מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת|עיצוב: סטודיו mako

הצהרת בלפור (22): נשק יום הדין

רגע לפני סגירת המדור טילפן הבלפוריסט. "מה קרה שהפסקת למיין אייטמים לאחרונה, הורביץ?", הוא שאל. "נמאס לך לעבוד קשה? למה אתה לא בודק כמה אייטמים חיוביים, שליליים וניטראליים פורסמו על ביבי ב'ידיעות אחרונות' וב'ישראל היום'?".

לא כל כך יצא לי בזמן האחרון. וחוץ מזה, לא שמתי לב לשום שינוי יוצא דופן. "ידיעות" ממשיך להיות נגד נתניהו, ו"ישראל היום" בעד.

"סלח לי, אבל מסתמנות תמורות זעירות מתחת לפני השטח. קבל טיפ".

כולי אוזן.

"בשבועיים וחצי האחרונים, מאז תחילת נובמבר, פורסמו ב'ישראל היום' לא פחות מארבעה אזכורים שליליים של ביבי. באותיות הקטנות כמובן, אבל עדיין זה די חסר תקדים. צריך לעצור את הסחף המסוכן. אל תדאג, הבוס כבר על זה. ננסה לחנוק את ההתקוממות כשהיא עדיין קטנה. התגובה בדרך".

אפרופו תגובות, מה אומרים אצלכם  על מחולל התגובות החדש?

"הדעות חלוקות. מצד אחד, יש מי שחושבים שמדובר בעוד גימיק שמאלני שאינו אלא חיקוי זול. מצד שני, יש מי שחושבת שהתגובות במחולל קצרות מדי ומתונות מדי".

אוקיי.

"חכה, הורביץ, עוד לא סיימתי. בדקנו גם את עיתון האופוזיציה. הידעת שמתחילת נובמבר, באותה תקופה שבה בעיתון שלנו פורסמו ארבעה אזכורים שלמים נגד ראש הממשלה, לא פורסמה ב'ידיעות' ולו ידיעה חיובית אחת עליו?".

אפילו לא אחת?

"בקושי חצי אייטם חיובי, וגם זה רק אתה לארג' וסופר את האייטם הצנוע מדי על השיחה החמה והלבבית בין הבוס לבין מלאניה טראמפ. חוץ מזה כלום, גורנישט, נאדה".

מה אתה רוצה לומר בזה?

"שהעובדה שצצים אצלנו מדי פעם סימנים קלים של פרנויה לא בהכרח אומרת שלא רודפים אחרינו. זה מה שאני אומר. וחוץ מזה, אני מציע גם לרביב להיזהר. יכול להיות שעכשיו הוא עף על עצמו – אחרי שפרסם, יום אחרי יום, גם את כתבת השטנה על הקשר הקרוב בין ג'יימס המיליארדר לבין הבן יאיר לי וגם את דברי הבלע על הקשר בין דוד הפרקליט לבין הצוללות מגרמניה – אבל כדאי לחברים השמאלנים שלך בערוץ 10 לזכור שגם אם הם ניצחו השבוע בקרב אחד או שניים, הם בהחלט עלולים להפסיד במלחמה".

אין תמונה
רביב דרוקר על הקשר בין יאיר נתניהו למיליארדר ג'יימס פקר. ניצחתם בקרב?

אין תמונה
רביב דרוקר על הקשר בין דוד שימרון לעסקת הצוללות. חכו למלחמה!

מה זאת אומרת?

"זאת אומרת שכל האופציות פתוחות, ולא מן הנמנע שייתכן שג'יימס מהכתבה של רביב עוד יהפוך יום בהיר אחד לבעלים של הערוץ שממנו משדר רביב".

לא מאמין.

"אל תאמין, אבל אם זה לא יהיה ג'יימס – אולי יצוץ מיליארדר אחר. נבר סיי נבר. ובמקרה הכי גרוע, אם לא נמצא משקיע אסטרטגי שיסכים לקנות מלן ואביב את ערוץ 10, עדיין שמורות לנו שתי אופציות".

איזה אופציות?

"האופציה הראשונה היא שמי שלא רצה את מירי רגב כשרת התרבות יקבל אותה כשרת התקשורת. והאופציה השנייה היא אופציית יום הדין".

אני קצת פוחד לשאול. מהי אופציית יום הדין?

"אני מנוע מלמסור פרטים, כי הנושא מסווג, אבל תמיד יכול לקרות שדוד ביטן, באופן עצמאי כמובן, יזום על דעת עצמו את ביטול האיסור על בעלות צולבת".

