מ-ל-ח-מ-ה
חוקרי תקשורת עוד יעשו דוקטורטים על הסיקור הבעייתי של מערכת הבחירות לכנסת ה-19, אבל האמת היא שאין צורך בהשכלה אקדמית כדי לקבוע ש"ידיעות אחרונות" שבר בשבועות האחרונים את השיא של עצמו בכל הקשור לסיקור שלילי ומגמתי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
בחודש האחרון, מ-3 בדצמבר ועד היום, 3 בינואר, הופצו 28 גיליונות של "ידיעות". 21 מתוכם עסקו בעמוד השער בנושאים פוליטיים, מדיניים או כלכליים. 12 מתוך 21 השערים הללו, יותר ממחצית, הכילו כותרות או כותרות משנה נגד נתניהו.
הנה כמה דוגמאות. ב-3.12 ציטטה הכותרת את רם עמנואל, לשעבר יועצו של אובמה שאמר כי "נתניהו הימר והפסיד" – כלומר תמך באיש הלא נכון בבחירות לנשיאות ארה"ב. כעבור שלושה ימים פורסמה הכותרת "זעם בליכוד: נתניהו מכר אותנו לליברמן". נדלג מעט קדימה. ב-23.12, בעקבות המתקפה של נתניהו על נפתלי בנט, תיארה כותרת המשנה בעמוד הראשון כיצד "ראש הממשלה נכנס ללחץ מבריחת מנדטים למפלגת הבית היהודי". כעבור ארבעה ימים דיווח העיתון כי "בניגוד לנהלים: נתניהו חגג עם שרית חדד". למחרת צוטט בכותרת הראשית שר השיכון, אריאל אטיאס, שאמר כי "הדיור התייקר בגלל נתניהו ושטייניץ" ואילו ביום שני האחרון עסקה כותרת בשער במבוכה שנגרמה לנתניהו בכנס בחירות בנצרת עילית.
ואם לסכם: מספר הכותרות בעד נתניהו בעמודים הראשונים בחודש האחרון עמד על אפס מאופס. ומינה צמח הייתה אומרת: מאה אחוז נגד נתניהו, לעומת אפס אחוזים בעדו. גורם ב"ידיעות" דחה השבוע בתוקף את הטענה למרדף מכוון של העיתון אחרי נתניהו. "מה לעשות – אנחנו רודפים אחרי ידיעות בלעדיות", אמר. "עובדה שכל הכותרות שהזכרת הופיעו במקביל או למחרת, בדרך זו או אחרת, בכל כלי התקשורת החופשיים שעוד נשארו בישראל, שהם 'ידיעות', 'הארץ', ערוץ 2 וערוץ 10. אני ממליץ לך לבדוק כמה כותרות חיוביות הופיעו על נתניהו ב'הארץ' או באחד משני הערוצים. אני די משוכנע שהתוצאה תהיה זהה".
אלדד יניב vs נוני מוזס (אבל לא נוגע באליעזר פישמן. בינתיים)
אלדד יניב בחברה טובה. "ידיעות אחרונות" נלחם לא רק בראש הממשלה, בנימין נתניהו, אלא גם ביניב ובמפלגתו "ארץ חדשה". בשבועות האחרונים מתעלמת קבוצת "ידיעות" בשיטתיות מהמפלגה ומהעומד בראשה.
שלשום, למשל, נענה יו"ר ועדת הבחירות, אליקים רובינשטיין, לפניית "ארץ חדשה", וקבע כי סדר שידורי התעמולה ייקבע בהגרלה. כל העיתונים דיווחו על כך, למעט "ידיעות אחרונות". השבוע נקראו גולשי ynet להצביע למועמד שלהם בפייסבוק. 21 ראשי מפלגות הוצגו לבחירה – ביניהם המנהיג הנודע ירון ידען, ראש מפלגת "אור", הפוליטיקאי הוותיק ירון לרמן, ראש מפלגת "עלה ירוק", וכמובן בן הטיפוחים דוד קון, ראש מפלגת "הישראלים". ליו"ר "ארץ חדשה", אלדד יניב, לא נמצא מקום. רק אתמול, יומיים אחרי תחילת ההצבעה בפייסבוק של ynet, נוספו מפלגות נוספות, בהן "ארץ חדשה". גם כש"ארץ חדשה" דרשה (והצליחה) לאפשר לה לצרף את המלים "החזית להפלת שלטון ההון" לפתק ההצבעה שלה, "ידיעות ו-ynet התעלמו.
