ותודה שטסתם שירי מימון
איך מעצימים הישג מכובד של כוכבת ישראלית והופכים אותו להצלחה בינלאומית בקנה מידה עצום, משל מדובר בגל גדות הבאה? או אם להיות יותר ספציפיים: איך מצניעים את העובדה שהתפקיד הראשי הנוצץ שקיבלה שירי מימון במחזמר "שיקגו" בברודוויי, ניתן לה לשבועיים בלבד? יוזמים שורה של פעולות יחצ"ניות מוצלחות, שבשיאן מטיסים מה שיותר עיתונאים מתחום הבידור לפרמיירה של מימון בניו יורק. על חשבון מי? על חשבון ההפקה. איזו הפקה? ההפקה שמביאה את "שיקגו" להופעות בישראל. מה הקשר? מתברר שיש.
לפני שלושה שבועות, ב-21 בספטמבר, קיימה שירי מימון בניו יורק את הופעת הבכורה שלה. לרגע ההיסטורי למחצה הזה קדמו שבעה חודשים וחצי של אייטמים בולטים בכל כלי התקשורת. ברובם המכריע כלל לא נרמז שמימון תגלם את דמותה של רוקסי הארט למשך שבועיים בלבד. תכלית המיזם: לקדם את מכירת הכרטיסים לקראת עלייתו של המחזמר בארץ במרץ 2019. במערכת התכנית "ערב טוב" עם גיא פינס, שחשפה לראשונה את סיפור נסיעתה של מימון, לא הזכירו את הפרט הנ"ל. "פרסום ראשון: שירי עומדת לעזוב את ישראל לתקופה כדי להופיע בברודווי", דיווח אז פינס. לאיזו תקופה? לא נאמר. גם האתרים והעיתונים השונים שעשו פולו-אפ לאייטם באותו יום ולמחרת, כלל לא הזכירו שבעצם מדובר בפיקדון של שבועיים, ושכמו מימון יש גם כוכבות זרות אחרות – ממקסיקו, מיפן, ומעוד מדינות – שכיכבו לתקופה קצרה באותו המחזמר ממש בתפקיד רוקסי הארט.
הפיק הבא בקידומם של שירי מימון ו"שיקגו" היה ביוני, אז הופיעו דיווחים על כך שההסכם "נחתם באופן רשמי". בנקודה הזו חלק מכלי התקשורת (לא כולם) כבר הזכירו (באותיות הקטנות בלבד) כי מדובר בשבועיים של הופעות. בסוף אותו חודש פירסם רז שכניק ב"7 לילות" ריאיון נרחב עם מימון, שרק עמוק בתוכו הופיע רמז דק מאוד על זמנה הקצוב של המרואיינת ככוכבת המחזמר. "מזכיר את הפריצה של גל גדות עם 'וונדר וומן'", השווה אז שכניק. "הלוואי שזה יהיה קרוב", השיבה לו מימון. "כל הסיפור הזה יהיה בערך שלושה חודשים, אוגוסט-נובמבר".
הקידום הבלתי מתכלה נמשך גם באוגוסט, כשמימון המריאה לניו יורק, והתעצם סביב הופעת הבכורה שלה בברודוויי ב-21 בספטמבר. כדי למקסם את סיקור המעמד קיבלו כלי התקשורת הצעה שקשה לסרב לה: לשגר לברודוויי כתבים על חשבון "הדרן" וקבוצת "פורום", מפיקי "שיקגו" בישראל. וכך, יום לפני המופע, נחתו להם בניו יורק רז שכניק ("ידיעות"), רן בוקר (ynet), ניר יהב ("וואלה!"), אילנית איל ("ישראל היום"), מיטל שבח (mako) ומיה רזניק ("ערב טוב עם גיא פינס"). מימון הטיסה של העיתונאים באל על, פלוס שלושה לילות של שהייה במלון "פול" בניו יורק, בהחלט השתלם. הכותרות ברובן היו מפוצצות, והעניין השולי הזה של השבועיים שוב נדחק לאותיות הקטנות בלבד (אם בכלל). רק בשלישי שעבר, בתכניתו "הצנרת" המשודרת ב"רשת", הצליח גיא לרר לדקור בסיכה חדה את בלון היח"צ – והשאר היסטריה. באף אחד מהאייטמים שלמחרת הבכורה, אגב, לא הופיע גילוי נאות לפיו הטיסה למופע, כמו גם השהייה בניו יורק, מומנו על חשבון הפקת "שיקגו" בישראל. בביקורות על הופעתה של מימון, שפורסמו בתחילת החודש, רק רן בוקר מ-ynet ומיטל שבח מ-mako נתנו גילוי נאות, ואף ציינו כי מדובר בשבועיים של הופעות.