ואז?!

"ואז יהיה שמח".

 

דן מרגלית ושלמה צזנה VS שרה ובנימין נתניהו

מה שלום ניצני המרד ב"ישראל היום"? מתפתחים אט אט, תודה ששאלתם. במוצאי שבת הדהים הכתב המדיני, שלמה צזנה, את עוקביו בטוויטר, כשהעלה את הודעת ראש הממשלה על שיחת הטלפון בין שרה נתניהו לבין אשת נשיא ארה"ב הנבחר, מלניה טראמפ, והוסיף לה את הציוץ הבא:

אין תמונה
הציוץ של שלמה צזנה. רוח גבית מדן מרגלית

עד מהרה זכה הציוץ ללא פחות מ-133 פיברוטים ו-21 ריטווטים, ויותר מזה: לרוח גבית מבכיר עיתונאי "ישראל היום" האוחז בנס המרד, דן מרגלית. "הכתב המדיני ב'ישראל היום', שלמה צזנה – עיתונאי יוקרתי בעל השקפה לאומית ויושרה גבוהה – כותב היום באומץ שהכול בלשכת ביבי מעשה ידיה של שרה", צייץ מרגלית. "צזנה נותן ביטוי לתסכול מהתנהלות לשכת ביבי/שרה ואשרור מלא לכתבה על אילנה דיין. האם מעתה גם צזנה הוא 'שמאל קיצוני'? האמת חזקה מהקרנפים".

מרגלית לא הסתפק בזה. כעבור שבע שעות התייחס לציוץ גם בדף הפייסבוק שלו. "הכתב המדיני של 'ישראל היום' שלמה צזנה – שאני מכיר את מקצועיותו ויושרתו – צייץ אתמול שמשהו קורה לביבי", כתב, "שכן אין הודעה יוצאת מלשכת ראש הממשלה בלי התייחסות (רווית שבחים – ד.מ.) לרעייתו שרה (האם היא כתבה את נוסח התגובה של ביבי לד"ר אילנה בתכנית 'עובדה'?). כל הכבוד לצזנה, אין זה קל להיות כתב מדיני ולפרסם דברים כאלה על הלשכה שהיא נשוא הכתיבה והדיווח של הכתב המדיני. צריך רק לקוות כי היושרה מנצחת".

בפוסט אחר חשף מרגלית סקופון, הקשור לגילוי של "עובדה" שלפיו בטרם החליט נתניהו את מי למנות לתפקיד ראש המוסד הוא שאל את נ', סגן ראש המוסד, האם יהיה נאמן לו. נ' השיב כי יהיה נאמן למדינה, וזמן קצרצר לאחר מכן בחר נתניהו לתפקיד את יוסי כהן. "אני מציע לכל הכתבים הצבאיים (אמיר בר-שלום, רוני דניאל, אלכס פישמן, כרמלה מנשה, יוסי יהושע, יואב לימור) לבדוק את התסריט הבא", כתב מרגלית. "בפועל התקיימו שתי שיחות: האחת מוקדמת במפגש, והאחרת בטלפון. במהלך השיחה הטלפונית חש נ' כי מישהו נוסף מאזין לה מצידו השני של הקו. השאלות בשתי השיחות היו זהות: גם אם נ' יהיה נאמן אישית לביבי. זאת אומרת שני פאולים. בשתיהן נ' השיב תשובות זהות... הגילוי של דיין, שביבי לא התייחס אליו כלל בתגובתו האלימה-מילולית כלפיה, הוא העיקר. התוספת שלי היא הערת שוליים: חטא השאלה האסורה לא נפלט לביבי מן הפה. הוא נאמר בכוונת מכוון, ופעמיים".

דן מרגלית, בטוח שאתה לא מנסה לעשות הכול כדי לסיים את כהונתך ב"ישראל היום"?

"אני מתכוון להמשיך ככל שיתאפשר לי בעבודתי ב'ישראל היום' בו נדפסים מאמריי כפי שכתבתים".