לכך כמובן נוספות טענות אנשי המפלגה על כך שאינם נכללים בסקרים של "ידיעות", ועל כך שלינק לסרטון שלהם, שעלה לערוץ המחשבים ב-ynet, הוסר ממנו בתוך זמן קצר בהוראה מגבוה. אתמול צצה פרשונת חדשה, כשב"ארץ חדשה" איימו לפנות לבית המשפט נגד עיריית תל אביב, לאחר שזו דרשה מהם להוריד שלט חוצות ענק בנתיבי איילון שעליו נכתב "או דמוקרטיה או נוני מוזס".
ב"ארץ חדשה" הכריזו מלחמת חורמה על "ידיעות". אחרי שהקדישו לנוני מוזס פרק בסרטוני "השיטה", ואחרי שחדרו למערכת ynet ושאלו בשידור חי מדוע הסרטון שלהם הוסר, ואחרי שהגיעו למשרדי מכון "דחף" ושאלו את מינה צמח בשידור חי מדוע אינם נכללים בסקרים – השבוע החליטו אנשי המפלגה לעלות מדרגה. הם התייצבו עם מצלמות מחוץ לביתו של נוני מוזס בסביון, הניפו שלטים, ניסו להפגין, והתעמתו קלות עם המשטרה שהוזעקה.
נדמה שב"ידיעות" יכלו לחסוך לעצמם את כאב הראש אם רק היו מגייסים מבעוד מועד לשורותיהם את העיתונאית ליאור שלו, המועסקת כיום כסגנית עורכת "ליידי גלובס". מה הקשר?
לפני שנמשיך גילוי נאותצ'יק: אני מכיר את שלו משירותנו המשותף ב"במחנה", וזוכר אותה לטובה. ואם כבר גילוי נאותצ'יק, הנה עוד אחד: אני מכיר גם את אלדד יניב מ"במחנה" (הייתם מאמינים שהוא היה המפקד שלי?! הולי מוזס!), וזוכר אותו ממש – אבל ממש – לא לטובה.
אז ככה: ליאור שלו היא אשתו של אלדד יניב. בסוף הריאיון המרתק שהעניק יניב בוויקנד ל"דה מרקר", ציין המראיין, גיא רולניק, שאשתו של יניב עובדת אצל אליעזר פישמן, ותהה האם הסידור הזה הוא בסדר מבחינת פישמן, ומבחינתם של ליאור ואלדד יניב. "בוא נשאיר שני מקומות שלא נוגעים בהם", השיב יניב. "אליעזר פישמן ושמעון שבס (חבר קרוב של יניב). אני לא בן אדם מושלם".
מסקנה מתבקשת: אם שלו הייתה מועסקת בקבוצת "ידיעות", יניב לא היה נוגע במוזס. מה שאומר ש"ידיעות" יכלו לזכות פעמיים: גם בעורכת מקצועית ומיומנת, וגם בשקט בגזרת "ארץ חדשה" (לפחות כמו השקט שממנו נהנה עד עכשיו אליעזר פישמן).
יניב, מה דעתך על הצעתי המקורית לפתרון המהומה?
