פרשת הפגישות בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, כאן כדי להישאר. למי תודה? למי ברכה? לגיא פלג ולשיטת הסלמי, שמביאה למסך חדשות 2 דרמה יומית אפקטיבית, כל ערב בשמונה.
"אנחנו רואים פה סדרת טלוויזיה שאני קורא לה 'גיא פלג שובר שורות במשחקי הכס'", אמר אתמול אמנון אברמוביץ' לרזי ברקאי בגלי צה"ל. "זאת הסדרה, היא רצה משבוע שעבר, והיא תרוץ עד סוף חודש מרץ. כל הכרטיסים נמכרו".
לאחר שידור כל פרק בסדרה של פלג מתעדכן קו ההגנה של "ידיעות". בעוד ראש הממשלה דבק בלהיט "לא יהיה כלום, כי אין כלום", בכירי "ידיעות" מנסים לשכנע כי גם אם מוזס הבטיח את כל מה שהבטיח לנתניהו, הוא למעשה אינו יכול לקיים מזה דבר וחצי דבר ו/או בכלל לא התכוון לקיים.
בשישי האחרון קבעה סימה קדמון ב"מוסף לשבת" כי מוזס "אינו יכול להבטיח לנתניהו שהכותבים בעיתונו יישרו קו". יומיים לפניה ציין נחום ברנע כי "מו"ל לא יכול להבטיח לסרס את הכותבים בעיתונו – זה לא יקרה". גם אם ברנע וקדמון מחוץ לתחום ("סימה ונחום? זה העבודה שלך", אמר מוזס לנתניהו באחת השיחות), ניסיון העבר מוכיח כי למו"ל יש לא מעט דרכים אחרות למתן את הביקורת כלפי ראש הממשלה, ואפילו לפנק אותו מפעם לפעם.
אתמול בבוקר פרסם עורך "ידיעות", רון ירון, טור שבו קבע כי אם נוני מוזס היה מבקש לשנות את עמדת העיתון "כולנו, כאיש אחד, היינו עוזבים ומחפשים בית אחר", והוסיף כי "אנחנו, העורכים והכותבים, נאמנים קודם כל לכם, ורק אחר כך למי שמשלם לנו את המשכורת". אמש פרסם גיא פלג כי באחד התמלילים נשמע מוזס אומר לנתניהו: "...שאיש הקשר ידבר עם רון... תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכל מהר כי אני צריך להזיז את הספינה". נתניהו אמר: "אבל תסובב את הספינה", ומוזס השיב, לפי פלג: "אני אומר לרון ביום ראשון שידברו איתו, זו ההתחלה...".
בין הטור של רון ירון בבוקר לחשיפה היומית של פלג בערב, הספיק בן-דרור ימיני להתראיין לניב רסקין בגל"צ והצהיר אף הוא כי "לא היה שום סיכוי בעולם שאנחנו פתאום, העיתונאים, היינו משנים את עורנו בגלל החלטה כזאת או אחרת. לא, זה לא קרה. שום סיכוי בעולם שזה גם היה קורה".
לא קרה? לא יקרה? שום סיכוי? אז איך מסבירים ב"ידיעות" את הקו החד-צדדי העקבי שננקט לאורך שנים לטובתם של חיים רמון ואהוד אולמרט? אבל נניח לרגע לשני חברי המערכת המועדפים הללו, וגם לציפי לבני ו/או יצחק הרצוג, שעליהם נכתב כאן לפני ארבעה ימים. "כל מה שאנחנו מפרסמים עומד בכללים עיתונאיים ונובע משיקולים מקצועיים", כתב רון ירון במסגרת בולטת ביום שני שעבר. האמנם? לטובת מי מבין אנשי "ידיעות", שאולי קצת שכח, הנה תזכורת קטנה לעשרה אח"מים נוספים שכיכבו ו/או עודם מככבים ברשימת המיוחסים של "ידיעות", ושזכו בעיתון הבית לפינוקים שונים ומשונים. הקשר בין הסיקור המגמתי שלהם לבין שיקולים מקצועיים הוא קשר חלקי, אם בכלל. שבעה מתוכם היו אויבים שנואים או מתנגדים מובהקים של נתניהו, אבל זה בטח רק צירוף מקרים:
גם אני במועדון המיוחסים (1): פינוקים לנפתלי בנט
עד אמצע נובמבר 2014 נחשב נפתלי בנט לחבר של כבוד ברשימת המיוחסים של "ידיעות". מאז בחירות 2013 קיבל ראש מפלגת הבית היהודי עשרות אייטמים מפנקים בעיתון המייחל לנפילתו של נתניהו. זכור במיוחד הדיווח המלקק בשער האחורי של "ידיעות" על מקבץ הפגיעות המדויקות שלו במטווח בירושלים, והיו עוד אייטמים מלטפים רבים דומים.