 

רוצים כתבה על שני עמודים? שלמו 30,400 שקלים (ואפילו תקבלו מגן הוקרה)

יש לכם עסק? מעוניינים בכתבה מפרגנת, פלוס תמונות, על גבי נייר כרומו מהודר במוסף סיכום שנה יוקרתי של "גלובס"? השבוע קיבלו עשרות דוברים ויועצי תקשורת של עסקים שונים הצעה מעניינת. מה שמיוחד בהצעה הזו, ומסמל עוד שלב בהתדרדרותה של העיתונות המודפסת, הוא שהמילים "כתבה פרסומית" ו/או "תוכן שיווקי" ו/או "מוסף מסחרי" ו/או "מודעה" ו/או "מחלקה מסחרית" כלל אינן מופיעות בה. הנה נוסח ההצעה (לא נגענו):  

"גלובס", עיתון העסקים של ישראל, ממפה את תחומי הליבה של עסקים בינוניים-גדולים, ומשיק מגזין שימושי הסוקר פעילות של חברות מובילות בתחומים שונים. המגזין שם לו למטרה לסכם את שנת 2016 ולתת כלים ומגמות לשנת 2017 ממיטב המומחים בתחומים שונים.

חשיפה:

המגזין יופץ עם עיתון "גלובס", לתפוצת קוראיו בפורמט כרומו מהודר, ל-152 אלף קוראים הנמנים על האליטה הכלכלית-עסקית, לצד פרסום באתר האינטרנט של העיתון.

חבילת התוכן:

1. עמוד כתבה (על פי פורמט "גלובס", הכולל 500-750 מילה ותמונות של החברה.

2. ניתן לבחור בין שני פורמטים: ראיון או כתבה.

3. קבלת מגן הוקרה יוקרתי כאות לפעילות בתחום.

פרסום רחב היקף באינטרנט לחיזוק המותג והמשרד בקרב קהל הלקוחות הפוטנציאלי.

המטרה הינה להפיץ את הכתבה בקרב לקוחות קיימים ולקוחות פוטנציאליים בקהילה העסקית על מנת לחזק את השייכות המקצועית של המשרד לנושא הכתבה.

הרחבת מעגל הקוראים מעבר לקהל "גלובס" לאתרי כלכלה וחדשות גדולים.

המטרה הינה להפיץ את הכתבה בעוד פלטפורמות נוספות ולגרום לחשיפה לקהל יעד איכותי בזמן קצר. הפרסום יוביל לכתבה עצמה ויחזק את המותג בפלטפורמות נוספות.

מחיר (המחיר לא כולל מע"מ):

אופציה א': 30,400 שקלים – עמוד פרינט כפול (2 עמודים) + דיגיטל + קידום בכל אתרי המדיה המובילים + מגן הוקרה.

אופציה ב': 20,000 שקלים – עמוד פרינט + דיגיטל + קידום בכל אתרי המדיה המובילים + מגן הוקרה.

אופציה ג': 17,000 שקלים – עמוד פרינט + דיגיטל + מגן הוקרה.

אופציה ד': 12,000 ש"ח – עמוד פרינט + מגן הוקרה.

עד כאן המכתב מ"גלובס", וזה המקום להזכיר: תוכן שיווקי, למרבה הצער, הוא רע הכרחי. רוב כלי התקשורת היו שמחים להסתדר בלעדיו, אבל רק מעטים מהם (מישהו אמר שלדון אדלסון?), אם בכלל (ובטח ש"גלובס" במצבו העגום הנוכחי), יכולים להרשות לעצמם להתנזר לחלוטין מהמפגע המשתלם. השאלה היא כיצד מפרסמים את התוכן השיווקי הנ"ל. האם מישהו ב"גלובס" יתעשת וינסה לשפר את ההפרדה בין הפרסום הסמוי (הדי גלוי) לבין התוכן המערכתי? נחיה ונראה.

מ"גלובס" נמסר בתגובה: "כל התוכן השיווקי של 'גלובס' מובחן באופן ברור כך שהקוראים מבינים היטב שלא מדובר בתוכן מערכתי. על כלל המגזינים המסחריים של 'גלובס', מתנוסס בבירור סמל המחלקה המסחרית. גם על ההצעות המועברות ללקוחות המחלקה המסחרית, מצוין כי מדובר בהצעה לתוכן שיווקי. איננו יודעים מי המקור, אך בהצעות שהועברו מטעמנו לא ניתן מקום לספק בנושא, ועל כל מקרה הנושא הובהר בכל שיחה בין לקוח ובין המחלקה המסחרית. ללקוחות העיתון, שיקבלו את המגזין המסחרי, לא יהיה כל ספק שמדובר במגזין מסחרי – כשם שלא היה בעבר".

 

חריגות אצל שטייניץ או לפיד? שימו תמונה של כחלון

מ"גלובס" נדלג ל"כלכליסט", שבחמישי שעבר פרסם את הכותרת הראשית הבאה:

אין תמונה
הכותרת הראשית של "כלכליסט". מה כחלון קשור?