"פתרון אחד שנוני מכיר – שזה לאיים על פוליטיקאים עם תחקירים שמוכנסים לכספת של חיים רוזנברג וככה להחזיק אותם בביצים – לא יעבוד. השיטה השנייה – העסקת מקורבים או חברים או בני משפחה – גם היא לא תצלח. הדרך היחידה שנוני יכול לאמץ היא ש'ידיעות' יחזור להיות עיתון. הוא צריך להרים טלפון לרון ירון ולערן טיפנברון ולהגיד להם להוציא את אלדד יניב מהרשימה השחורה ולהתחיל לדווח על 'ארץ חדשה' כמו בדמוקרטיה. והוא יכול גם להגיד למינה צמח להתחיל לכלול אותנו בסקרים. ואז לא נצטרך להיכנס למערכת ynet או להגיע אליו הביתה".
נראה לך ראוי שאתה עושה הנחות לפישמן בגלל שאשתך מועסקת אצלו?
"נתתי גילוי נאות ואמרתי לרולניק שאשתי עובדת אצל פישמן. זה לא אומר שהוא יקבל הנחות. איש לא יקבל הנחות. אני משלם מחירים עצומים וכואבים על המצע שלי, וכשיהיה לי מה להגיד על פישמן אני אגיד את זה בקול רם וצלול, גם אם משפחתי ואני נשלם על כך מחיר נוסף".
עניין של זמן
ובינתיים ב"הארץ" נמשכים הצמצומים. איך כל זה ייגמר? ומהיכן יימצאו הכנסות נוספות? אולי כדאי למו"ל, עמוס שוקן, לקרוא את הרמזים שפיזרה השבוע ב"ליידי גלובס" אירינה נבזלין, בתו של שותפו לעיתון. "אבא שלי רכש חלק מ'הארץ', ומנע את הסגירה של העיתון", אמרה נבזלין הבת. האם נבזלין האב יגדיל בעתיד את אחזקותיו ב"הארץ"? ניאלץ להמתין ולראות.
בינתיים, ביום ראשון, שלח מנכ"ל העיתון, רמי גז, אימייל לכל עובדי "הארץ ו"דה מרקר", "על פי חוק הגנת השכר חלה עלינו, כמעסיק, חובה לתעד את שעות הנוכחות של העובדים", כתב. "לכן, החל מתאריך 1.1.2013 כולנו נעביר את כרטיס העובד בשעון הנוכחות פעמיים ביום, בכניסה לעבודה וביציאה ממנה".
שעון הנוכחות כבר מופעל ב"הארץ" כלפי מי שעובדים אך ורק מהמערכת – ביניהם משכתבים, מגיהים וגרפיקאים. כעת נשלח המכתב גם לעורכים (שחלק מעבודתם נעשית מחוץ למערכת), צלמים, מפיקים ואפילו לחלק מהכתבים. "דה מרקר" הוא ממלכה נפרדת בתוך "הארץ", ובקבוצת "הארץ" היו מי שראו השבוע במכתב ניסיון להכפיף את המוסף למנכ"ל ולמו"ל, שמעורבותם בנעשה ב"מרקר" מעטה עד לא קיימת. על פי גורם בקבוצה, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא הזה. "אף אחד לא אוהב כזה צעד", אומר הגורם. "בוא נאמר שהנושא עדיין נמצא בדיונים".
יו"ר ועד עובדי "הארץ", אריאל גוטליב, איך אתם מגיבים למכתב הזה?
"התייעצנו עם עורך דין והוא אמר שהעניין בסך הכל חוקי, אבל צריך לבחון איך הוא עובד בפועל. נצטרך לעקוב ולוודא שהעובדים לא ייפגעו, בעיקר אלה שמקבלים שכר גלובלי כמו צלמים, מפיקות וכתבים. נוודא שהשעון לא ישמש כדי לפגוע בתנאים שלהם. אגב, לדעתנו יכולים להיות מקרים הפוכים – של עובדים שעד עכשיו קיבלו שכר גלובלי ועכשיו ירוויחו יותר כי הם יקבלו שעות נוספות".
מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, ומנכ"ל "הארץ", רמי גז, נמנעו מלהגיב.