מיד לאחר שבנט נמנע ברגע האחרון מלתמוך בהצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", חלה ירידה חדה במניות שלו. בחודש שלפני ההצבעה על הצעת החוק זכה המיוחס בנט לשבע תמונות בעמודיו השונים של "ידיעות". שש מהן הוצמדו לאייטמים שהציגו אותו באור חיובי ו/או שקרצו לאלקטורט של מפלגת הבית היהודי. תמונה אחת בלבד של בנט שובצה בהקשר ניטראלי. מנגד, בחודש שלאחר ההצבעה על הצעת החוק ירד מספר התמונות של בנט ב"ידיעות" בשיעור של 43 אחוזים והסתכם בארבע בלבד. בהמשך בנט התכסח עוד קצת עם קבוצת "ידיעות", אך לבסוף חזר לרשימת המיוחסים.
גם אני במועדון המיוחסים (2): צילומים לאיילת שקד
שרת המשפטים, איילת שקד, קיטרה היום על כך שבמשך שנים עיתונים גדולים חטאו בסיקור לא הוגן. צודקת. שקד, הרבה לפני מינויה כשרה, זכתה ב"ידיעות" לכמות אזכורים חיוביים ובולטים שהיא מעבר לכל פרופורציה. למעשה, הסיפור של שקד דומה עד זהה לזה של בנט: "ידיעות" העניק לה עשרות אייטמים מפנקים מאז כניסתה לכנסת בבחירות 2013. בעיקר לא יישכח החודש שבו זכתה ללא פחות משמונה תמונות מחמיאות ואייטמים מפרגנים.
גם במקרה של שקד נרשם משברונצ'יק ביחסים מיד לאחר שנמנעה מלהצביע בעד הצעת חוק "ישראל היום": בחודש שלפני ההצבעה על הצעת החוק נהנתה הח"כית המיוחסת משש תמונות ב"ידיעות". בחודש שלאחר מכן, צנח מספר הצילומים שלה בשיעור חד של 66 אחוזים, והסתכם בשתי תמונות בלבד. מאז הספיקה גם היא לשוב לרשימת המיוחסים של העיתון.
גם אני במועדון המיוחסים (3): צ'ופרים לאיציק שמולי
ח"כ איציק שמולי, מנגד, דווקא תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם. יתרה מזאת: בדצמבר 2013 פנה שמולי לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים. למחרת, כמובן, זכה הח"כ הנמרץ לאייטם פלוס תמונה ב"ידיעות".
מאז 1 בינואר 2014 ועד 28 באוקטובר (כולל), לאורך תקופה של 43 שבועות, קיבל חבר הכנסת שמולי לא פחות מ-52 אזכורים ב"ידיעות". לשם השוואה, באותה תקופה ממש הוזכר שמולי ב"ישראל היום" פי ארבעה פחות, רק 13 פעמים. לאורך 43 השבועות הללו פינק "ידיעות" את שמולי בלא פחות מ-24 צילומים. ב"ישראל היום" הופיעו שתי תמונות שלו בלבד. כל האזכורים של שמולי ב"ידיעות" בתקופה זו היו חיוביים או ניטרליים. שום אזכור שלילי.
