1000 והממצאים שהתגלו בה חמורים וקשים. אפשר לשאול את סגלוביץ' ונחום לוי. פה המשטרה אפילו לא התחילה לבדוק. 'ביבי טורס' הוא תוצאה של שנתיים חקירה עצמאית. חדשות 2 קיבלו 'תחקיר' מן המוכן, עשו אפס עבודה עיתונאית, והגישו לציבור ארוז באריזה שהציבור אוהב, 'מידע בטחוני רגיש', עלק מצאו בוגדים. ולמרבה הצער, לא התגלתה פה אפילו הגינות בסיסית להתנצל ולהודות בטעות".
ב"החדשות" נמנעו מלהגיב
גלי צה"ל, מתווכחים מהשטח: הדס שטייף VS ירון דקל, טל לב-רם VS עמית סגל, נורית קנטי VS אסף ליברמן
בשני שעבר נודע שהתכנית "דקל-סגל", ששודרה בגל"צ מדי חמישי ב-9:00, תעבור לתחנה המתחרה "כאן רשת ב''". בתגובה החליט מפקד גל"צ, שמעון אלקבץ, שלא לאפשר לירון דקל ולעמית סגל להגיש בתחנה את תכניתם אחרונה, מה שהוביל את דקל להעלות את הציוץ הבא:
הציוץ של דקל, ועוד יותר ממנו כתבת השער למחרת ב"דה מרקר", שבה חשף נתי טוקר תצהירים שהגישו עיתונאים בכירים בגל"צ על עבודתם בתקופתו כמפקד התחנה, פתחו סוג של תיבת פנדורה בטוויטר. הנה לקט מהתגוששויות, נתחיל בציוץ התגובה של הדס שטייף לדקל:
הדס שטייף: "התנהגת גרוע יותר לאנשים מהטובים בתחנה. אז על מה אתה מלין בדיוק? תגיד תודה שבכלל כיבדו אותך ברצועת שידור. טובה ככל שתהיה לא הגיע לך. לפחות תודה למפקד גל"צ הנוכחי שבניגוד אליך הוא בן אדם".
אלדד יניב: "אודי, דפנה – אל תשתפו פעולה עם החלטות הנהלה נקמניות – תעלו אותם בטלפון לשידור ותאפשרו להם להיפרד כמו שצריך. אחד היה מפקד תחנה. אחר גדל בתחנה. מותר לאנשים לעבור לעבוד במקום אחר. לא מנגבים ככה אנשים".
הדס שטייף: "ידידי, קודם תעשה שיעורי בית ותראה כמה גרוע מזה התנהג מי שהיה מפקד התחנה לטובים שבאנשיו. עוד אגיד לך, חצי שעה לפני שפורסמה ההודעה שהם עוברים לתאגיד הם הודיעו לאלקבץ. אם היו מודיעים כמו שצריך, הם היו נפרדים כמו שצריך. אבל? מתאים לירון. ידענו מה קורה בתחנה כשהעביר לתקשורת. כך עשה גם הפעם. ויש עוד. ושוב אני אומרת: תהיה תכניתם טובה ככל שתהיה... ככה לא בועטים בבית מחבק".
עמית סגל: "ירון דקל היה אחד ממפקדי גל"צ הטובים בכל הזמנים. טבלאות ההאזנה יעידו על כך יותר טוב מכמה תצהירים בתביעות כספיות שהודלפו בעיתוי מופלא בדיוק כשהוא עובר לתחנה מתחרה. מחמישי הקרוב דקל סגל ברשת ב', 8:00-10:00 בבוקר".
הדס שטייף: "תבדוק כמה ירדה גל"צ באחוזי האזנה מהרגע שדקל נכנס. אלה הן העובדות. ומאיפה אתה בדיוק יודע על דקל כמפקד? היית פקוד שלו? היית עובד של התחנה??? מה בדיוק??? יש לי הערכה גדולה אליך. תבדוק לפני שאתה מצייץ איוולת כזאת. וגם תצהירים לבית המשפט הם לא דברי הבל. הם בשבועה".
טל לב-רם: "עמית, בדרך כלל את העניינים האישיים שלי אני לא מנהל ברשת, אבל באמת שיש גבול. אתה רוצה להחמיא לבן אדם שאתה עובד איתו? זכותך, אני מעריך את זה, אבל אל תזלזל באנשים ומה שעברו תחת פיקודו של ירון, לא היית שם. לא בהדלפות, לא ביחס לאנשים, עבירות ניהוליות קשות ועוד. קצת צניעות".
