תשיגו לי את הסוכן של שר האוצר
יותר משנה וחצי חלפה מאז שיאיר לפיד הודיע כי הוא עוזב את "אולפן שישי" ומצטרף לפוליטיקה. כמעט חצי שנה עברה מאז שלפיד הושבע לתפקיד שר האוצר. אין ספק, המטמורפוזה ממגיש מרכזי לפוליטיקאי בכיר הושלמה במהירות שיא. רק דבר אחד נותר על מקומו: לפיד, מתברר, גם בהיותו שר אוצר, עדיין מופיע ברשימת הטאלנטים של אתר "ייצוג 1" שבבעלותו של המגה-סוכן, בועז בן-ציון.
וכך, כאשר נכנסים לאתר המושקע של סוכנות הטאלנטים, לקטגוריה "מנחים", מתנוססת לה בתוך רשימה אלפביתית של 112 שמות גם תמונתו של לפיד. מעליו השחקנית מלי לוי, מתחתיו המגישה טלי מורנו והזמרת שירי מימון, ולצידו כמובן אשתו שתחיה, העיתונאית והסופרת ליהיא לפיד. כשמקישים על תמונתו של לפיד מגיעים לקורות החיים המפורטים מאוד שלו, מאז ימיו כעולל בגן פרטי בלונדון (שם שימש אביו טומי כשליח "מעריב").
שלום לסוכן מספר 1 בישראל.
"לא, אני כבר הגעתי למספר עשר. מי זה?".
זה אביב הורביץ מ-mako. אני מתקשר בנוגע למיוצג מספר 1 אצלכם ב"ייצוג 1".
"מי זה המיוצג מספר 1?".
אני מדבר על הטאלנט ב-ה' הידיעה.
"אסי כהן".
כמעט. אני מדבר על יאיר לפיד כמובן. אני מבין שאתה עדיין מייצג אותו, נכון?
"אין מה לייצג אותו. יש לו ספרים שהוא הוציא, שאנחנו עשינו בזמנו את ההסכמים לגביהם, אבל אין מה לייצג אותו. אפילו נדמה לי שנתתי הוראה להוריד אותו מהאתר שלנו".
או, על זה בדיוק רציתי לדבר איתך. איך זה שהוא עדיין מופיע ברשימת המיוצגים באתר האינטרנט שלכם?
"זה מה שאמרתי לך. כרגע אמרתי לך ואתה שואל את השאלה. נתתי הוראה להוריד אותו מהאתר כי אין מה לייצג אותו. יש לו את הספרים שהוא בזמנו כתב, את התוכניות טלוויזיה, אבל היום אנחנו אפילו כמעט ולא בקשר. רק שלום שלום וזהו. הוא עסוק, בחייך. יש לו הרבה על הראש עכשיו. גם אין מה לייצג אותו, כי הוא לא מרצה, הוא לא כותב עכשיו. אני מקווה שהוא יגמור את התפקיד מהר ואז נמשיך לייצג אותו".
"כי הורידו אותה מהאתר ואותו לא. וחוץ מזה מרב לא כתבה ספרים. יאיר כתב ספרים. כשאתה עושה הסכמים על ספרים בארץ או בארצות הברית למשל, אז הכסף – אתה יודע, כמה כסף כבר מגיע מספרים היום?! – אז מה שבקושי מגיע מועבר אלינו. אבל אנחנו לא מייצגים אותו. כבר אין מה לייצג אותו".
מה יש לך לומר לכל אותם עיתונאים קטנים ונודניקים שכותבים משום מה אייטמים קטנוניים על יאיר?
"תראה, אני לא נכנס לזה מסיבה אחת פשוטה: כל אלה שכותבים או לא כותבים הם חברים שלי למקצוע, ולא נעים לי להביע את דעתי עליהם".
אתה מייצג גם בעלי טורים באינטרנט, או שמי שהמקסימום שהוא הגיע אליו זה טור תקשורת ב-mako לא נחשב טאלנט?
"אני לא מייצג בעלי טורים באינטרנט".
במילה אחת: קריקטורה
כמה טעויות יכולות להיכנס לתוך מוסף מקסים וחגיגי אחד, דל במלים ועתיר בקריקטורות? מתברר שלא מעט.