גם אני במועדון המיוחסים (4): ליטופים לישראל כץ
באוגוסט האחרון, יומיים אחרי (עוד) תאונת דרכים מחרידה, פצח "ידיעות" בקמפיין למלחמה בתאונות. תחת הלוגו "הקטל בדרכים" הקדיש העיתון לנושא את הכותרת הראשית ושלושה עמודי חדשות. שמו של שר התחבורה, ישראל כץ, כלל לא הוזכר בהם. למחרת המשיך "ידיעות" לעסוק בנושא עם הפניה בעמוד הראשון ועוד שני עמודי חדשות. המילים "שר התחבורה" ו/או "ישראל כץ" לא הופיעו גם בהם, וכמובן גם לא תמונתו של השר.
"ידיעות" מצניע בעקביות את חלקו של כץ בכישלון המלחמה בתאונות הדרכים. זה לא אומר, כמובן, שתמונותיו של כבוד השר לא מופיעות בעיתון. למעשה, הן מתפרסמות לא מעט, אבל כמעט אך ורק באייטמים חיוביים במוסף "ממון" העוסקים בעוד תכנית של כץ להקים קו רכבת ו/או לפתוח קטע כביש נוסף.
קצת סטטיסטיקה: מאז 1 בינואר 2016 ועד 24 באוגוסט 2016 פרסם "ידיעות" 61 אייטמים שבהם הופיעה תמונתו של כץ. מתוכם, 41 היו חיוביים, 3 בלבד היו שליליים, וכל השאר היו ניטראליים. בניכוי האייטמים הניטראליים יוצא ש-93 אחוזים מהאייטמים על כץ היו חיוביים ורק 7 אחוזים מהם שליליים.
מדוע "ידיעות" מפנק כל כך את שר התחבורה? התשובה, אולי, טמונה בחזית המתמשכת של כץ נגד נתניהו, הסדין האדום של רחוב מוזס.
גם אני במועדון המיוחסים (5): כפיים לאביגדור ליברמן
חבר המערכת אביגדור ליברמן מככב במשך שנים רבות ברשימת "אנשי שלומנו" של "ידיעות". הוא היה שם גם כשישב באופוזיציה ותקף את נתניהו (כמובן), אבל הצליח להישאר ברשימה אפילו כאשר מונה לתפקיד שר הביטחון וחבר לראש הממשלה. "ידיעות" ו-ynet – הגם שעם הדחת יעלון הביעו צער על לכתו ודאגה מסוימת לקראת הגעתו הקרובה של מחליפו – ליוו את דרכו של ליברמן לקריה במקבץ של כותרות ממלכתיות עד חגיגיות, כולל האישה, הילדים, הנכדים ואפילו הציורים של הנכדים לרגל הג'וב החדש של סבוש.
ב-28 בנובמבר 2014, שבועיים ויומיים לאחר ש-12 מתוך 13 חברי סיעתו הצביעו בעד הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", זכה ליברמן ב"ידיעות אחרונות" של יום שישי לכותרת הראשית המלטפת הבאה:
ומי שעדיין לא השתכנע כי ליברמן חבר בכיר ברשימת המיוחסים, מוזמן לקרוא כאן את עדותו של אורי משגב בנושא.
גם אני במועדון המיוחסים (6): ליקוקים לעופר עיני
בספטמבר 2014 חשף תומר ורון מ"כלכליסט" כי עופר עיני נשכר על ידי הנהלת בנק דיסקונט כדי לייעץ לה במשא ומתן מול העובדים. עד מהרה זכה האייטם לפולואפים נרחבים כמעט בכל כלי התקשורת, שליוו את חציית הקווים של עיני וסיקרו בהרחבה את הביקורת כלפיו. העיתון היחיד שבמשך ימים ארוכים לא פרסם ולו מילה אחת לרפואה בנושא הוא דווקא "ידיעות אחרונות". גם ב"כלכליסט" נהגו באופן משונה במקצת: למעט הסקופ הראשוני, שהופיע בעיתון בהיקף מצומצם (ידיעה ניטראלית בת 95 מילים) לא פורסמה בהמשך בעיתון המודפס שום ידיעת פולו-אפ נוספת על עיני. לא ממש התנהגות רווחת בכלי תקשורת שחתום על חשיפה ראויה.