למרות שהדו"ח עוסק בכלל בשנים 2012-2013 – שבהן שרי האוצר היו יובל שטייניץ ויאיר לפיד – בחר "כלכליסט" למקם לצד הכותרת דווקא את תמונת שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, והוסיף עוד תמונה של כחלון גם בכתבה עצמה. מה הקשר? אין קשר: ב-2012 כחלון שימש שר התקשורת והרווחה, ובתחילת 2013 יצא לפסק זמן של כשנה מהפוליטיקה. אף אחד (כולל כחלון עצמו) לא דמיין באותה תקופה שהוא יהיה שר האוצר.

אז מדוע שובצה תמונתו של כחלון? אולי בשל טעות עריכה, שבוודאי אינה מוסיפה למערכת היחסים העכורה למדי שבין "כלכליסט" לבין משרד האוצר. הפיצוץ בין הצדדים אירע במאי 2015, זמן קצר לאחר הבחירות, כשכחלון נמנע מלהתייצב לוועידת הנדל"ן והתשתיות שאירגן "כלכליסט". גם בכירים אחרים במשרדו של כחלון  לא הגיעו לאותה ועידה, שנציג האוצר היחיד בה היה זוטר יחסית: ערן ניצן, סגן ממונה על התקציבים לענייני נדל"ן ופנים. בוועידה הכלכלית הלאומית של "כלכליסט" לפני כחודשיים, השתתפו בין השאר שר הבריאות, יעקב ליצמן, ושר הרווחה, חיים כץ. מה עם כחלון? הוא לא נכח בוועידה, וגם לא אף נציג ממשרדו.

מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, תרצה להגיב?

"אביב הורביץ שייך לשמאל הקיצוני ושרה פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי".

 

הידוע בכינוי שאני המצאתי

בוקי נאה הוא לא רק כתב ותיק ומשובח לענייני פלילים, אלא גם אמן כינויים מדופלם. כבר שלושה עשורים שהוא כותב על פושעים פעילים ו/או עבריינים בדימוס, שאותם הוא מיטיב לתאר כדמויות צבעוניות בעלות כינויים ציוריים. כך למשל, במילניום הקודם, כאשר איש מוכר מעולם הקולינריה התפרנס עדיין כחלפן כספים, כינה אותו נאה באייטמים שפרסם "שר האוצר של העולם התחתון".

למה אני מזכיר נשכחות? כי ברביעי האחרון שב נאה להופעת אורח נוספת מעל דפי "ידיעות אחרונות". הפעם הספיד את עבריין בשם עובדיה מיכאלי, שנפטר שבוע קודם לכן. אותו מיכאלי נהג לשבת בבתי קזינו בלתי חוקיים, ולשמש בהם כ"קוף" – איש קש שלוקח על עצמו את התיקים הפליליים במקום הבוסים האמיתיים. את האייטם פתח נאה בכך שקבע כי מיכאלי "זכה לכינוי 'הדונלד טראמפ הישראלי'".

אין תמונה
בוקי נאה, נובמבר 2016. עובדיה? זכה לכינוי "דונלד טראמפ הישראלי"

אבל מי בדיוק הדביק למיכאלי את הכינוי הנוצץ? האם אנשי העולם התחתון? אולי חוקרי המשטרה? לא ולא, ניחשתם נכון. ב-20 השנים האחרונות כתב בוקי נאה על מיכאלי כמה וכמה פעמים, ואף פעם לא הזכיר אפילו ברמז שהוא זכה לכינוי "דונלד טראמפ הישראלי". בדצמבר 2007, כשמיכאלי נשלח לכלא, הקדיש לו נאה אייטם נרחב ב"ידיעות", וכתב שם בין השאר את המילים הבאות: "לדונלד טראמפ האמריקאי יש בסך הכול שניים-שלושה בתי קזינו, והוא מיליונר. לעובדיה מיכאלי מבת ים היו 150 בתי קזינו, ואין לו כסף לבייגלה כי הוא בסך הכול קוף". תשע שנים חלפו, מיכאלי נפטר בשבוע שעבר, טראמפ בדיוק נבחר לנשיא ארצות הברית, נאה חזר לארכיון ובינגו: יש לנו כינוי נוצץ חדש.

אין תמונה
בוקי נאה, דצמבר 2007. עובדיה? בעצם, אני זה שהשווה אותו לדונלד טראמפ

בוקי נאה, תרצה להגיב?

"תעשה מה שאתה מבין. לא אני ממציא את הכינויים של השוטרים ושל הפושעים בעולם התחתון. אני רק מדווח. הם היו שועל, שוגון, חזיר, חיה, מקרר, שר אוצר של העולם התחתון וקוף גם בלעדיי".