נידר עוז, היחצ"נית של שירי מימון, איך ההרגשה לסובב כל כך הרבה כתבי בידור על האצבע הקטנה?
"אתה נותן לי קרדיט על מהלכים שהומצאו עוד לפני שנולדתי. מאז ומעולם יצאו משלחות עיתונאים על ידי חברות למטרות סיקור. זה דבר מקובל ורווח, שתמיד נעשה בצורה מקצועית. בדרך כלל נבחרים כלי המדיה החשובים ביותר והכתבים האיכותיים ביותר, בדיוק כמו בנסיעה הנוכחית".
"הארץ" VS "ידיעות אחרונות"
מה היה קורה אילו "ידיעות אחרונות" היה מפרסם בתוך יומיים בלבד לא פחות משלושה מאמרים נגד "הארץ"? במקרה כזה לא מן הנמנע שייתכן שאולי היו צצים בטוויטר ציוצים כאלה ואחרים הטוענים כי ברחוב מוזס מנהלים מלחמה מכוונת נגד רחוב שוקן. רק לפני חודשיים, למשל, הפנה מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, רמז עבה שכזה לכיוונו של דרור אידר, עורך מדור הדעות של "ישראל היום" (והשגריר העתידי ברומא). ההתכתשות בין השניים החלה אחרי ששוקן כינה מאמר של אריאל בולשטיין על חוק הלאום, שפורסם ב"ישראל היום", כ"גרוע במיוחד". אידר לא נותר חייב וצייץ: "עמוס, מציע שלא תחלק ציונים אלא תתמודד עם הטענות. המאמרים שפרסמתם על חוק הלאום אצלכם אינם רק גרועים; הם טיפשיים במיוחד. אפילו טענה אחת רצינית לא קראתי או שמעתי מכיוונכם. לא חבל על הנייר?". בתגובה העלה אז שוקן את הציוץ והתמונה הבאים:
ולמה נזכרתי דווקא עכשיו בעימותונצ'יק הזה? כי לפני שבועיים התהפכו היוצרות: בתוך יומיים בלבד, הופיעו דווקא בעמוד הדעות של "הארץ" שלושה מאמרים שתקפו את "ידיעות": בשישי, תחת הכותרת "הצבע האדום אזל ממרתפי "ידיעות אחרונות", גיחך הפרשן הכלכלי, נחמיה שטרסלר, על התחזיות הקודרות והכותרות האדומות שפירסם "ידיעות" בספטמבר 2008, אחרי קריסת בנק ההשקעות "ליהמן ברדרס" (עוד נחזור אליו באייטם הבא); כעבור יומיים, בראשון, תקף גדעון לוי את הליווי שהעניק "ידיעות" לאב שכול הדורש להרוס את בית המחבל שהרג את בנו; קצת יותר למטה באותו עמוד, תחת הכותרת "ידיעות חטא לפנינו", קטל רוגל אלפר את הכותרת הראשית "חטאנו לפניך" שפירסם "ידיעות" בגיליון ערב יום הכיפורים. אבל כמובן שאת עיתון "הארץ" (בניגוד למערכות אחרות) לא ניתן להאשים חלילה בניהול קמפיין נגד עיתון מתחרה. מן המפורסמות הוא שברחוב שוקן השיקולים טהורים, ענייניים ומבוססים אך ורק על השקפת עולם סדורה. לכן, צירוף מקרים ב"ידיעות" או "ישראל היום" הוא בטח קמפיין מתוזמר היטב של שכירי עט מתואמים, בזמן שצירוף מקרים זהה ב"הארץ" הוא אג'נדה אידיאולוגית של פובליציסטים עצמאיים שאין ביניהם שום זיקה.
ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.
הצבע האדום אזל ממרתפי "ידיעות"? מזל שנשאר עוד קצת ממנו במרתפים של "דה מרקר"
ואם כבר "הארץ" נגד "ידיעות": זה הזמן להתעמק טיפ טיפונת במאמר של נחמיה שטרסלר, על התנהלותו ההיסטרית לטעמו של העיתון המתחרה לפני כעשור, לאחר קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. "הצבע האדום אזל ממרתפי 'ידיעות אחרונות'. הם השתמשו בכל המלאי", פתח שטרסלר בדרמטיות. "מדי יום יצא העיתון בכותרות ענק אדומות כדם, מפחידות במיוחד, בסגנון של: המשבר הגדול ביותר מאז 1929, צפויה אבטלה ענקית, היכונו לשפל נוסח שנות ה–30, סוף כלכלת השוק, קץ התחרות החופשית, וול סטריט מתה, הקפיטליזם פשט רגל, ארה"ב שוקעת באוקיינוס וסין נוטלת את מקומה. לזה צירפו העורכים גרפים ענקיים, שחורים, שחציהם מכוונים כלפי מטה, ולידם טבלאות מפחידות שלימדו אותנו, יום אחר יום, כמה הפסדנו בבורסה ואיך הפנסיה שלנו מתאדה. פחד אלוהים ממש".
גם בסוף המאמר לא חסך שטרסלר את שבטו מהקולגות. "מתברר, שבניגוד לכותרות האדומות ב"ידיעות אחרונות", השפל והאבטלה לא הגיעו, כלכלת השוק לא מתה, וול סטריט לא נמחקה וארה"ב לא טבעה באוקיינוס", כתב. "שום כותרת אדומה ומפחידה של "ידיעות אחרונות" לא התממשה. אפילו לא לרגע".
עד כאן קטעים נבחרים מהמאמר. אבל האם הכותרות של "ידיעות" היו באמת אדומות במיוחד, יותר מאלה של "הארץ" או "דה מרקר", למשל? שלא יעבדו עליכם.
בנק ההשקעות ליהמן ברדרס קרס ב-15 בספטמבר 2008. למחרת, יום שלישי, 16 בספטמבר, כך נראתה הכותרת הראשית של "ידיעות":
גם הכותרת הראשית של "הארץ" למחרת ההתמוטטות התמקדה בקריסת הבנק:
בשער מוסף "ממון" הופיעה באותו יום כותרת דרמטית קצת פחות וללא כל צבע אדום:
לעומת זאת, בכותרת הראשית של "דה מרקר" נעשה שימוש נרחב בצבע האדום:
ביום רביעי, 17 בספטמבר 2008, הכותרות בעמוד הראשון של "ידיעות" ובשער מוסף "ממון" כבר שידרו אופטימיות זהירה. הפרשן הכלכלי, סבר פלוצקר, אמנם סבר שהמצב מדאיג, אך הציע שלא להיבהל:
לעומת זאת, הכותרת הראשית של "דה מרקר" באותו יום עדיין שידרה אווירת פניקה קלה:
ביום חמישי, 18 בספטמבר 2008, שלושה ימים אחרי פרוץ המשבר, פרסם מוסף "ממון" את הכותרת הפרקטית הבאה:
"דה מרקר", לעומת זאת, המשיך להלחיץ:
בסיומו של אותו השבוע, בשישי, שוב שידר "ידיעות" סוג של אופטימיות זהירה על רקע כחול מרגיע:
"דה מרקר", לעומת זאת, העדיף להזרים עוד קצת צבע אדום, היישר מהמרתפים:
נחמיה שטרסלר, מה בעצם ההבדל בין הכותרות ב"ידיעות" לכותרות האדומות שהתפרסמו אצלכם?
"הכול בחיים זה מינון ופרופורציות. 'ידיעות' הפריז בענק. גם בכותרות המפחידות היומיות וגם בתיאור סוף כלכלת השוק וחיסול הכלכלה האמריקאית, ששום דבר מזה לא קרה".