ההתעלמות של "ידיעות" מחציית הקווים של עיני לא הייתה הפעם הראשונה שבה יו"ר ההסתדרות לשעבר זכה לפינוקים מהחברים ברחוב מוזס. בכנס התנועה לחופש המידע שנערך ביולי 2012, חשף איתן כבל כיצד ב"ידיעות" גנזו תחקיר על עיני, והוסיף כי צעד זה נעשה בגלל אינטרסים של צמרת העיתון. באוגוסט 2014, עם מינויו של עיני ליו"ר ההתאחדות לכדורגל, העניק "ידיעות" תשורה לעיני: שער יוקרתי וכתבה מלקקת במוסף הספורט, עם הכותרת הנוקבת "הבולדוזר מתחיל לעבוד".
גם אני במועדון המיוחסים (7): חיבוקים לאיתן כבל
ב-25 בפברואר 2014 ציינה הכנסת את יום זכויות בעלי החיים. לרגל המאורע החגיגי הקדיש "ידיעות אחרונות" את כפולת האמצע של עמודי החדשות לחיות מחמד של הנבחרים. תחת הכותרת "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" הופיעו שמונה שרים וחברי כנסת, איש איש וכלבו או חתולו, ביניהם נפתלי בנט (עם הכלב קולה), ישראל כץ (עם הכלב צ'אבי), עמיר פרץ (עם הכלבים ג'ימי, דמקה, ביט ופיט) ושלי יחימוביץ' (עם הכלבה לונה). אף אחד מהאישים ומבעלי החיים המכובדים האלה לא קיבל את התמונה המרכזית והבולטת. מי שזכה לכך (ר' צילום) הוא חבר הכנסת איתן כבל, שתמונתו עם דידי, חתולת הרחוב המקסימה שאימץ, שובצה בסמוך לכותרת והייתה גדולה פי שניים או יותר מכל תמונה אחרת. כבל גם צולם מקרוב הרבה יותר בהשוואה לאחרים. היקף ראשו עמד על 14 ס"מ, גם הוא פי שניים ומעלה מכל מצולם אחר.
העובדה שכבל זכה להבלטה הגדולה ביותר, למרות שבין המצולמים היו שלושה שרים ויושבת ראש אופוזיציה לשעבר, לא עוררה בזמן אמת תשומת לב מיוחדת. רק בדיעבד התברר כי באותם ימים ממש עמל כבל במרץ על הצעת החוק נגד "ישראל היום", שתתפרסם ברעש גדול שלושה שבועות מאוחר יותר. צירוף מקרים? השאלה נותרה פתוחה. רק נזכיר, שוב, כי בחצי שנה לאחר שנודע שכבל מקדם את ההצעה המגונה, זינק מספר האזכורים שלו ב"ידיעות" בלא פחות מ-70 אחוזים בהשוואה לחצי השנה שלפני כן.
גם אני במועדון המיוחסים (8): פרגונים ליאיר לפיד
ב-8 בינואר 2012, כאשר יאיר לפיד הודיע רשמית על הצטרפותו לפוליטיקה, ניתן האות לקמפיין של "ידיעות" בעד הפוליטיקאי הטרי (שהמשיך לאורך תשעה חודשים נוספים לפרסם את טורו במוסף "7 ימים" תמורת שכר מצטבר של מאות אלפי שקלים). בשלושה מהעיתונים היומיים פורסמה אז, לצד הסיקור העובדתי, גם ביקורת על לפיד. ב"מעריב", למשל, הופיעה הכותרת "נגרר לזירה", ב"הארץ" בחרו בכותרת "לצנן את הלפיד" וב"ישראל היום" העריכו כי לפיד "לא יהיה שובר שוויון". "ידיעות", לעומתם, היה כל כולו מפרגן עם הכותרת "מרוץ הלפיד", וטור פרשנות אוהד במיוחד שכתבה ידידתו של לפיד, סימה קדמון.
