הצעה מגונה (30): בכלל אין לי קשר עם נוני. בסך הכול דיברנו עשרות פעמים
איך הזמן טס כשנחקרים. רק לפני שנה ו-13 ימים נשאל כאן ח"כ איתן כבל האם שימש פיון של מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס. תשובתו של הח"כ, שב-2014 היה הרוח החיה מאחורי הצעת החוק המגונה נגד "ישראל היום" (ותוגמל עד מהרה מעל דפי "ידיעות" כאשר מספר האזכורים שלו זינק ב-70 אחוזים), הייתה חדה ונחרצת. "ממש לא, אני חוזר ואומר את מה שאמרתי לך אלף פעם: לא עשיתי את זה בשליחותו או בשירותו", השיב אז כבל. "שמעת? די, מספיק עם זה. זה אפילו מביך, אתה יודע? זה על גבול הוצאת הדיבה. אני לא מציע שאדוני יעליב ויתייחס אליי כאילו אני איזה פיון. אני לא פיון ואני אומר לך, אביב, שפשוט נמאס לי לשמוע את השאלות שלך".
הרבה לפני כן, במאי 2014, נעלב כבל גם כאשר נשאל האם גורמים ב"ידיעות" שוחחו איתו לפני שהצעת החוק הזו נולדה. "נו, באמת. גם לכם העיתונאים צריך להיות איזשהו גבול", אמר. "סליחה, אני שואל אותך אם חשבת על משהו לבד? לא מיני ולא מקצתי. אתה צריך לעקוב אחרי פעילותי, האמירות שלי וההתבטאויות שלי כדי להבין שאין לי קשר עם 'ידיעות'. נוני לא דיבר איתי, הוא לא פנה אליי, לא ביקש ממני. לא היה, לא נברא, לא בן בנו של נברא. בכלל אין לי קשר איתו".
הימים חלפו להם, והנה בחמישי האחרון זומן כבל לחקירה באזהרה במשטרה בנוגע לתיק 2000, שבמסגרתו נבחנים המגעים הלוהטים בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות". אחר הצהריים פרסמו גידי וייץ ויהושע (ג'וש) בריינר ב"הארץ" כי כבל קיבל הערות ותיקונים מנוני מוזס על טיוטת הצעת החוק לחייב את "ישראל היום" לגבות תשלום עבור העיתון. באותו ערב דיווח משה נוסבאום במהדורה המרכזית כי חקירתו של כבל הייתה בחשד כי פעל בכנסת בשירותו של מוזס (שבאותו יום נחקר במקביל). "חוקרי המשטרה מציגים לאיתן כבל במהלך החקירה ממצאים שאספו, בעיקר פלטי שיחות שעל פיהם בשנה שקדמה לחוק 'ישראל היום' שכבל הוביל בכנסת התנהלו יותר מ-60 שיחות טלפון וחילופי מסרונים בינו לבין מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, ויותר מ-50 שיחות טלפון וחילופי מסרונים בינו לבין עורך העיתון, רון ירון", דיווח נוסבאום. "חוקרי המשטרה חושדים שנרקמה עסקה בין מוזס לכבל שעיקרה: תקדם את חוק 'ישראל היום', ובתמורה תקבל סיקור מוגבר ב'ידיעות אחרונות'".
זה הזמן לשוב ולדלג לינואר אשתקד, אז התארח כבל בתכנית "פגוש את העיתונות", ואמר לרינה מצליח את הדברים הנחרצים הבאים: "כשאני הגשתי את חוק 'ישראל היום' לא הכרתי בכלל את נוני. מישהו יכול לבוא ולומר שאני לקחתי משהו מנוני בתמורה? כשהובלתי את החוק לא הכרתי אותו. הייתי במלחמת עולם ובמאבק איתנים מול 'ידיעות אחרונות'". מי אמר שאי אפשר להאמין לפוליטיקאים?
איתן כבל, איך זה שבכלל לא היה לך קשר עם נוני, כמו שאמרת לי בזמנו, אבל בכל זאת היו ביניכם 60 שיחות טלפון וחילופי מסרונים?