מעניין מה נציב קבילות הציבור היה אומר
לפני חצי שנה מונה דדי מרקוביץ' לנציב קבילות הציבור של רשות השידור. קודם לכן עבד שנים רבות ב"מעריב". תפקידו האחרון בעיתון היה עורך "מוספשבת", המוסף האקטואלי של סוף השבוע. בחודש שעבר רתם מרקוביץ' את קשריו הישנים במוסף כדי לשלב בו כתבה מחמיאה על ידידתו לשכבה מהתקופה שבה למד בתיכון. מדובר באנאבל זמיר, שחקנית ששבתה רעב מול בית השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, בדרישה להפסיק את משלוחי הקופים שיוצאים מחוות מזור.
תחילת הסיפור באמצע החודש שעבר, כאשר נציב הקבילות מרקוביץ' העלה סטטוס לפייסבוק. "לכל חבריי בתקשורת, היו לי פעם הרבה כאלה", כתב. "תעזרו לי לפרסם את הסיפור של אנאבל זמיר, חברתי האמיצה לשכבה". כעבור יממה, כשראה שאינו זוכה להיענות, פרסם מרקוביץ' סטטוס ארוך במיוחד. "הנה כמה עצות לכתבות עם אנאבל זמיר. מי ירים את הכפפה?", שאל ובהמשך המליץ לשורה של כלי תקשורת – ביניהם "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", חדשות ערוץ 2 וחדשות 10 – לראיין את זמיר. "היא שחקנית במקצועה ונורא פוטוגנית", ציין. "יש גם שר של הליכוד בסיפור הזה שאפשר להגיד שהוא האיש הרע...ב'חמש עם' וב'לונדון וקירשנבאום'? קלאסי. אפשר לשלוח אליה צוות צילום לאוהל. היא נורא פוטוגנית כבר אמרתי?".
בסוף הסטטוס חזר נציב הקבילות על המלצתו החמה. "אני מכיר את אנאבל. למדה איתי בשכבה", הזכיר שוב. "לא דיברתי איתה אני חושב אולי 20 שנה, אבל המאבק שלה נגע ללבי. גם אשתי אומרת שאני משוגע, אבל אם הייתי עורך בעיתונות היום הייתי שולח מישהו לעשות עליה כתבה".
חלפה יממה נוספת, ולמחרת הודיעה זמיר כי היא מפסיקה את שביתת הרעב לאחר שהשר ארדן נענה לבקשותיה. מרקוביץ' השתתף בשמחתה. "שלחתי אלייך כתב של 'מוספשבת' מעריב", בישר לזמיר בפייסבוק. ואכן, כעבור ארבעה ימים פורסמה ב"מוספשבת" כתבה על זמיר, שזכתה לכותרת הגג "רעבה לצדק" ולכותרת "כוכבת הקופים". הכתבה הייתה אוהדת לחלוטין. לזמיר לא הופנתה אפילו שאלה מאתגרת אחת, ולו המתבקשת ביותר, כמו למשל מה היא עונה למי שטוענים שחלק מהניסויים בקופים עשויים להציל חיים של בני אדם. ומה באשר לתגובה מחוות מזור או מהשר גלעד ארדן? שוב, לא הפעם. אולי בהזדמנות אחרת.
מרקוביץ', מה נציב הקבילות היה אומר על כתבה שהגיעה למוסף רק בגלל שהמרואיינת למדה באותה שכבה עם העורך לשעבר? או על כתבה שמציגה רק צד אחד בסיפור ושאין בה תגובות מהצד השני?
"אני גם נציב קבילות הציבור וגם דדי, ולא קידמתי אותה בתור נציב קבילות הציבור, אלא בתור דדי. כמו שאתה עושה לייקים לחברים שלך – ככה גם אני המלצתי עליה בפייסבוק, ואין לזה שום קשר למה שאני עושה".
אולי אתם, ילדים, תגלו מי הסבתא של נטע לי?