אסף ליברמן: "אני מכיר היטב את כל הדוגמאות בכתבה המכפישה נגד ירון דקל. הייתי בחדרים הרלוונטיים כשהתנהלו חלק מחילופי הדברים המתוארים, ואני מעיד: ירון דקל היה מנהל מעולה, ענייני וישר. פשעו היה כשהחליט לנער את האבק מעל תחנה שהייתה זקוקה לניעור. שמח מאוד שהוא איתנו ב'כאן'".
נורית קנטי: "לא, אסף ליברמן. אף דוגמה שפירטתי בשישה עמודים בתצהיר לבית משפט – כלומר בשבועה, לא התרחשה בנוכחותך. זה בסדר שההתרשמויות שלנו שונות, אבל בוא נהיה מדויקים".
הדס שטייף: "חבל שאתה לא אומר אמת. לעבור בית, זה בסדר. לזרוק בוץ על המקום שאתה חייב לו את מי שאתה, מכוער. יכולה להבין אדם שעוזב מקום עבודה ועובר למקום אחר ואפילו בצדק, בגלל שכר גבוה יותר, מיצוי קידום. אבל כשהם בחוץ? הם מטילים רפש, בוץ, ומבזים את המקום שגידל אותם מכלום, הכשיר אותם, נתן להם הזדמנות והפך אותם למי שהם. צא ולמד, מה זה מלמד עליהם".
בעיות תרגום
בחמישי האחרון פירסם "ישראל היום" – הפתעה הפתעה – את הכותרת הבאה נגד בני גנץ בחלקו העליון של העמוד הראשון:
בתוך הגיליון נפרשה הידיעה על פני עמודים 4-5 (כולל שני טורים, אחד של אמנון לורד נגד גנץ, והשני, כדי לאזן, של גונן גינת נגד גנץ). האייטם עצמו, שעליו היו חתומים אריאל כהנא, לילך שובל ויהודה שלזינגר, ציטט את המשפט הבא שדוברו של אבו מאזן, נביל אבו רודיינה, אמר (לכאורה) על גנץ לסוכנות רויטרס: "הוא צריך לנצח בבחירות בישראל ולהוכיח את רצונותיו ומוכנותו לשלום".
אלא שעיון קצר באתר רויטרס, שממנו צוטטו הדברים, מעלה שהתרגום – מה לעשות – פשוט לא נכון. הנה מה שאמר דוברו של אבו מאזן:
אבו רודיינה, כך מתברר כשקוראים את המקור באנגלית, לא אמר על בני גנץ "הוא צריך לנצח בבחירות" (he should win the election), אלא "אם ינצח בבחירות" (should he win the election). ותודה ליואב רבינוביץ' הגדול, הראשון שזיהה.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם (1): אנחנו לא מאיימים על מרואיינים, יש אחרים שנוהגים אחרת
אנחנו חייבים לכם עכשיו איזשהו הסבר ולהכניס אתכם ככה אל מאחורי הקלעים של היחסים בין מערכות עיתונאיות לפוליטיקאים:
אני מבטיח מאז שש בבוקר ריאיון כאן עם המנצח של הפריימריז, חבר הכנסת איציק שמולי מהעבודה. זו לא הבטחה ריקה, היא על בסיס סיכום מוקדם איתו ועם דוברו אמש, לאחר היוודע דבר התוצאות, כפי שנהוג לעשות. מה שכן, מערכות החדשות בגלי צה"ל – כל תכניות האקטואליה, גם "בוקר טוב ישראל" וגם התכניות הנהדרות שאחרינו – מתגאות בכך שאנחנו לא נוהגים לאיים על מרואיינים ולהגיד להם: 'אתם תתראיינו אצלנו, ולא אצל אחרים'. יש אחרים שנוהגים אחרת, ולכן הבוקר בשעה שש, משום מה, החליט חבר הכנסת איציק שמולי, ממניעים שאינם ענייניים, לבטל את הריאיון כאן ב"בוקר טוב ישראל", אז הרגשתי שאנחנו חייבים הסבר לכם, מאות אלפי המאזינים כמדי בוקר של יומן הבוקר המוביל של מדינת ישראל, כדי שתבינו מדוע חבר הכנסת איציק שמולי לא מתראיין כאן.