מה הקשר בין פרשת השופט קוואנו לעסקית קומפלט במזנון הכנסת?
הזמן: חמישי לפני שבועיים, חול המועד סוכות. האירוע: שימוע בסנאט לאישור מועמדותו לבית המשפט העליון של השופט ברט קוואנו, שנטען כי תקף מינית ארבע נשים. הציוץ: חיים לוינסון, הכתב הפוליטי של "הארץ", מניח את ההימור הנועז הבא על השולחן:
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. ועדת הסנאט אישרה את מועמדותו של קוואנו לבית המשפט העליון. בין הגורפים רווח מהיר מההימור הלא מוצלח: עמיחי אתאלי, הכתב הפרלמנטרי של "ידיעות", שבתכנית "מזנון הכנסת", המשודרת בערוץ הכנסת, התערב עם לוינסון על פרס נחשק למחצה:
חיים לוינסון, החוב כבר שולם?
"שבוע הבא, עם פתיחת מושב הקיץ. אשלח גם תמונה למדור".
מה הקשר בין פינוי חאן אל-אחמר למטוס של אנגלה מרקל?
הזמן: רביעי שעבר, שעות ספורות לפני נחיתתה של אנגלה מרקל בארץ. הדיווח: אילאיל שחר, הכתבת המדינית וראש מחלקת החדשות של גל"צ, מספרת למגיש "נכון להבוקר" באותו יום, יעקב אילון, כי קנצלרית גרמניה "הודיעה שאם חאן אל-אחמר, ליד מעלה אדומים, יפונה – אז הביקור ככל הנראה יתעכב". 40 דקות לאחר מכן מעלה שחר את הציוץ הבא:
למחרת בערב, בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, נשאלה מרקל האם התנתה את ביקורה בכך שחאן אל-אחמר לא יפונה בזמן שהיא נמצאת, והשיבה על פי הדיווחים: "זה ממש לא נכון, ואמרתי את זה שוב. זו החלטה של ישראל וזה לא קשור לפגישה שלנו. כשישבתי במטוס שמעתי על זה ואמרתי לעצמי 'אוי איזה שקר, עוד שנייה אני מגיעה לישראל ונראה לכולם שזה פייק ניוז'".
מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "אנו עומדים מאחורי הפרסום. הייתה פנייה מגורמים גרמנים שעסקו בתיאום הביקור, לגורמים דיפלומטים בישראל בעניין, והמסר היה ברור: אם הפינוי יתבצע לפני מועד ביקור הקנצלרית, קיומו של הביקור מוטל בספק. הכתבת קיבלה אישור לידיעה משני מקורות טרם הפרסום, וגם לאחר הכחשת הקנצלרית גורמים רשמיים בישראל אישרו לכלי תקשורת שונים את תוכן הפרסום".
אכן תמונות קשות
ואם כבר הביקור של אנגלה מרקל בישראל – גם הפעם, כמו בביקור הקודם, מתפרסמת תמונה שמחוללת סוג של סערה. תקציר הפרקים הקודמים: אי שם בעבר הרחוק, בפברואר 2014, הגיעה מרקל לארץ כדי לקבל את עיטור נשיא מדינת ישראל. בתמונה של צלם הג'רוזלם פוסט, מארק ישראל סלם, ממסיבת העיתונאים המשותפת למרקל ולראש הממשלה, נראה אז נתניהו מצביע על דבר מה. הצל שיצרה האצבע הופיע על פניה של מרקל כמעין שפם, המזכיר את מראהו של אדולף היטלר:
התמונה ההיא, כזכור, הפכה ויראלית. צלם הג'רוזלם פוסט התראיין אז לעיתונו ונשבע כי היא צולמה באקראי. ארבע שנים ושמונה חודשים חלפו, ובשבוע שעבר קפצה קנצלרית גרמניה לביקור נוסף. במהלך מסיבת העיתונאים של מרקל ונתניהו, פירסם אתר "וואלה!" כותרת ראשית עם התמונה הבאה, שהתנוססה גם בתוך האייטם:
גם הצילום הזה, של סוכנות רויטרס, לא עבר בשקט. חתן פרס ישראל, יעקב אחימאיר, הגיב בזעם בציוץ הבא:
שעות אחדות לאחר מכן הוסרה התמונה מהאייטם והוחלפה באחרת.
ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב.
שמעון, תעזור לי
לפני יותר מ-30 שנה, ביולי 1987 הופיעה בחלק ב' (זצוק"ל) של "הארץ" כתבה של אלי אלעד, על שיפור במצבם של העופות הדורסים במדבר יהודה. למרות שהטקסט ברובו היה אופטימי, בכל זאת הופיע בו פרט אחד מעציב. "הפרס, אחד הדורסים הגדולים והמרשימים של ארצנו, נכחד ככל הנראה כמקנן משטחי מדבר יהודה", נאמר בכתבה. "התצפיות האחרונות של זוגות פרסים מקננים נעשו ב-1980 וב-1981, כל פעם בנחל אחר. בסקר האחרון נצפה רק זוג אחד של פרסים, ואף הוא לא בקינון". אחת מכותרות הביניים בכתבה הייתה "היכחדות הפרס". כיתוב התמונה היה "פרס. רק זוג אחד נצפה בסקר האחרון", ומעליו, באופן מפתיע, הופיע צילום בולט של – ובכן – שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ בממשלת שמיר. למחרת פרסם "הארץ" התנצלות.
למה נזכרתי דווקא עכשיו באנקדוטה הזניחה הזו? כיבחמישי האחרון פירסם אתר "גלובס" את הכותרת הבאה, ותחתיה תמונה של שמעון נוסף:
ברם אולם, האיש שבתמונה איננו שמעון אלקבץ, מנכ"ל ClimaCell, אלא שמעון אלקבץ, מפקד גל"צ. בהמשך תיקן אתר "גלובס" את השגיאה:
ב"גלובס" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): שנים שהיא לא נחשפה לתקשורת (חוץ מאשר בכל מקום כמעט)
הציטוט (1): "עד היום היא לא נחשפה" (כתובית המתארת את המסעדנית רותי ברודו, מתוך הפרומו לריאליטי החדש "MKR: המטבח המנצח").
הציטוט (2): "גם שנים לא נחשפה לתקשורת" (חיים כהן, באותו פרומו, על אשת המסתורין החשאית רותי ברודו, שתשפוט לצידו בריאליטי החדש)
המציאות: שנים רותי ברודו לא נחשפה לתקשורת? ובכן, הנה מקבץ (חלקי ביותר) רק מחמש השנים האחרונות: סעודת פסח בביתה של רותי ברודו עם סוניה מרמרי מ"גלובס" ממרץ 2013; סיור באותו בית של ברודו עם ג'ו מ. גרינבאום מ"טיים אאוט" בדצמבר 2015; שיחה נוגעת ללב על האימהות שלא תזכה לה עם גבי בר-חיים מ"ידיעות" במרץ 2016; ריאיון חגיגי על המסעדות החדשות שלה למערכת "וואלה! אוכל" באפריל 2017; וכתבת מגזין מושקעת, עם שותפה לעסקים ובן הזוג שלה לשעבר, מתי ברודו, לעמית אהרנסון, ששודרה בינואר 2018 בתכנית "שישי" עם איילה חסון של חדשות עשר. בקטנה.
מ"קשת" נמסר בתגובה: "שמחים שאתה מגלה עניין מיוחד ברותי ברודו, שביום ראשון הקרוב תיחשף לראשונה כשופטת 'MKR: המטבח המנצח'".
הציטוט מול המציאות (2): סינדרום ירושלים
ואם כבר "קשת" – קבלו גם את זה:
הציטוט: "כן, כן. אנחנו רוצים עכשיו לתת צפירת הרגעה, להשמיע למפיקי האירוויזיון בירושלים בשנה הבאה: אם חס וחלילה נטע, נטע ברזילי, תהיה חולה, נגיד איזו אלרגיה של אביב או משהו, ייתכן שמצאנו פתרון" (גיא פינס מציג בדרן ספרדי שהתחפש לנטע ברזילי, "ערב טוב", 9.10.2018).