50 שנה, לא פחות, מלאו החודש לציור השבועי לילד, המדור המיתולוגי של ג'קי ג'קסון במוסף "7 ימים" של "ידיעות", שבו מתבקשים הילדים מדי שבוע לאתר דמות אחרת שנעלמה. זהו המדור הוותיק ביותר בעיתונות הישראלית, ששומר על צורתו, מסגרתו והיוצר שלו ללא שינוי, מאז היווסדו. ב"7 ימים" האחרון הוקדש האיור לילדה נטע לי. "בימים אלה, עת חגגה נטע לי את בת המצווה שלה, יצאו שני אחיה, רוי ובן, וניסו להפתיעה באמצעות כדור פורח", כתב ג'קסון בתחתית האיור. "אלא שנטע לי נעלמה. אנא עזרו למצאה, שתבחין בברכה המרגשת".
פרט קטנטן אחד היה חסר. הסבתא של כלת הבת מצווש שנעלמה היא לא אחרת ממרים (מימי) נופך מוזס, בעלת מניות ב"ידיעות אחרונות" והעורכת האחראית של "לאשה", "מנטה", "בלייזר" ו"גו סטייל".
ג'קי, הכל נשאר במשפחה?
"אני מכיר את מימי המון זמן, וגם את בעלה שעבד איתי ב'ידיעות' במשך שנים, אבל בשום שלב הם לא פנו אליי. האמת היא שכמו הרבה פניות – גם את הבקשה הזו קיבלתי דרך הפייסבוק, ובהתחלה בכלל לא ידעתי במי מדובר. כתבו לי שזו ילדה שיום הולדתה כבר עבר, אבל יהיה נורא נחמד אם אני אקדיש לה איור. אחרי שהאיור פורסם אמרה לי אשתי, שגם היא עובדת ב'ידיעות', שהמזכירה של מימי צלצלה להגיד שזה גרם נחת רוח למשפחה. רק ככה גיליתי שזו הנכדה של מימי".
איך אמרו חז"ל? ספר לסבתא.
לא ביבי ולא טורס
שימו לב לארבע הידיעות הבאות. כולן פורסמו השבוע, כולן מתייחסות להחלטת מבקר המדינה לחקור את נסיעותיהם לחו"ל של ראש הממשלה ושל השרים על חשבון גורמים פרטיים. בידיעה הראשונה, של "ידיעות" (למעלה), כותרת הגג היא "פרשת 'ביבי טורס'". בידיעה השנייה, של "מעריב", המילים "ביבי טורס" מופיעות בכותרת. גם בידיעה השלישית, של "הארץ", הכותרת מדברת על "טיוטת דו"ח 'ביבי טורס'", שנשלחה ל-30 שרים וסגניהם.
ומה בכותרת ב"ישראל היום"? לא ביבי ולא טורס. הכותרת היא "שפירא העביר טיוטת דו"ח למבוקרי פרשת הנסיעות לחו"ל", ואפילו בגוף הידיעה – הס מלהזכיר את שם הפרשה שחשף רביב דרוקר בתכניתו האמיצה "המקור" בערוץ 10. מה כן כתוב בטקסט? שמבקר המדינה העביר לנתניהו ולשרים את "טיוטת דו"ח הביקורת על נסיעותיהם לחו"ל במימון גורמים פרטיים". גם כאן: לא ביבי, ולא טורס. ב"ישראל היום" סירבו להגיב.
יש לך חמאה על הראש? אל תזרוק אבנים
בשלישי שעבר פרסם "ידיעות" כותרת ראשית נוספת נגד נתניהו, שציטטה מקור מדיני עלום ורם דרג, אשר אמר כי "נתניהו מוביל לאסון". זה לא עבר בשתיקה אצל המתחרים. כבר למחרת שלח "ישראל היום" לזירת הקרבות את טנק המרכבה דרור אידר, שקיבל את רוב עמוד 5. "'האישיות הבכירה', שבאומץ לב נדיר אינה חושפת את עצמה, יכולה להיות לבני, אולמרט, שמעון פרס ואפילו נוני מוזס", לעג אידר. "מה רע עם מנשה נוי? הוא גם יכול להיות מפוברק. מה זה משנה?".