"ידיעות" היה אז העיתון היחיד שלא הזכיר כי לפיד החליט לפנות לפוליטיקה לאחר שמעסיקיו בחברת החדשות של ערוץ 2 הציבו לו אולטימטום ודרשו ממנו להודיע לאלתר על החלטתו. כאשר בכל אמצעי התקשורת גברה הביקורת כלפי לפיד, בקבוצת "ידיעות " היא כמעט לא זכתה לביטוי. הסופר יורם קניוק, למשל, שלח בתמימותו ל-ynet מאמר שהטיל ספק ביכולותיו של לפיד. "לפיד הולך לפוליטיקה משום שיש פוליטיקה", כתב. "לפיד הוא מפלגה שמחפשת מדוע היא מפלגה". אלא שב-ynet החליטו לפסול את המאמר, שהעז למתוח ביקורת על הבן יקיר לי לפיד.
זוכרים את פרשת הדוקטורט? שבועיים אחרי כניסתו של לפיד לפוליטיקה חשפה טלילה נשר ב"הארץ" כי הפוליטיקאי הטרי נמצא בעיצומם של לימודי הדוקטורט שלו מבלי שהשיג תואר ראשון. בימים הבאים, לאחר שהמועצה להשכלה גבוהה הודיעה שתבדוק את הנושא, טיפלו בדוקטורט של לפיד כל העיתונים. ב"הארץ" הופיעה ידיעת המשך, גם "מעריב" סיקר את הפרשה, וכך גם "ישראל היום". רק קוראי ידיעות אחרונות" לא קיבלו שום רמז על המבוכה החדשה של המועמד הטרי. חלפו להם שבועיים של עיסוק אינטנסיבי למדי בתקשורת בלימודי הדוקטורט של לפיד, אבל רק כאשר המועצה להשכלה גבוהה הורתה להפסיק את לימודי הדוקטורט, פורסמה על כך ידיעה צנועה ב"ידיעות", גם היא ללא חתימתו של אף אחד מכתבי העיתון, אלא עם קרדיט של כתב ynet. מאז ועד היום ממשיך "ידיעות" להעניק ללפיד רוח גבית. משיקולים מקצועיים, כמובן.
גם אני במועדון המיוחסים (9): עידוד לגבי אשכנזי
בתחילתה של פרשת הרפז, ולמשך תקופה ממושכת, הרעיף "ידיעות" תועפות חיבה על הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. דוגמאות לא חסרות. יומיים לאחר פרישתו מצה"ל, ב-16 בפברואר 2011, התייצב אשכנזי במשרד מבקר המדינה והעיד על חלקו בפרשה הרפז. כך נראו למחרת כותרות ארבעת העיתונים הגדולים בנושא:
יוצא הדופן מבין העיתונים ניכר גם לעין בלתי מזוינת: בעוד ששלושה מהם התמקדו בצדק בעדותו של הרמטכ"ל ובתקציר האירועים שקדמו לה – העדיפו ב"ידיעות" לדווח על ארוחת הפרידה שערך אשכנזי לאנשי לשכתו בהמשך אותו יום במסעדת "אחלה" בכפר סבא. "במהלך הארוחה קמו אזרחים שאכלו במסעדה ומחאו לאשכנזי כפיים", התפייט כותב אלמוני, "רונית אשכנזי שילמה את החשבון, ובעל המסעדה, יואב אדוארד, החליט שסלט הירקות של המסעדה ייקרא מהיום 'סלט גבי'".
הפרגון של "ידיעות" לאשכנזי היה עקבי וחד משמעי לאורך תקופה ממושכת. כך למשל, בתקופת הרמטכ"לות (כאשר אשכנזי הדליק נר חנוכה וזכה בשער לכותרת "רמטכ"ל מדליק"), בחופשת השחרור שלו (כאשר הופיעה תמונתו של הרמטכ״ל הפורש מחזיק דג והכותרת הייתה "ד"ש מאשכנזי") ובכתבה נרחבת של נחמה דואק ב"מוסף לשבת", שהבליטה את גרסתו של אשכנזי לפרשת הרפז (וזכתה לכותרת "האמת שלי").