המציאות: האירוויזיון הקרוב לא אמור להתקיים בירושלים, אלא במרכז הירידים בתל אביב.
ממערכת "ערב טוב" נמסר בתגובה: "מסתבר שגם כשאנחנו בתל אביב – ירושלים במחשבותינו. נשמח שהמדור ילמד אותנו איך נמנעים לחלוטין ממעידות בשידור חי".
היום במוסף החג שלנו: התאומים הטייסים (שכבר כיכבו אצל המתחרים)
בראשון שעבר, ערב שמחת תורה, פירסם "ידיעות" כתבת שער של שרי מקובר-בליקוב במוסף החג על סא"ל ע' וסא"ל ע', שני מפקדי טייסות שהם גם תאומים זהים.
אלא שאותם תאומים טייסים ממש כיכבו כבר ביוני 2015, לפני יותר משלוש שנים, בכתבת שער של יהודה שלזינגר שהתפרסמה במוסף "שישבת" של "ישראל היום". בכתבה ההיא, אגב, צוינו שמותיהם הפרטיים של התאומים הטייסים, ערן ועופר, וכל המשפחה התכנסה לצילום משותף, כולל ההורים, קרני ודוד, האח ענבר, קצין בשלדג, והחתן תומר, שגם הוא טייס. אטריות מחוממות? למחצה. כי בעוד שלזינגר ראיין בשעתו את האמא הגאה, מקובר-בליקוב, לעומתו, ראיינה את התאומים הטייסים עצמם.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
סיבה למסיבה
עייפות בלתי מוסברת, פיק ברכיים לא מובן, צל שרב על כל הדרך, אבל אז הסלולר מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"אני קצר בזמן, הורביץ", הוא פתח. "יש לך מושג למה בסוף מסיבת העיתונאים, שבה הוכרז על הנגיד החדש, ביבי החליט פתאום להפתיע ולענות על שאלות עיתונאים?".
"לא ממש", מלמלתי.
"יום לפני ההכרזה, בראשון בבוקר, התקיימה במשרדי חברת החדשות בשדרות ההשכלה בתל אביב ישיבת עורכים בפורום נרחב", עידכן הקונספירטור.
"נו?", שאלתי.
"אחד הנושאים בפורום עסק בסיקור של ביבי", הוא המשיך. "רוב העורכים אמרו שאין סיבה להמשיך לצטט אוטומטית כל פוסט והודעה לעיתונות של ראש הממשלה, כל עוד הוא נמנע בעקביות לקיים מסיבות עיתונאים ולענות על שאלות".
"נו?", שאלתי.
"מה נו?", התעצבן הקונספירטור. "אתה לא חושב שקצת מוזר שיממה בלבד אחרי הישיבה הזו ביבי החליט פתאום לחרוג ממנהגו וכן לענות על שאלות? שמעת בכלל איך הוא הקניט את הכתבים במסיבת העיתונאים? 'אני מוכן לענות על כל השאלות שלכם. אני לא מגביל אתכם בנושאים. אתם יכולים לשאול על מה שאתם רוצים. תתקשרו למערכות שלכם, הם יזרימו לכם שאלות מביכות. תוכלו לקבל את כל השאלות, כל העקיצות, כל הדקירות. הנה, אל תבזבזו את ההזדמנות'. למה לדעתך הוא אמר פתאום את כל הדברים האלה?".
"נו, באמת", פקפקתי. "אתה מנסה לרמוז שראש הממשלה החליט פתאום לענות על שאלות עיתונאים רק בגלל מה שנאמר בישיבה פנימית של עורכי חברת החדשות יום קודם?!".
"לא זאת השאלה, הורביץ", ענה הקונספירטור. "אבל אם כבר שאלת, לא לגמרי מופרך לשער שיונתן העוזר הנאמן אולי קיבל במקרה הדלפת זהב היישר מתוך הפורום הפנימי של עורכי חברת החדשות, ומשם המידע זרם לבוס הגדול, שהחליט לענות סוף סוף על שאלות".
"הגזמת לגמרי", אמרתי. "אין לי ספק שמדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: האם אתם שולטים במתרחש בתקשורת הישראלית?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il