כעבור יומיים הצטרף לאידר קלמן ליבסקינד מ"מעריב" (שבטורו בשישי לא חסך את שבטו גם מ"ישראל היום"). "הכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות' מיום שלישי הייתה כותרת שההחלטה לפרסם אותה לא הייתה נגועה בשום שיקול עיתונאי", כתב. "תנו לי חצי שעה וכותרת שדרושה לכם ואמצא בקלות גורם מדיני שאם אבטיח לו שיוצג כגורם אנונימי, יהיה מוכן לספק אותה. בעד לבני, נגד נתניהו, בעד לפיד או נגד בנט. שום בעיה".
ביקורת לגיטימית? בהחלט. האם זה אומר שב"ישראל היום" ו ב"מעריב" אין כותרות שמצטטות גורמים אנונימיים? אז זהו, שדווקא יש ויש. כך, למשל, בחודש שעבר, למחרת החלטת הממשלה לאשר הקמת 3,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון ציטט "ישראל היום" "גורם מדיני בכיר", שטען כי ההחלטה לא תשתנה "גם מול לחץ בינלאומי". ביולי האחרון, למחרת ההפגנה בעד השוויון בנטל, כותרת השער של "ישראל היום" הייתה הציטוט "מה שהיה לא יהיה", ובעמודים הפנימיים הופיעה השורה "אנחנו הרוב". כל ניסיון לברר באותיות הקטנות מי עומד מאחורי הציטוטים הנחרצים הללו עלה בתוהו. שבוע אחר כך, כשהצעת חוק פלסנר איימה על שלמות ממשלתו של נתניהו, צוטטו גורמים בליכוד הטוענים כי "פלסנר מנסה לפוצץ את הקואליציה". מיהם אותם גורמים? השמות שמורים במערכת "ישראל היום".
ומה לגבי "מעריב"? ביום שני שעבר ציטט העיתון בעמוד השער גורמים אנונימיים ממפלגת "התנועה" שאמרו כי "עמיר פרץ משתלט על המפלגה". למחרת הוקדשה כותרת למקורבי השר ליברמן שאמרו כי "הוא מתחרט שהוא התפטר". ואפילו השבוע, ביום שני, צוטט "שר בכיר" שהעריך כי "נתניהו ישאיר את ברק בתיק הביטחון". אז מה נאמר לאידר ולליבסקינד? רק נזכיר להם שוב, שמי שגר בבית זכוכית – מוטב לו שלא יזרוק אבנים. או כפי שאמר פעם גורם פוליטי רם דרג: "מי שחמאה על ראשו – בל ייצא לשמש הקופחת".
סקר כלשהו
השעון הראה חמש אחר הצהרים. זמן טוב לשלוח סוף סוף את הטור הזה למערכת mako. קצת חבל ששלוש שעות אחרי הדדליין. לא נורא. תיכף אתקשר לוודא שהוא אכן הגיע. ואז אשלח בקובץ נפרד את גזירי העיתונים. ואז אטלפן שוב כדי לדאוג שמשבצים אותם במקום הנכון. ואז ארים טלפון פעם נוספת כדי לשנות את הנוסח של אחד המשפטים. בערב, כשהטור יעלה, אסמס ליפית העורכת שניים-שלושה תיקוני הגהה אחרונים. וכעבור כמה דקות עוד תיקון אחרון ודי. מעניין, חשבתי לעצמי, אם גם הפעם היא תחשוב שאני אובססיבי, אבל במקום לסמס את האבחנה המפתיעה הזו לבוסית שלה, שלומית, היא תשלח את ההודעה בטעות אליי. רגע, אולי זו בכלל לא הייתה טעות? איך לא חשבתי על זה קודם? אולי זה בכלל רמז מתוחכם? אס.אם.אס שכאילו לא נועד אליי, אבל בעצם כן, רק כדי שהיא תוכל לרמוז לי שיש לה דברים יותר חשובים לעשות בחמישי בערב מאשר להתעסק בטור הארוך מדי שלי.