ב-10 בנובמבר 2010 הופיעה בעמוד 6 ב"מוסף לשבת" כתבת תחקיר נרחבת של רונן ברגמן על פרשת הרפז, אלא שחלקים רגישים מתוכה – קטעים לא מחמיאים על הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו רונית ובנו איתי – צונזרו בהוראת ראשי העיתון ולא פורסמו. כעבור שנה וארבעה חודשים, במרץ 2012, הוגשה טיוטת דו"ח המבקר בפרשת הרפז. ארבעה כותבים שונים עסקו בנושא ב"ידיעות". ברגמן – שפרסם יחד עם דן מרגלית את הספר "הבור" שבו נמתחה על אשכנזי ביקורת קשה – לא נכלל ביניהם. בינואר 2013, כאשר פורסם הדו"ח המלא, עסקו בנושא ב"ידיעות" חמישה כותבים שונים. ברגמן שוב לא היה אחד מהם.
גם אני ברשימת המיוחסים (10): הגנה לדליה איציק
נסיים בנוסטלגיה ישראלית: לפני קצת יותר מארבע שנים הודיעה דליה איציק על פרישתה מהחיים הפוליטיים. בכך תמה תקופה ארוכה ביותר שבה פינק "ידיעות" את איציק ללא הרף. כבר למחרת פרישתה פרסם "ידיעות" סטריפ תמונות מהודר מתקופותיה השונות של איציק בכנסת. "אחרי 20 שנה: כנסת בלי דליה איציק", קוננה הכותרת, ואילו בכותרת הגג תוארה איציק, בין היתר, כמי שכיהנה בין היתר כנשיאה – שזה נכון כמובן, אבל חבל גם שלא ציינו באותה הזדמנות שתקופת נשיאותה בפועל (בין התפטרותו של משה קצב להשבעתו של שמעון פרס) נמשכה 14 יום בלבד.
איציק שמרה על קשרים הדוקים עם מו"ל "ידיעות" לאורך 25 שנה. בתחילת הדרך הפעילה איציק את קשריה כדי לשפר את האופן שבו הוצגה בעיתון וברשת המקומונים "ידיעות תקשורת". קרבתה לצמרת "ידיעות" זיכתה אותה לאורך השנים בעשרות כתבות מפרגנות. אם בטעות, באורח נדיר ביותר, פורסמה עליה כתבה שלילית – היא זכתה מהר מאוד לפיצוי באמצעות כתבה אוהדת.
באפריל 2005, בעת שאיציק הייתה שרת התקשורת, פורסם במוסף "7 ימים" תחקיר תחת הכותרת "שיטת איציק". דליה איציק לא אהבה את התוצאה, ופנתה לחלונות הגבוהים ב"ידיעות אחרונות". מספר שבועות לאחר התחקיר התברר כי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות" עומד להתפרסם ראיון מפרגן עם איציק. "הראיון נכפה על עורכי 'המוסף לשבת' בהוראת בכירי העיתון, שביקשו לפצות את השרה", סיפר ניר בכר, עורך מוסף "7 ימים" באותה תקופה, בתביעה שהגיש בעבר נגד העיתון לבית הדין לעבודה. "יודגש כי זו לא הפעם הראשונה שהשרה דאז קיבלה הגנה ב"ידיעות אחרונות", בהיותה רגולטורית בענף התקשורת הנדרשת להכרעות כלליות הנוגעות לעיתון ולמקורביו".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "פעמיים בשבוע? האם העם היהודי לא סבל מספיק? קשה להניח שמישהו הצליח לשרוד טור טרחני נוסף עם מיטב קטעי הארכיון, שהולכים אחורה לימים שסטיב ג'ובס עוד לא חלם להשיק את האייפון, על מנת לקרוא תגובה זו. ובכל זאת, אם הגעתם עד לכאן נאמר שוב: להד"ם. הוכחנו השבוע יותר מפעם אחת שכל מי שטוען שיש רשימות ב'ידיעות אחרונות' לא אומר אמת. כולנו זוכרים את המבוכה של ח"כ זהבה גלאון כאשר נאלצה לגמגם בשידור חי, כשעומתה עם העובדה שטענתה על כך שהיא 'נמחקה' ב'ידיעות אחרונות' התבררה כמופרכת. ובמלים אחרות: לא דובים ולא זהבה".