לקראת ראש השנה צירף "הארץ" לגיליונו שי חמוד למנויים: מוסף על נייר משובח שנשא את הכותרת "52 שנות קריקטורה יומית". כל אחת מהשנים הללו יוצגה במוסף על ידי קריקטורה בודדת. למרות שבעמוד הפותח ציין עורך "הארץ", אלוף בן, כי הקריקטורה היא "עיתונות תמציתית, חדה ומדויקת" – הרי שמוסף הקריקטורות עצמו אולי התגלה כתמציתי, אבל – איך לומר זאת בעדינות – היה טיפ טיפה פחות חד ולא לגמרי מדויק. שלושה ימים לאחר הפצתו כבר נאלץ "הארץ" לפרסם שלושה תיקונים:
1. את הקריקטורה של שנת 1973 צייר יוסף בס ולא זאב כפי שנכתב במוסף.
2. גם את הקריקטורה של שנת 1976 צייר יוסף בס ולא זאב.
3. בקריקטורה של זאב משנת 1986 הדמות המאוירת היא של שר האוצר דאז, משה נסים, ולא של יצחק שמיר, כפי שנכתב בטעות.
בנסיבות רגילות, התיקון המשולש של "הארץ" יכול היה להיות מספק בהחלט, מה שהיה מאפשר לוותר בשמחה על האייטם הטרחני למחצה ב"מי נגד מי". אלא שלמרבה הצער, נמצאו במוסף הקריקטורות עוד אי אלה שגיאות קטנות, אי דיוקים זעירים והשמטות קטנוניות, במכוון או שלא במכוון. לכן, ברשותכם, נמשיך בספירה:
4. הקריקטורה של עמוס בידרמן, שהופיעה על שער "הארץ" בבוקר חזרתו של גלעד שליט הביתה, לא הייתה יכולה להתפרסם ב-22 באוגוסט 2011, כפי שנכתב במוסף הקריקטורות. זאת משום ששליט חזר מהשבי רק חודשיים לאחר מכן, ב-18 באוקטובר 2011 .
5. תחת הקריקטורה של זאב משנת 1984, שבה נראה שוויון בין המערך לליכוד, נכתב כי היא פורסמה "בבוקר שלמחרת הבחירות, 22 ביולי 1984". לא ייתכן שזהו תאריך הפרסום, לאור העובדה שהבחירות עצמן התקיימו רק יממה לאחר מכן, ב-23 ביולי 1984.
7. הקריקטורה של ערן וולקובסקי, "מותו של מייקל ג'קסון", לא פורסמה ב-28 באוקטובר 2009, כפי שכתוב במוסף, אלא ב-28 ביוני 2009, שלושה ימים אחרי מותו של הזמר.
8. בתחילת המוסף מוצגים בקצרה המאיירים המשתתפים בו. על הקריקטוריסט זאב נכתב כי הוא "החל לצייר קריקטורה יומית ב'הארץ' ב-1962 והתמיד בכך 40 שנה". האמת היא שזאב היה שמח להתמיד במלאכתו 40 שנה, אבל למרבה הצער הוא פוטר מ"הארץ" שנה לפני מותו, מה שאיפשר לו להתמיד 39 שנים בלבד (ולהמשיך לפרסם את איוריו המלבבים ב"מעריב").
9. באותו עמוד, נכתב על דודו גבע כי "בשנותיו האחרונות היה ממציירי הקריקטורה היומית ב'הארץ'". נכון, אבל לא לגמרי מדויק. בחודשים האחרונים לחייו גבע פוטר מקבוצת "הארץ", מה שהסב לו עוגמת נפש רבה.
10. ולסיום, כותרת המוסף, "52 שנות קריקטורה יומית", היא טעות בפני עצמה. בדיוק החודש מלאו לקריקטורה היומית, שבספטמבר 1962 החלה את דרכה, 51 שנים. מזל טוב ועד 120 (רק אל תתבלבלו בספירה כשתגיעו לשם).
בדיקה נוספת, שמקורה בשילוב קסום של שעמום קל והפרעת אישיות מתונה, העלתה נתון סטטיסטי שעוד ידובר בו מעט מאוד. מתברר כי מוסף הקריקטורות, מהמסד עד הטפחות (כלומר החל מעמוד השער, דרך ההקדמה של אלוף בן, עבור בהצגת קורות חייהם של הקריקטוריסטים וההסברים תחת כל קריקטורה, וכלה בקרדיטים ובשער האחורי) מכיל מספר נאה של 999 מילים. מה זה לעזאזל אומר? שלפנינו, בממוצע, אי דיוק על כל 99.9 מילים. בהחלט סוג של שיא מרשים בכל הקשור למוספים שראו אור ב-52 השנים האחרונות ב"הארץ".
עורך "הארץ", אלוף בן, מה תגובתך?
"לצערנו אכן נפלו כמה טעויות במוסף הקריקטורות. עם זאת, אינני חושב שמוסף כזה הוא המקום הראוי לדיון בתנאי העסקתם של המאיירים".
הודעה חשובה לקורא דנקנר
המכתב האישי המפתיע ששלחת לי יתפרסם כאן, בלי נדר, ביום שני.
עלילות משה בעיר הגדולה (5)
בדיוק חודש ועשרה ימים נותרו עד הבחירות לרשויות המקומיות, ואיזו התרגשות! נחילי יתושים מפהקים להם מקרית שמונה ועד דימונה. ובכל זאת, איך אפשר שלא לבצע קפיצה נחשונית נוספת לירושלים, הזירה החמה ביותר בבחירות הממשמשות? לפני שבועיים תיארנו כאן כיצד "ישראל היום", הברומטר המשוכלל להעדפותיו של בנימין נתניהו, מרבה לפרסם אייטמים נגד משה ליאון, מועמד הליכוד ביתנו לראשות העירייה. הפעם, ברוח חיובית, נתמקד דווקא בפינוקים שאותו ליאון ממשיך לקבל מקבוצת "ידיעות". יותר נכון, ממקומון הדגל של הקבוצה בעיר הבירה, הלוא הוא "ידיעות ירושלים".
ביום ראשון שעבר, בשמונה בערב, ערך ליאון במלון קראון פלאזה בירושלים הרמת כוסית לשנה החדשה לרגל תחילת קמפיין הבחירות שלו. גם ראש העירייה המכהן, ניר ברקת, השיק באותה שעה ממש, במסעדת אקליפטוס בעיר, את קמפיין הבחירות שלו בהרמת כוסית לראש השנה. שני האירועים סוקרו ב"ידיעות ירושלים" בגיליון ערב ראש השנה. האירוע של ליאון (למעלה) זכה במקומון לעמוד שלם, בשטח 897 סמ"ר, שכלל שש תמונות תמימות, שבהן נראו גם שלט וגם סטיקר עם שמו של המועמד, וכן כותרת חגיגית וממלכתית במיוחד ("הליכוד וישראל ביתו"). לעומת זאת, האירוע של ברקת (למטה) נאלץ להסתפק בידיעה קטנה ששטחה 268 סמ"ר, פחות משליש מזו שקיבל ליאון, עם תמונה אחת בלבד ללא כל שלט קריא, וכותרת עניינית וצוננת ("קמפיין ברקת יצא לדרך").
הפער באופי הסיקור מחריף כאשר מגלים כי הרוח החיה מאחורי האירוע של ברקת הייתה קבוצת "ליכודניקים למען ניר ברקת" – פרט שכלל לא צוין באייטם שפורסם ב"ידיעות ירושלים". העניין מחמיר כאשר מגלים שעל שני האייטמים – הן זה שמסקר את האירוע של ליאון והן זה שמסקר את האירוע של ברקת (שהתקיימו, כאמור, באותה שעה) – חתומה ציפי מלכוב, הכתבת המוניציפלית הוותיקה של "ידיעות ירושלים".
ציפי מלכוב, השתתפת באירוע הרמת הכוסית של משה ליאון?
"ממש לא".
אז בטח היית באירוע של ברקת?
"לא. לא הייתי לא בזה ולא בזה".
אבל את חתומה על סיקור שני האירועים.
"פשוט דיברתי עם אנשים שהיו שם".
יש לך מושג למה משה ליאון לאון קיבל סיקור מובלט הרבה יותר?
"לא. צריך לפנות לסגן העורכת, שעורך את החדשות, גיא בן-יהושוע".
גיא בן-יהושוע, מדוע השקת הקמפיין של משה ליאון קיבלה סיקור הרבה יותר נרחב מזו של ניר ברקת?
"כעיתון מקומי מוביל בירושלים אנו מסקרים את כל המועמדים בבחירות".
וסבתא חיה הייתה אומרת: בטח בטח צנון ורתח.
שעה קלה על קלקלה
חגים עכשיו, והקונספירטור, כך למדתי רק שלשום מ"ולווט אנדרגראונד", מבלה להנאתו בהודו. בדיוק כשהרהרתי בתוגה מדוע הוא טרח לעדכן בנסיעתו את דבורית שרגל אבל פסח עליי, מה עלולות להיות השלכותיו של הצעד הזה על יחסינו העתידיים, והאם בעצם הקונספירטור תוקע לי סכין בגב או שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים, צלצל הטלפון. על הקו היה ידידי משכבר הימים הכלכלטור, וכל כולו נסער.
"אני חייב לספר לך על מחדל גדול", אמר בבהילות. "זה יום הכיפורים של כתבי הכלכלה. אתה חייב לכתוב על זה משהו".
"על מה מדובר?", שאלתי בעניין.
"על ההודעה הסופר-דרמטית לעיתונות שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה באמצע אוגוסט, ושהעיתונות הכלכלית לא הבחינה בה במשך שבועות".
"איזו הודעה?", הסתקרנתי.
"מה זאת אומרת איזו הודעה?", התעצבן הכלכלטור. "בוא אני אצטט לך אותה מילה במילה, באופן פשוט ונהיר, כדי שתבין באיזו טלטלה מדובר".
"אני מקשיב", השתדלתי לשמור על ריכוז.
"יופי", כחכח הכלכלטור בגרונו. "ההודעה הולכת ככה: 'עודכנו נתוני מערכת החשבונות הלאומיים של ישראל מ-2006 עד 2012, כך שרמת התוצר תגדל בכל השנים, ובהתאם לכך נעשה ניכוי עונתיות חדש של סדרות החשבונות הלאומיים משנת 2006, ולכן נוצר שבר בסדרות במעבר משנת 2005 ל-2006'".
"חוששני שאני לא עדיין מבין", אמרתי בתוגה.
"עליך אני לא מתפלא", אמר הכלכלטור. "אבל מה עם הכתבים והפרשנים הכלכליים שהיו אמורים לעוט על ההודעה הזו ולפרסם אותה מיד? זה הרי שווה כותרת ראשית!".
"אתה בטוח?", שאלתי בספקנות.
"בוודאי", נזעק הכלכלטור. "בעצם מה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת הוא ששינו את אופן המדידה של התוצר בישראל, והתברר פתאום שיש לנו, כלומר למדינת ישראל, הרבה יותר כסף. אתה קולט בכלל את המשמעות העצומה של ההודעה הזו?".
"האמת שלא", הפטרתי בתסכול.
"אז תקשיב טוב", אמר הכלכלטור בקוצר רוח. "המשמעות היא שבשנת 2012 התוצר הלאומי הגולמי היה גבוה יותר ב-63 מיליארד וחצי שקלים".
"נשמע נחמד", הבלעתי פיהוק.
"אתה עדיין לא איתי", התריע הכלכלטור. "מה שבעצם עולה מההודעה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא שהגרעון בשנת 2012 היה פחות גרוע ממה שחשבנו, כי הוא בעצם יותר קטן ביחס לתוצר. כל זה אומר שהשנה שעברה הייתה הרבה יותר טובה למשק הישראלי ממה שהעריכו עד עכשיו ולכן אולי לא היה צורך להטיל כל כך הרבה מסים וגזירות".
המשפט האחרון שלו העיר אותי. "מה זאת אומרת?", שאלתי בחשד. "לקחו מאתנו יותר מדי מסים כי הנתונים על הגירעון לא היו מעודכנים?".
"בדיוק", צהל הכלכלטור. "כל החישובים, שעל בסיסם הוחלט להטיל על כולנו גזירות כבדות כמו קיצוץ קצבאות הילדים והעלאה במע"מ, הסתמכו על בסיס נתונים לא מעודכן. זה שווה בערך 2.5 מיליארד שקלים של גזירות!".
"די מדהים", אמרתי בהשתאות. "אז איך הסיפור הזה לא כיכב בכותרות הראשיות של כל העיתונים יום למחרת הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?".
"זה בדיוק מה שאני שואל את עצמי ואותך", המשיך הכלכלטור. "ב-18 באוגוסט, היום שבו ידידתי הטובה מהלמ"ס, נעמי פריש-צחמן, פרסמה את ההודעה, פתחתי אתרי אינטרנט כלכליים – וכלום. נאדה. למחרת אני מציץ בעיתונים – בכל זאת סיפור ששווה כותרת בולטת – ושום דבר".
"בהחלט", הסכים הכלכלטור. "בעיקר כשאני נזכר ששבוע לפני כן הלמ"ס פרסמה הודעה מקדימה בנושא".
"אז מה אתה בעצם רומז?", שאלתי את הכלכלטור. "שהעיתונאים הכלכליים קראו את ההודעה הזו והחליטו להתעלם ממנה?!".
"חס וחלילה", אמר הכלכלטור. "פשוט אף אחד לא טרח לקרוא את ההודעה החשובה של הלמ"ס. או גרוע מזה: קראו את ההודעה ולא הבינו את גודל השעה. לך תדע. לקח שבועיים ויומיים עד שסבר הפטיש הציל איכשהו את המצב. הוא פירסם ב'ממון' טור על ההפתעה של 2012, והסביר שלפי הנתונים המעודכנים היא הייתה טובה דרמטית מאומדנים קודמים על מצב המשק".
"ובטח 'ידיעות' שמחו שיש להם ביד סיפור כזה", המשכתי אותו. "אני מניח שהם פרסמו אותו בהבלטה וקידמו אותו לעמודי החדשות".
"אז זהו, שלא", אמר הכלכלטור ביובש. "המפתיע הוא שלמרות שסבר הביא למערכת סקופ, סיפור גדול שאף אחד אחר לא שם לב אליו, ב'ידיעות' נתנו לטור שלו רק הפניה קטנה בשער 'ממון'. הם לא הבינו שיש להם ביד כותרת ראשית בלעדית. קורה. אבל לפחות ב'ידיעות' יכולים להתנחם בכך שסבר היה הראשון לזהות את גודל השמחה".
"ומה עם הכתבים הכלכליים האחרים?", הקשיתי. "הם בטח תפסו את הראש אחרי הפרסום של פלוצקר ומיהרו גם הם לפרסם את הנתונים הדרמטיים".
"מה פתאום", צחק הכלכלטור. "הבא בתור לפרסם את העניין היה אמנון אטד מ'כלכליסט', וגם זה קרה רק חמישה ימים תמימים אחרי סבר. למחרת כבר הצטרפו אליו מוטי בסוק מ'דה מרקר' ואדריאן פילוט מ'גלובס'. ואתה יודע מה הכי משעשע?".
"יש כאן משהו משעשע?", התפלאתי.
"רגע אחד", עצרתי את הכלכלטור. "אז אם התוצר יותר גדול, והגירעון יותר קטן, זה אומר שבשנת 2014 אני אשלם פחות מסים והנטו שלי יגדל?".
"מאיפה אני יודע?", ענה הכלכלטור בשאלה. "מה, אני מתווה מדיניות כלכלית? תשאל את יאיר לפיד. בקצב שבו אתה כותב עליו, אני ממש לא אתפלא אם הוא יחליט להוריד לכולם מסים ולהעלות אותם רק לך".
"חס וחלילה", אמרתי. "יאיר אדם חכם והוא בוודאי מבין היטב שכל האייטמים שכתבתי עליו הם בסך הכול מקבץ חד פעמי של צירופי מקרים".
"ממש צירופי מקרים", גיחך הכלכלטור. "אז איך אתה מסביר את זה שגם היום וגם ביום שני האחרון שיבצת את יאיר בהפניה לטור שלך רק כדי למשוך אליך קוראים באופן נלוז? גם זה צירוף מקרים?".
"בהחלט", אמרתי בטון פסקני.
"עליי לא תצליח לעבוד", סיכם הכלכלטור. "מה, אתה חושב שאני לא יודע שביום ראשון הקרוב אתה עומד לפרסם עוד אייטם על יאיר?".
"אוי ואבוי", נבהלתי. "מי הדליף לך את זה? אהוד?!".
"חס וחלילה", אמר הכלכלטור. "מדובר בניחוש מושכל שעשיתי על בסיס ניתוח אסטרטגיות דומיננטיות בתורת המשחקים, בשילוב אמידה של סדרות סטטיסטיות של מניות ארביטראז' המתאיינות באי סדירות גבוהה בשונות נפחי המסחר באופציות שלהן".
לקח לי חצי דקה לעכל את הקומבינטוריקה. "במילים אחרות, אתה אומר שבעצם מדובר בצירוף מקרים?", שאלתי.
"אתה יכול גם לקרוא לזה ככה", הודה הכלכלטור.
"תגיד", הפתעתי את הכלכלטור. "למה בעצם אתה קורא לעצמך כלכלטור? הרי אין בכלל מילה כזו".
"לא נורא", הפטיר הכלכלטור. "גם המילה 'כלכליסט' לא הייתה פעם, ובכל זאת זה לא הפריע לאף אחד להוציא עיתון עם שם כזה".
ד"ש מהודו
רגע לפני שנפרדתי מטור היובל של "מי נגד מי" ועמדתי ללחוץ על send, צלצל הטלפון. הצג הראה שזו שיחה מחו"ל. על הקו היה הקונספירטור.
"נמסטה, הורביץ", הוא פתח בברכת שלום הינדית. "אין לי הרבה זמן, אז תקשיב טוב. כדאי לך לבדוק לעומק מה קורה לאחרונה ב'ידיעות'".
"מאיזה בחינה?", הסתקרנתי.
"מבחינת הסקופים שהם מפספסים שם", אמר הקונספירטור בלקוניות.
"אתה יכול לפרט קצת יותר?", שאלתי בקוצר רוח.
"יש לי ברירה?", נאנח הקונספירטור. "ידידנו הכלכלטור כבר עדכן אותי שהוא דיבר איתך על הסיפור שלו. מה שהוא לא יודע, ואני כן, זה שבמוצאי השבת האחרונה הגיע לדסק סיפור לא רע נוסף, הפעם מאיתמר אייכנר".
"על מה הסיפור?", שאלתי בעניין.
"על זה שבעקבות ניסוי הטיל הישראלי, נספח צה"ל במוסקבה זומן לשיחת נזיפה", אמר הקונספירטור.
"נו, עד כאן נשמע נהדר", אמרתי. "איפה הקאץ'?".
"הקאץ' הוא שלמרות שמדובר בסיפור גדול, בדסק לא עשו עם זה כלום", אמר הקונספירטור. "לא פרסמו את הסיפור בראשון, גם לא בשני, עד שבאותו יום בצהרים הוא סוף סוף הופיע באתר האינטרנט".
"יופי", פלטתי בהקלה. "לפחות מישהו ב-ynet התעשת".
"מי מדבר על ynet?", התעצבן הקונספירטור. "אני מתכוון לאתר 'הארץ'. ברק רביד פרסם ראשון את הסיפור ביום שני בשעה 13:37, וזה כמובן הפך לשיחת חצי היום שאחרי. 'ידיעות' פספסו. זה הכול. להדס זה לא היה קורה. תהנה. אני חייב לנתק. אתה יודע כמה עולה לי לטלפן מכאן?".
"רק רגע", שאלתי. "אבל איך קיבלו את ההחמצה הזו ב'ידיעות'?".
"אתה לא חושב, הורביץ, שזה אולי התפקיד שלך לבדוק את זה?", נזף הקונספירטור. "אני יכול לנחש שהם הצטערו, בדקו מה אפשר לעשות כדי שהעניין לא יחזור על עצמו, והמשיכו הלאה".
"זה הכול?", שאלתי באכזבה.
"מה לעשות?", סיכם הקונספירטור לפני שניתק. "את הסיפורים הבאמת טובים אני שומר לדבורית ולשוקי, שבזמן האחרון היחסים ביניהם קצת צוננים. אל תשאל איך קשה לי לתמרן ביניהם. זה כמו גנון, בחיי".
ואם כבר גנון, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".