מותר כמובן לפוליטיקאים ככל העולה על רוחם לבטל ראיונות כאשר הנימוקים בעינינו ענייניים. הנימוק הפעם אינו ענייני, וחשוב שהדבר ייאמר, וחבל שמאזיני גלי צה"ל לא ייהנו הבוקר מזיו קולו של המנצח בפריימריז. ועד כאן בעניין הזה.
(אפי טריגר, מגיש "בוקר טוב ישראל" בגלי צה"ל, מביע את תסכולו למחרת הפריימריז בעבודה, בשעה 7:19 בבוקר. הסיבה: ח"כ איציק שמולי, שהגיע למקום הראשון, לא התראיין בתכניתו, אלא העדיף את קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן, המתחרים מ"כאן רשת ב'").
ח"כ איציק שמולי, תרצה להגיב?
"אי קיום הריאיון נבע מחוסר הבנה וטעות של הדובר בתיאום. קורה לעיתים שגם תכניות מבטלות מרואיין ברגע האחרון בגלל נסיבות כאלו ואחרות. יש לי הערכה עמוקה מאוד לאפי טריגר, לתכניתו המצוינת ובכלל לתחנת גל"צ. אני שמח תמיד להתראיין שם".
קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן מסרו בתגובה: "הריאיון עם ח"כ איציק שמולי נסגר מול מערכת 'קלמן ליברמן' כבר בשעות הבוקר של יום הפריימריז, בסמוך לפתיחת הקלפיות, והובטח שוב סופית בערב, לאחר היוודע התוצאות. אנחנו שמחים שהן המנצח, ח"כ שמולי, והן המפסיד, ח"כ איתן כבל, בחרו להתראיין למחרת הבחירות ב'קלמן ליברמן'".
דברים בשם אומרם (2): "הארץ"? נבלות, מתחשבים ואנושיים
זהו. "הארץ" פיטרו אותי. למה? כי לא דיברתי יפה אל עורכות התרבות בהקשר של פרסום או אי פרסום ידיעה/כתבה על הספר החדש שלי, בלי שום קשר לעבודתי בעיתון עצמו. נבלות. אבל יותר לא תקראו מאמרים שלי שם, ובכלל. חבל, גם לי ומן הסתם גם לכם. אבל זה מה יש. ועוד אגיד את דעתי על העיתון הזה ואנשיו. בינתיים אני כעוס מדי. אז אחכה.
(קובי ניב בדף הפייסבוק שלו, 7.2.2019)
חברים וחברות, בוקר. בהתערבותם ותיווכם של אנשים טובים (שלא אנקוב בשמם, אבל מגיע להם כל היקר שבעולם) שעוד לא פסו מן הארץ, הסתיימה סאגת הסכסוך/הפיטורין שלי מ"הארץ". אני התנצלתי על דבריי הפוגעים בעורכות, והם הבטיחו שיותר לא ינקטו מולי בצעדים חד-צדדים מבלי לדבר ולברר איתי קודם, וכך הושמה הפרשה מאחור, ואני חוזר לכתוב בעיתון היחיד שמאפשר לי זאת, שטיפל בסופו של דבר בפרשה ברוח טובה, מתחשבת ואנושית, בניגוד להשמצות שטפלתי עליו כאן בכעסי. תודה גדולה גדולה לכם על התמיכה והעידוד שלכם תוך כדי המאבק והמהומה, אבל העיקר – סוף טוב הכול טוב – ושבוע טוב לכולנו.
(קובי ניב בדף הפייסבוק שלו, 10.2.2019)
הציטוט מול המציאות (1): עיתונאי? לא ממש
הציטוט: בשני האחרון שיתף בנימין נתניהו בדף הפייסבוק שלו כתבה של אלירן טל בערוץ 20 על תיקי נתניהו. בין המרואיינים היה ארז תדמור, שזכה לתואר "עיתונאי".
המציאות: ארז תדמור הוא דובר מטה ההסברה של הליכוד.