"אינני חוזר בי מהעניין שההחלטה שלי להוביל את חוק 'ישראל היום' הייתה עוד בטרם הכרתי את נוני מוזס. לגבי המסרונים – לא הוצגו בפניי שיחות או מסרונים, מה גם שאני מנוע מלדבר על דברים מתוך החקירה. רק אבהיר שלא הסתמסתי עם נוני, כי למיטב ידיעתי הוא איננו מסתמס".
זה היה מצג של "פייק ניוז" מוחלט. תשאלו אותנו
מזמן לא נדרשנו כאן לאייטם שממחיש איך "הארץ" נאה דורש אך לא תמיד נאה מקיים. הנה דוגמה נוספת:
בשלישי האחרון, תחת הכותרת "שקרי פתח תקווה", פרסם "הארץ" מאמר מערכת על המיני-הפגנה שהתקיימה במוצאי שבת מול בית הכנסת שבו התפלל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ועל מה שאירע (או לא אירע) בעקבותיה. "הראשונים שהביאו את דבר ה'מהומה' שפרצה כביכול היו עיתונאים המזוהים עם הימין", נכתב במאמר. "אלו מעלו בחובתם ופרסמו בלי לבדוק שחבורת פורעים פרצה לבית הכנסת, כיתרה את היועץ המשפטי, ורק פעולה נחושה של מאבטח, שחילץ כביכול את היועץ מציפורניהם, מנעה אסון. זה היה מצג של 'פייק ניוז' מוחלט, כפי שהוכיחה קלטת הווידיאו ששודרה שלשום בחדשות 2. רוב כלי התקשורת, גם אלה שאינם רואים עצמם כמשרתיו האוטומטיים של ראש הממשלה, נפלו בפח ושידרו את טענות המתפללים כאילו מדובר בעובדות בדוקות".
הדיווחים על המהומה מחוץ לבית הכנסת שבו התפלל מנדלבליט פורסמו באתרים השונים במוצאי שבת, וזכו לכותרות גדולות בעמודים הראשונים של עיתוני המחרת. אלא שבקלטת שפרסם יאיר שרקי במהדורה המרכזית של יום ראשון בערב נראה היועץ המשפטי נכנס לתפילה ללא עימות עם המפגינים. סקירה בדיעבד של עיתוני יום ראשון מעלה כי העיתון היחיד שפרסם מידע שסתר באופן מובהק את מה שהתברר לאחר מכן בסרטון היה – הפתעה הפתעה – "הארץ" בכבודו ובעצמו. הנה הסרטון שבו רואים את מנדלבליט נכנס בגפו לבית הכנסת ללא פרובוקציה מצד המפגינים:
והנה האייטם שעליו חתומים יהושע (ג'וש) בריינר ויהונתן ליס, שבו דווח כי "המפגינים ליוו את מנדלבליט עד לסף בית הכנסת והתגודדו סביבו, תוך שהם מצלמים אותו וקוראים: 'כל המדינה באבל בגללו'".
רק לאחר שידור הסרטון שהראה כי ״הארץ״ נפל בפח, הוסרה השורה הנ"ל מהדיווח באתר "הארץ". האם העיתון פרסם הבהרה כלשהי בעקבות הטעות? חס וחלילה. מוטב להתהדר במאמר מערכת שנוזף באחרים.
העיתונאי היחיד ששהה מחוץ לבית הכנסת בפתח תקווה ותיעד את הגעתו של מנדלבליט למקום ואת העימות בין המתפללים למפגינים שהתפתח לאחר מכן, היה כתב "מקור ראשון", אריאל שנבל. בתגובה למאמר המערכת של "הארץ" הוא העלה את הציוץ הבא:
מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, ועורך "הארץ", אלוף בן, נמנעו מלהגיב.