 

איפה טעינו (1): יש שלוש אופציות. לצערנו האמריקאים הלכו על הרביעית

איך הזמן טס כשמופתעים: דונלד טראמפ סוגר כבר תשעה ימים כנשיא הנבחר של ארה"ב – סיבה לא רעה לנסות לחפש עוד פרשנים שהעריכו כי טראמפ צפוי להפסיד את הבחירות. שנתחיל? יאללה:

ביום ראשון שעבר, יומיים לפני הבחירות, אמר שליח חדשות 2 בארה"ב, ניצן הורוביץ, במהדורה המרכזית, כי "כשרואים את מה שקורה בשטח, אני חושב שהתחזיות האלה, שהילארי קלינטון היא בעלת סיכוי גבוה יותר לנצח, יש להן על מה לסמוך". למחרת, יום שני, ציין הורוביץ כי "קשה להאמין שכל המדינות המתנדנדות יעברו לצד של טראמפ. לכן אם אני צריך לדרג את התרחישים השונים מבחינת סבירות: במקום הראשון ניצחון צמוד של הילארי קלינטון, במקום השני ניצחון סוחף של הילארי קלינטון, ובמקום השלישי ניצחון צמוד של דונלד טראמפ. כל התרחישים האלה הם סבירים". כעבור יממה נוספת, ביום הבחירות עצמו, עדכן הורוביץ כי "בשלוש בלילה נסגרת פנסילבניה, וגם מישיגן, שתי מדינות שאמורות ללכת להילארי קלינטון".

איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים: אף לא אחד מדירוג שלושת התרחישים הסבירים של שליח חדשות 2 לארה"ב התממש. טראמפ זכה בניצחון סוחף למדי, תוך שהוא גובר על קלינטון אפילו בפנסילבניה ובמישיגן.

אין תמונה
אודי סגל, ניצן הורוביץ ויונית לוי. טעות, טועים, טעינו

הורוביץ לא היה היחיד שהעריך כי קלינטון תחזור כמנצחת אל הבית הלבן. "נניח שהילארי קלינטון תנצח, ורוב הסיכויים שהיא תנצח, הדבר יכול להתקבע כאילו ישראל היא בצד המפסיד, היא בצד של טראמפ", פירשן אודי סגל יום לפני הבחירות. ויונית לוי הוסיפה, יממה לפני סגירת הקלפיות: "יש שלוש אופציות, והן שלושתן אופציות סבירות: או ניצחון צמוד של אחד המתמודדים – הילארי או טראמפ – או ניצחון סוחף של הילארי קלינטון".

אבל לא כולם בחדשות 2 כשלו בתחזיות. אחד מבכירי חברת החדשות דווקא ידע לנבא היטב את נצחונו של טראמפ בבחירות, ואף עשה זאת שמונה חודשים וחצי (!) לפני ההצבעה. מדובר בלא אחר מעורך המהדורה המרכזית, גיא סודרי, שכבר בפברואר האחרון צייץ כך:

אין תמונה
מי נגד מי 199

חבל רק שסודרי לא הרגיל גם את פרשניו באפשרות שטראמפ יזכה. אז איך היטיב דורון רוזנבלום האחד והיחיד, לסכם עם פרסום התוצאות: "חיינו בתקשורת היו קלים יותר אלמלא התביעה הילדותית-משהו להמר נכונה ולנבא עתידות, במקום לדווח על ההווה ולהבין את העבר".

מחדשות 2 נמסר בתגובה: "ניצן הורוביץ הקפיד לומר לכל אורך הסיקור שאסור להספיד את טראמפ ושהוא ממש לא גמור. כמו כל כלי התקשורת בעולם, גם אנחנו ציטטנו את הסקרים באמריקה, שכולם כולל כולם נתנו יתרון מובהק במפת האלקטורים לטובת קלינטון".

 

איפה טעינו (2): זה לא אני, זה הסוקרים

בשישי האחרון המשיך "ישראל היום" לחגוג את נצחונו של טראמפ, את העובדה שהוא היה העיתון היחיד שידע לחזות זאת ואת מפלתם של עיתונאים בכלי התקשורת האחרים. "עיתונאי ידוע הטיף חודשים שלמים נגד טראמפ ובוחריו, וקיווה שהילארי תעניש את נתניהו ושאובמה ינקום בנו ובכלל היה בטוח בתוצאות הבחירות",כתב דרור אידר. "בבוקר שאחרי צייץ באכזבה על 'יום הכיפורים של הסוקרים'. חשבתי שלפנינו גרסה מעניינת וחדשה של סיפור אדם וחוה והאכילה מהפרי האסור. אלוהים שאל את האדם, מדוע עבר על דבריו ואכל מהפרי האסור? והאדם ענה בחשש: זה לא אני, זה הסוקרים".