התנערתי מתאוריית הקונספירציה והעפתי מבט אחרון על הטקסט, רגע לפני שאני לוחץ על SEND. באסה. שוב לא הצלחתי למצוא אייטם ביקורתי משובח על בר רפאלי וערן סויסה, כדי להגדיל באופן מניפולטיבי את כמות הכניסות ושוב הטור יצא ארוך מדי. בדיוק כשהחלטתי לקצר את הטור בכל מחיר ולדחות לשבוע הבא את האייטם הארוך מנשוא על ארי שביט, הטלפון צלצל.
"למה אתה נשמע כל כך מדוכדך, הורביץ?", צהל הקונספירטור מעבר לקו.
"אני לא מדוכדך", עניתי.
"מפתיע מאוד", אמר הקונספירטור, "אני במקומך דווקא הייתי מדוכדך, בטח אחרי ששמעתי שהבוס הגדול חושב שהטור האחרון שלך היה ארוך מדי, נפתל, קטנוני וזחוח".
"זה מה שהוא אמר לך?", שאלתי בבהלה.
"אני לא מסגיר את המקורות שלי בקלות, אבל תן לי קרדיט שהמידע מדויק", אמר הקונספירטור, "ואם זה כל כך מעניין אותך, אז כן, היינו השבוע באותה מסיבת סילבסטר אקסקלוסיבית, ומן הסתם ניפגש גם מחר בערב".
"באמת?", השתוממתי. "איפה?".
עכשיו הגיע תורו של הקונספירטור להתפלא. "מה זאת אומרת איפה? מחר ברמת השרון בעשר בערב במסיבת יום ההולדת הזוהרת של אחת הדמויות הבכירות בתעשייה. אל תגיד לי שלא הזמינו אותך".
שתקתי במבוכה. "מי הדמות הבכירה?", שאלתי, "אתה מתכוון לגיא זהר שסוגר 48? בגלל זה אמרת שהמסיבה זוהרת?".
"גיא הוא חבר ותיק, אבל גליה אמרה לי שהוא חוגג היום, ולא מחר. אני מדבר איתך על דמות פחות מפורסמת, אבל הרבה יותר משפיעה. מדהים אותי שאתה לא מסיק את המסקנה".
"איזו מסקנה?", שאלתי במבוכה.
"באמת תודה", אמרתי, "בוא נסיים עם השיחה הזאת. כבר מאוחר ואני חייב לשלוח את הטור. בשביל מה בכלל התקשרת?"
"רק כדי לוודא שאתה מדוכדך", גיחך הקונספירטור ברשעות.
"עכשיו אני מדוכדך. או קיי. מרוצה?", שאלתי בייאוש קל.
"מרוצה מאוד, כי זה בדיוק הזמן הנכון לתת לך סיפור פצצה. בונבוניירה אמיתית, לשיפור מצב הרוח".
"מה הפעם?", שאלתי.
"אייטם חזק ביותר על סקרים שפתאום נעלמים. לא בלי סיבה כמובן".
"אתה יכול להיות יותר ספציפי?", הקשיתי.
"לך לטור שפרסמת לפני חודשיים, שם כבר תמצא את כל הרמזים שצריך", אמר הקונספירטור. "נו, קדימה. אני מחכה על הקו".
לקח לי דקה וחצי לאתר את הטור מ-1 בנובמבר. הכותרת הייתה "לאן נעלמה מינה צמח?", והאייטם עסק בשאלה מדוע "ידיעות" ממעט לפרסם סקרים, והאם זה קשור להצלחתו האלקטורלית של נתניהו.
"עברתי על הטור", בישרתי לקונספירטור. "ובאמת שמחתי לגלות שמאז השתנו הדברים, ובחודש האחרון 'ידיעות' מפרסם סקר בכל שבוע". הקונספירטור התעצבן. "אני מקווה שאפילו אתה תודה שזה לא צירוף מקרים שכשביבי היה בעלייה לא היו סקרים ב"ידיעות" במשך חודש תמים וכשביבי בירידה יש פתאום סקרים בכל שבוע"."זו הבונבוניירה?", שאלתי באכזבה.
"לא", השיב הקונספירטור, "אני רואה ששוב שכחת את המראה".
"איזו מראה?", תהיתי.
"נמאס לי להאכיל אותך בכפית, הורביץ. שכחת שכש'ידיעות' נגד מישהו יש סיכוי מצוין ש'ישראל היום' בעדו? ולהיפך כמובן? עכשיו תעבור בבקשה על גיליונות 'ישראל היום' מהשבועות האחרונים", אמר הקונספירטור וטרק.
אז עליתי על מדי ב' וצללתי לארכיון. ובאמת התברר שהסקר האחרון של "ישראל היום" פורסם ב-14 בדצמבר. מפלגת הליכוד ביתנו זכתה שם ל-39 מנדטים, בעוד שלסיעת "הבית היהודי" של נפתלי בנט היו עשרה מנדטים בלבד. באותו סוף שבוע פורסמו סקרים גם ב"ידיעות", ב"מעריב" ובגיליון הבכורה של העיתון החדש "סופהשבוע".
אלא שמאז חל סחף של מנדטים מהליכוד ביתנו למפלגתו של בנט. עד כדי כך, שבסקרים האחרונים טיפסה סיעת הבית היהודי ל-14 מנדטים בעוד שמפלגת הליכוד ביתנו צנחה ל-34 מנדטים. אלא שקוראי "ישראל היום" לא יכלו לעקוב אחר השינוי הדרמטי הזה, כי באורח פלא גם בשישי שעבר, וגם בזה שלפניו (יממה לאחר הופעתו של בנט ב"משעל חם"), ובסך הכול מזה שלושה שבועות – חדל משום מה "ישראל היום" מלפרסם סקרים.
ניערתי את אבק הארכיון וחזרתי לקונספירטור.
"נו", הוא אמר בשביעות רצון. "ראית איך העיתון שתומך בביבי מעדיף לא לפרסם סקרים, כדי לא לעשות לו רע על הנשמה?".
"לא יודע", אמרתי. "זה נראה לי סתם צירוף מקרים. אחרת איך תסביר את העובדה שהבוקר הם פרסמו סקר חדש שחוזה לנתניהו רק 34 מנדטים".
"אתה בטוח?", שאל הקונספירטור, "איך זה יכול להיות?".
"אתה מוזמן להסתכל בעצמך".
"אני לא יכול", ענה הקונספירטור בצער מעושה. "בדיוק היום העיתון לא הגיע. זה בטח סתם צירוף מקרים, או ש...".
"או שמה?", נבהלתי.
"בפעם הקודמת, כשכתבת על היעלמות הסקרים ב'ידיעות', רון פרסם למחרת סקר חדש, מוטט את כל התזה שלך והוציא אותך קטן. שנינו יודעים שעמוס לא אוהב אותך הרבה יותר מרון, אז אל תוכה בתדהמה אם הוא שמע ממישהו על מה אתה עובד, ודאג גם כן להוציא אותך פתטי".
"נדמה לך", אמרתי. "גם רון וגם עמוס מאוד מחבבים אותי. זה בסך הכל צירוף מקרים".
"אין לך תקנה", אמר הקונספירטור, "שיהיה לך סופשבוע רגוע".
"רגע", שאלתי. "של מי המסיבה מחר ברמת השרון?".
"שכח מזה", אמר הקונספירטור, "האירוע של מחר אבוד. סולד אאוט. יודע מה? בטח אפגוש שם את יובל, הבוס שלך. אולי אזרוק לו מילה, שיזמין אותך למנגל השנתי אצלו ואצל עינת ביום העצמאות".
ואם כבר עצמאות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".