מקור לא בלעדי מסר
כמו בכמה וכמה הזדמנויות קודמות, גם בשבוע החולף זכו שני פרשנים פוליטיים לתדרוך מקביל מאותם גורם אנונימי ששמו שמור במערכת (ושלא מאוד קשה לנחש מיהו). כך קרה כשיוסי ורטר ("הארץ") ועמית סגל ("מקור ראשון") העלו על הגריל, שניהם במקביל, את יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי. אפילו הפרשן הפוליטי של גל"צ, יעקב ברדוגו – שרק לפני שלושה שבועות וחצי נחשף דמיון מסוים בין פרשנויותיו שלו לבין הודעות הוואטסאפ של נתן אשל – נדרש לדמיון בין שתי הפרשנויות. "שמע, היום הסכינים במפלגת העבודה נשלפו", אמר ברדוגו לשותפו להגשה איתן ליפשיץ בתכנית "מחשבות בע"מ" ששודרה בשישי האחרון. "איך אני יודע את זה? יש לנו, מה שנקרא, פוליטיקה השוואתית. יש שניים מבכירי העבודה שמדברים, מתדרכים באופן ישיר... מי שקורא את שני המאמרים האלה, את ורטר ואת עמית סגל, רואה את כל נקודות ההשקה שאותו מתדרך או אותם מתדרכים נתנו להם".
שנתחיל בהשוואה? יאללה:
מה מצבה של מפלגת העבודה בסקרים?
יוסי ורטר: "מהשיא של 22-23 מושבים שנרשם בימי התרוממות הרוח והאופטימיות של פוסט בחירת גבאי, המחנ"צ ירדה בכשבעה-שמונה מושבים בממוצע, בין 12 ל-16, תלוי על איזה סקר מתבססים. ה-24 שיצחק הרצוג הביא לפני כמעט שלוש שנים מצטיירים כחלומות באספמיה".
עמית סגל: "הסקרים שמנבאים ירידה עקבית ותלולה, מ-16 מושבים בחדשות 2 ועד 12 בסקר 'מקור ראשון', כבר מתנפצים על לשכת היו"ר... האיש שבחודש יולי שעבר השכיל להוציא את יאיר לפיד משיווי משקל בואך היסטריה, חזר בינואר לממדי הרצוג פלוס מינוס".
מה שואל את עצמו יצחק הרצוג?
יוסי ורטר: "היו"ר המודח הרצוג, שחווה על בשרו הן את הגאות הן את השפל, נשמע אומר למקורב: 'יש רגעים שאני שואל את עצמי לשם מה העיפו אותי'".
עמית סגל: ""יו"ר העבודה הקודם רשאי לראות את עצמו מופלה לרעה: הוא הודח בבושת פנים אחרי שהשיג 24 מנדטים סמי-היסטוריים, ואילו יורשו מביא הרבה פחות".
מה עובר על ציפי לבני?
יוסי ורטר: "שותפתו להנהגת המחנ"צ, ציפי לבני, ראשת 'התנועה', אוכלת ממנו קש. לא עובר יום שהיא אינה מבכה את אובדנו של יקירה הרצוג. השניים הללו היו יכולים לשבת שעות ולהפליג בדיונים על אידאולוגיה, חזון, מו"מ מדיני, שלום-שמלום, "תכנים" (מילה אהובה עליה) וכיו"ב. לדבר עם גבאי על זה משול לטיפוס על קיר חלק".
עמית סגל: "לבני מסתובבת בדיכאון בשבועות האחרונים (לא שקודם היא הייתה פקעת של שמחה). היא מרגישה שגבאי לא סופר אותה, אידאולוגית ואישית. בבחירות הבאות תנחת אולי בקן חדש".
כל קשר בין הכותרת לאייטם מקרי למדי
מה עושים כאשר לא ממש מתרומם פולו-אפ ראוי לאייטם שעורר סוג של באזז? אפשרות אחת היא להסתפק באייטם שכבר פורסם ולוותר על ידיעת ההמשך. אפשרות נוספת היא להתעקש לפרסם פולו-אפ, עם כותרת ענק, גם אם התוכן שלה לא בהכרח מתיישב עם מה שכתוב באותיות הקטנות של האייטם. נחשו באיזו אפשרות בחר "ידיעות"?