חמי שלו, שליח "הארץ" בארה"ב, תרצה להגיב?

"אין תגובה".

אין תמונה
הציוץ של חמי שלו. יום הכיפורים של מי?

יום לפני כן השיב שלו באתר "הארץ" לשאלות גולשים. "תרשו לי לפתוח בתשובה כוללת לכל הנודניקים שבאו כדי לתבוע את ראשי", כתב עם תחילתו של הצ'ט. "אני אכן הערכתי שהילרי קלינטון תנצח בבחירות. כך גם 99.9 אחוז מהמומחים, הסוקרים והפרשנים באמריקה, ובהם הנחשבים שבנחשבים, משמאל וגם מימין. אפילו יועציו של דונלד טראמפ סברו עד שלוש שעות לפני סגירת הקלפיות שהוא הפסיד. אני יודע שיש בארץ כל מיני גאונים שידעו כל הזמן שטראמפ ינצח. אני מברך אותם. חלקם, אגב, גם ניבאו בביטחון גמור שמיט רומני ינצח את אובמה ב-2012 וג׳ון מקיין ב-2008. הם פשוט מהמרים תמיד על מועמדים מהימין. כמו שעון שעומד, מדי פעם הם צודקים לגמרי, ומכיוון שלהערכה שלהם אין בסיס כלשהו מלבד אמונה עיוורת, הם גם יכולים למצוא עצמם כיחידי סגולה שידעו מראש. מזל טוב".

החיצים של שלו כוונו, כמובן, אל עיתונו לשעבר, "ישראל היום". לפני ארבע שנים העניק היומון רוח גבית חזקה למועמד הרפובליקני מיט רומני, שהובס לבסוף על ידי אובמה. הנה שתי דוגמאות בעמוד אחד:

אין תמונה
"ישראל היום" מקדם את מיט רומני, אוקטובר 2012. כמו שעון שעומד

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

 

איפה צדקתי (1): כסף על הרצפה, חבל שלא לקחתי

לפרסומאי אודי פרידן יש היסטוריה ענפה של הימורים לפני בחירות: ב-1996, כשעבד עבור מטה ההסברה של העבודה, התערב עם המחזאי שמואל הספרי על 2,000 דולר ששמעון פרס יפסיד לבנימין נתניהו – וצדק (אך נאלץ להילחם כדי לקבל את הכסף). בנובמבר 2014 פרסם בעמודי הדעות של "הארץ" מאמר נחרץ  שבו ניפק שמונה הצהרות נחרצות במיוחד הנוגעות לאופן שבו הבחירות הבאות אמורות להסתיים – אך טעה בשבע מהן.

שמונה חודשים לפני הבחירות בארה"ב שוב לא יכול היה פרידן לעמוד בפיתוי:

אין תמונה
הציוץ של פרידן (1). טראמפ? ייקח

אין תמונה
הציוץ של פרידן (2). טראמפ? ייבחר

אין תמונה
הציוץ של פרידן (3). טראמפ? יקבל רוב

אין תמונה
הציוץ של פרידן (4).טראמפ? יהיה הנשיא

אין תמונה
הציוץ של פרידן (5). טראמפ? תהמרו עליו
אין תמונה
הציוץ של פרידן (6). טראמפ? אירוע מכונן

בין לבין התעמת פרידן גם עם רון מיברג:

אין תמונה
פרידן נגד מיברג. תתרגל

ביום ראשון האחרון חגג פרידן את נצחונו במאמר ב"גלובס" שבו קונן על מר גורלו. מסתבר שלמרות שהעריך ואף הימר על כך שטראמפ ינצח, הפסיד פרידן כסף מכיוון שבחר במכשיר הפיננסי הלא נכון. ויש עוד מישהו שידע שטראמפ ינצח. פרטים באייטם הבא.

 

איפה צדקתי (2): ה"פאק-יו" הגדול בהיסטוריה

הציטוט (1): "טראמפ ניצח בעימות. כולם אומרים קלינטון. אבל זה טראמפ. בנוקאאוט... הוא אמין. ונוגע ללב. המונולוג הזה נצרב בזיכרון. זה טראמפ בגדולתו, והפרשנים שהעניקו את הניצחון לקלינטון עיוורים לגמרי לגדולה הזו" (רוגל אלפר, "הארץ", 28.9.2016).

הציטוט (2): "בעימות השני ששודר אתמול לפנות בוקר הוכיח טראמפ שוב שהכול עוד אפשרי, ושהוא עוד יכול להיבחר. כי בסלון איזה בית בעיירת פחם גוססת... ישבה אישה לבנה בת 50 ומשהו... והייתה מרוצה מאוד מההופעה של טראמפ בעימות הזה... כשמסתכלים על העימות דרך עיני אישה כזו, טראמפ נראה נשיאותי" (רוגל אלפר, "הארץ", 11.10.2016).

הציטוט (3): "יכול להיות שתומכי טראמפ משקרים לסוקרים באמריקה ולא אומרים להם מה הם באמת חושבים. יכול להיות שבעוד 11 יום יתרחש ה"פאק יו" הגדול בהיסטוריה" (רוגל אלפר, "הארץ", 28.10.2016).

רוגל אלפר, תרצה לתת טיפ קצר לפרשנים שטעו?

"מי שמפרשן את המציאות דרך משאלות לבו והחשיבה הדוגמטית והקונצנזואלית של השבט שאליו הוא משתייך – סופו לטעות".

יעקב אחימאיר VS רינה מצליח 

חתן פרס ישראל לתקשורת ועורך ומגיש "רואים עולם", יעקב אחימאיר, לא ממש משתגע, אפעס, על מגישת "פגוש את העיתונות", רינה מצליח. ליחסים בין השניים יש גם קצת היסטוריה: לפני כמה שנים הנחתה מצליח פאנל בכנס העיתונאים באילת, כשלפתע אחימאיר, שישב בקהל, העיר לה שבתור מנחה היא איננה צריכה להביע את דעתה. מצליח, מצידה, השיבה לו באופן בוטה למדי, והשאר יסופר בתולדות ישראל.

מאז הפך לאושיית רשת, מקפיד אחימאיר, אחת לשנה, לשלוח לקולגה מצליח ד"ש קר במיוחד. הפעם האחרונה התרחשה השבוע. הנה:

אין תמונה
אחימאיר נגד מצליח, 2013. הערב זועזעתי

אין תמונה
אחימאיר נגד מצליח, 2014. קטטה באולפן

אין תמונה
אחימאיר נגד מצליח, 2015. אי אפשר לפתוח את הפה

אין תמונה
אחימאיר נגד מצליח, 2016. אין מראית עין של הגינות

יעקב אחימאיר, יש למה לחכות גם ב-2017?

"מטרת הציוצים שלי היא להעיר על חוסר הגינות ועל חוסר איזון בתכנית שהיא מנחה, 'פגוש את העיתונות'. הגברת מצליח לא לגמרי מודעת מהו תפקידו של מנחה, והיא כמנחה של התכנית מתייצבת בדיון אולפני באופן ברור לצידו של אחד הצדדים השנויים במחלוקת. לטעמי לא כך צריך לנהוג מנחה, זה איננו תפקידו, ועל כן צייצתי וכמובן שאני עומד מאחורי דעתי".

יכול להיות שאתה טיפ טיפה אובססיבי בקשר למצליח?

"אני לא אובססיבי לגביה. זה נכון שפעם אחת היא נהגה בי בצורה לא מנומסת, אם לנקוט בלשון המעטה, אבל כשאני צופה בתכנית שלה אני שם לב לדברים הללו ואני חושב שזה לא בסדר. מנחה יכול לשאול שאלות קשות, לבקש תגובה מצד זה או אחר, אבל לא להתייצב באופן ברור לטובת צד אחד. יכול להיות שאני מיושן ושאני דינוזאור, אבל זו דעתי".

רינה מצליח נמנעה מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות: ג'יזס קרייסט, איזה מסגד מפתיע!

הציטוט: "מסגד ביפו העתיקה" (כיתוב תמונה ב"ישראל היום", 16.11.16).

אין תמונה
הכיתוב ב"ישראל היום". כנסייה המכונה מסגד

המציאות: בתמונה נראית כנסיית פטרוס הקדוש ביפו.

טר"ש

טר"ש מטופש מוענק ל"ידיעות אחרונות" שביום שישי האחרון פרסם בעמודי הספורט את האייטם הבא:

אין תמונה
האייטם על לימור שפיגל ז"ל. פרט אחד הושמט

למה טר"ש? כי ב"ידיעות אחרונות" בחרו להשמיט את הפרט העובדתי ששפיגל ז"ל כתבה ב"ישראל היום". זאת לאחר שעזבה את "ידיעות". יש רגעים שבהם כדאי להרפות מעט מהתחרות בין העיתונים, מרה ככל שתהיה. מוות מסרטן בגיל צעיר הוא אחד מהם.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

 

ממש קזינו עולמי

אדם חוזר וקציר יומו צנוע הוא ודל, ובנוסף לכל הצרות גם הטלפון שלו מצלצל. על הקו – הקונספירטור כמובן.

"יהיה אייטם על הצוללות השבוע, הורביץ?", הוא ירה מיד.

"אתה מתכוון לסקופ של רביב דרוקר על כך שפרקליטו של נתניהו מייצג את החברה שעומדת מאחורי עסקת הצוללות עם גרמניה?", וידאתי. "אם כן, מה לסיפור הזה ולמדור תקשורת?".

"אתה צוחק עליי עכשיו, נכון?", התעצבן הקונספירטור. "אולי לא הבחנת, אבל בערב שבו רביב פוצץ את הסקופ 'וואלה!' היה האתר היחיד שלא עשה לו פולו-אפ. ואם זה לא מספיק, למחרת 'ישראל היום' היה העיתון היחיד שוויתר על התענוג ולא פרסם שום מילה בנושא".

"דווקא שמתי לב", המהמתי בלקוניות.

"ואתה לא עושה עם זה כלום?", השתומם הקונספירטור.

"זה כבר לא כל כך מעניין", התפתלתי. "הרי זה לא ממש חדש ש'וואלה!' ו'ישראל היום' לא ייצאו מגדרם כדי להשתלח בראש הממשלה".

"האמת? אני די מבין אותך, הורביץ", הפתיע הקונספירטור. "כמה אתה כבר יכול לחדש? לא פלא שאתה שחוק. אפילו מרים כתבה השבוע שקשה לך להיות אופטימי כהרגלך".

"איזו מרים?", קטעתי אותו בחשד.

"רגע, אתה מזל טלה, לא?", שאל הקונספירטור.

"אה, אתה מדבר על מרים בנימיני", אמרתי. "מצטער, אבל אני לא מאמין באסטרולוגיה".

"אתה יכול לא להאמין כמה שאתה רוצה", נבח הקונספירטור, "אבל לא תוכל להתכחש לעובדות. תראה איך 'ידיעות' התגאה במרים השבוע, ובצדק:".

אין תמונה
מרים בנימיני חוזה ניצחון לטראמפ. הזדמנות חדשה

"נחמד", פיהקתי. "אבל אני חושש שמדובר בלא יותר בצירוף מקרים. תסתכל, למשל, מה מרים חזתה להילארי ארבעה ימים לפני הבחירות:".

אין תמונה
מרים בנימיני חוזה ניצחון להילארי. התחלות חדשות

"אתה קטן אמונה, הורביץ", אמר הקונספירטור באכזבה.

"לא מדויק", תיקנתי. "אני פשוט חושב שכדאי תמיד להיות זהיר ולא למהר להמר".

"להיפך", קרא הקונספירטור. "תהמר כמה שיותר. זה אפילו מומלץ".

"מומלץ?", הרמתי גבה.

 "בהחלט", אישר הקונספירטור. "הנה, תקרא את הכתבה שהופיעה בשבוע שעבר ב-nrg, האתר של שלדון, שממליצה בחום להמר כמה שיותר בבתי הקזינו של גאורגיה, מלטה ומזרח אירופה:".

אין תמונה
nrg ממליץ על בתי קזינו. כדאי להמר, כולם באים

"עזוב, בחייך, זה תוכן שיווקי", אמרתי.

"חשבתי שתגיד שזה צרוף מקרים", השיב הקונספירטור. "אם כי אני חייב להודות שאני חושש מעט לגורלו של מי שערך את הכתבה הזו".

"למה?", שאלתי בסקרנות.

"כי הוא לא ניכש מתוכה את המשפט הנפיץ שאומר שבשביל לבקר בקזינו, ואני מצטט, 'אין צורך להרחיק לווגאס, אטלנטיק סיטי או מקאו שבמזרח הרחוק'. אתה חושב ששלדי, שמחזיק בתי קזינו גם בווגאס וגם במקאו, יעבור על זה בשתיקה?".

"לא הייתי מהמר גם על זה", עניתי וניתקתי.

ואם כבר הימורים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako  מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

 

לטור של השבוע שעבר: בכירים ב"ישראל היום" נגד נתניהו

 כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il