הציטוט מול המציאות (2): ליאת? ממש לא
הציטוט: בטורו האחרון של קלמן ליבסקינד ב"מעריב", שהוקדש – בוודאי תופתעו לשמוע – לביקורת על מערכת אכיפת החוק, הוזכר גם שמה של עו"ד ליאת בן-ארי, פרקליטת מחוז תל אביב למיסוי וכלכלה. לצד השם התנוססה התמונה הבאה:
המציאות: בצילום לא מופיעה ליאת בן-ארי, אלא חברת הכנסת מירב בן-ארי, שהעלתה בתגובה את הציוץ הבא:
איזו מין שלווה
על המחנה נדלק ירח, על המאהל כוכב זורח, והזמן כמו גומי מתמרח, אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו, כצפוי, הקונספירטור.
"בוא נראה עד כמה אתה חד, הורביץ", הוא ירה. "מה לא תקין בפיסקה הזו מתוך 'ישראל היום' שאני שולח לך עכשיו?".
"לא יודע", התחבטתי. "אולי רמות השכר פה טיפ-טיפה גבוהות מדי?".
"של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על השכר של המפכ"ל והרמטכ"ל, הורביץ", הצטווח הקונספירטור. "מגיע להם כל שקל שהם מקבלים".
"אם ככה אז אני באמת לא מבין מה הבעיה", גמגמתי.
"אז אתה לא חד", פסק הקונספירטור. "הפיסקה לקוחה מכתבה של זאב קליין על חגיגת השכר במגזר הציבורי, אבל שים לב: למרות שבכותרת הביניים כתוב במפורש שהמפכ"ל יקר מהרמטכ"ל, הרי שבאותיות הקטנות נאמר שבשנת 2017 גדי איזנקוט השתכר 88,820 שקלים בחודש, ואילו רוני אלשיך נאלץ להסתפק רק ב-88,412 שקלים בחודש".
"מסכן, מקווה שנשאר לו קצת לשים בצד", הפטרתי.
"מה אמרת?", קפץ הקונספירטור.
"לא חשוב", הפטרתי.
"ויש כאן עוד טעות קטנה", ניתח הקונספירטור. "על פי הפיסקה שכר הניצבים היה גבוה יותר מזה של תתי אלופים. אבל ניצבים במשטרה מקבילים לאלופים בצה"ל, ולא לתא"לים, וכשמשווים את השכר שלהם לאלופים – מתברר שדווקא האלופים קיבלו מדי חודש 6,981 שקלים יותר. תגיד, הורביץ, יכול להיות שהאיבה של 'ישראל היום' לאלשיך השפיעה איכשהו גם על ניתוח המספרים?".
"חס ושלום", הגבתי. "אני משוכנע שזה זאב זאב, או לכל היותר צירוף מקרים".
"ממש", ענה הקונספירטור. "יודע מה? אז שולח לך כתבה מלומדת של רופא הילדים והעיתונאי ד"ר איתי גל, שפורסמה ב-ynet, ותגיד לי בטובך אם גם זה צירוף מקרים או משהו אחר. מוכן? קבל:".
"קיבלתי", אישרתי.
"יופי", אמר הקונספירטור. "אז עכשיו חידה לי אליך: אולי אתה יודע להסביר, הורביץ, איך קרה ששעות לא רבות אחרי שהכתבה הזו עלתה – מיהרו ב-ynet להסיר אותה?".
"יכול להיות שאנשי להקת 'שלווה' פנו וביקשו להסיר?", ניחשתי.
"ממש לא", הכחיש הקונספירטור. "עוד הימור אולי?".
"נגמרו לי", הודיתי. "אין לי מושג".
"כמה לא מפתיע", המהם הקונספירטור. "מזל שיש לך אותי, שגם מצלם לך כתבות גנוזות וגם מספר לך למה הן צונזרו: הסיבה היא עשרות טוקבקים זועמים שהגיעו מקוראים על כך שהכתבה הזו מתייגת את חברי הלהקה ופוגעת בהם. ולא רק טוקבקים זרמו למערכת בנושא הזה – אלא גם תלונות שנחתו היישר במייל האדום. כל זה גרם בסופו של דבר לעורך הראשי של האתר, יון פדר, להורות על הסרת הכתבה, למרות שהוא עצמו היה מודע אליה היטב עוד לפני שעלתה".
"מה אתה סח", התפעלתי.
"מה שאני סח, הורביץ, הוא שהגיע הזמן שתפנה סוף סוף ליון ותבקש ממנו להגיב. עכשיו תניח לי, אני זקוק לקצת שלווה".
עורך ynet, יון פדר, נמנע מלהגיב.
ואם כבר שלווה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: האם חברה בישראל הצליחה למצוא תרופה לסרטן?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il