ברביעי שעבר פרסם העיתון בעמוד האחורי את הכותרת הבאה:
אמנם כותרת המשנה באייטם חזתה כי חובבי בעלי החיים יתרגזו מאוד לשמוע מה אוכל חולדאי, ברם אולם – ביממה שלאחר מכן התברר שהטבעונים הידוענים לא בדיוק עומדים בציפיות. הנה, למשל, הפוסט הנבון שפרסמה מיקי ("המערכת") חיימוביץ' באותו בוקר:
עד כאן הפוסט של חיימוביץ', שבו ציינה במפורש שהיא אינה מזועזעת מחולדאי. ב"ידיעות", כמובן, שמחו מאוד לצטט אותו למחרת, באופן סלקטיבי למחצה, והעניקו לו את הכותרת הגדולה הבאה:
כותרת המשנה תיארה "תגובות נזעמות". לעומת זאת באותיות הקטנות, חוץ מחיימוביץ', צוטטה גם מייסדת עמותת "תנו לחיות לחיות", אתי אלטמן. "מצב הכלבים בתל אביב טוב יותר ממצבם בוויטנאם גם בזכות רון חולדאי", אמרה אלטמן בין השאר. "הבחירה שלו כאדם לאכול כלב מעציבה אותי, אבל לפחות הוא אמר את מה שאנחנו אומרים כל הזמן – כלב, פרה, חזיר ותרנגולת, כולם בעלי חיים, כולם ראויים להשתחרר מכבלי תעשיית הבשר. אין הבדל ביניהם". תגובה נזעמת? נו שוין. מה שלא שובץ באייטם הוא תגובת עיריית תל אביב, וזו לשונה: "כשמשפחת איכרים וייטנאמית מזמינה לביתה ומגישה לך את המעט שיש לה, אתה מחויב לאכול כאורח".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
החדשות על מותה היו מוקדמות
לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים. לה כתבתי ביום גשום כמה מילים, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"אתה ער לחילוקי הדעות האמנותיים בין שני מבעלי הטורים שיותר מצליחים ממך ב-mako?", הוא התעניין.
"לא", עניתי בחשד. "חילוקי הדעות האלה קשורים אליי?".
"לא הכול קשור אליך, הורביץ", נזף הקונספירטור. "אתה מוזמן לקרוא בעצמך את חילופי הדברים בין גל לרחלי אחרי ההספד המרגש שגל כתב:".
"אני בטוח שרחלי וגל יצליחו ליישר את ההדורים ביניהם", תמרנתי בדיפלומטיות.
"איך בדיוק, יש לך מתכון לזה?", הפתיע הקונספירטור.
"לא", נאלצתי להודות.
"גם לי לא, אבל יש לי מתכון אחר בשבילך", הטעים הקונספירטור. "תיכף אשלח לך את המתכון של איילת הירשמן לעוגת חלב קוקוס ולימון, שהתפרסם ב'24 שעות'. זה מתכון מאוד מיוחד, הורביץ".
"מה כל כך מיוחד בו?", פיהקתי.
"שאתה יכול להכין אותה בלי להפעיל את המיקסר אבל רק בתנאי שתפעיל את המיקסר", ענה הקונספירטור. "מבולבל? גם אני. אבל תסתכל בעצמך:".
"נראה כמו סוג של פדיחה", הסכמתי.
"בקטנה", הפטיר הקונספירטור. "זה כלום בהשוואה לפדיחה הגדולה של mako, עם הכותרת הנמהרת הזו, שפורסמה בטרם עת:".
"מה קרה, הורביץ, השתתקת פתאום?", גיחך הקונספירטור. "מזל שאבנר נתניהו קרא אתכם לסדר:".
"כשחוטבים עצים עפים שבבים", גמגמתי.
"התגובה שלך פתטית", אמר הקונספירטור. "אולי תבקש תגובה רשמית ומוסמכת מהבוס שלך?".
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?
"לא תאמין, אבל כמו שעון מקולקל שמדייק פעמיים ביום, הפעם ההלצה הקבועה שלך מתגשמת: זה באמת היה צירוף מקרים. בדסק שלנו נערכו למקרה שקאיה תמות והכינו אייטם שהיה אמור להישאר נצור במערכת המחשב, אותו נוהל שגרתי שמכונה 'חבצלת' ושמטרתו לחסוך זמן ברגע האמת. ואז, בגלל קצר בתקשורת בין עורכים ממחלקות שונות, פורסם בטעות פוסט בפייסבוק שהפנה אל האייטם הנצור, ולקח לנו כמה דקות לגלות את הטעות ולהוריד אותו. אנחנו כמובן מתנצלים על עוגמת הנפש, ומאחלים לקאיה שתחלים מהניתוח במהרה".
ואם כבר הפתעות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור משבוע שעבר: מי הכתב שהתלבט בשידור בקשר לקיום יחסי מין?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק