תיאוריית הקונספירציה החדשה של יגאל סרנה
האם יגאל סרנה איבד את זה? האם הפייסבוק דרדר את שיקול דעתו של מי שהיה אחד העיתונאים היותר מוערכים בסביבה? למרבה הצער, גם שנה, 3 חודשים, 3 שבועות ו-5 ימים אחרי שהשאלות הללו הועלו לראשונה, התשובה נותרה חיובית. פסק הדין שחייב את סרנה לשלם מאה אלף שקלים לבנימין ולשרה נתניהו על הוצאת דיבה (ועוד 15 אלף שקלים לעורך דינם, יוסי כהן), לא ריפה את ידיו. ביום רביעי עדכן בדף הפייסבוק שלו על המשך המאבק. "אחרי פגרת המשפט נגיש את הערעור למחוזי", כתב. "מעניין מה יהיה מצבו של התובע בעת הדיון השני".
בינתיים, עד שנדע מה יהיה מצבו של נתניהו, סרנה ממשיך לחיות בסרט. בסרט של סרנה, הוא אזרח קטן ואמיץ שחשף מידע חמור ומבוסס על הרודן הגדול מרחוב בלפור. כל מי שאינם ממהרים לעשות לו לייק, וסבורים שגם עיתונאי שבוחר לצאת לקרב לגיטימי עד הרואי צריך לבדוק את העובדות בטרם פרסומן, הם מבחינתו שליחיה העלובים של משפחת נתניהו. חמוש בנקודת המבט הזו, העלה סרנה בשבוע שעבר את הפוסט הבא:
סרנה טוען בפוסט כי נתניהו דאג לכך שהמדווחים במשפט יהיו כולם שלו, ואף נוקב בשמו של גיא פלג, הכתב לענייני משפט של חדשות 2, כבעל זיקה לכאורית כלשהי לראש הממשלה. אלא ששוב, מה לעשות, העובדות מקלקלות לסרנה את התזה.
הנה כמה מהחשיפות של פלג בשנים האחרונות בנוגע למשפחת נתניהו: בינואר 2010 חשף פלג את תלושי השכר של ליליאן פרץ, עוזרת הבית לשעבר בבית משפחת נתניהו, המצביעים על כך שלא שולמו לה דמי נסיעות, דמי הבראה ו/או תשלום על עבודה בשבת; במאי 2010 פירסם פלג הקלטות של פרץ, שבהן פירטה כיצד שרה נתניהו התעמרה בה; במרץ 2014 חשף פלג את כתב התביעה של מני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה, שתיאר יחס משפיל והתקפי זעם מצידה של שרה נתניהו; באפריל 2014 חשף פלג את כתב התביעה של איש התחזוקה, גיא אליהו, שטען כי אשת ראש הממשלה השליכה כלים על הרצפה והשליטה אווירה כללית של פחד; באוגוסט 2014 פירסם פלג את ההסכם הסודי שנחתם עם הנהג של שרה נתניהו, שלפיו יקבל הנהג פיצוי של 150 אלף שקלים לאחר שפוטר שלא כדין; בנובמבר 2014 ערך פלג ראיון בלעדי עם מני נפתלי, שבו העלה המרואיין טענות קשות על תנאי עבודתו; בינואר 2017 פירסם פלג לראשונה כי נוני מוזס הוא איש העסקים שאיתו נפגש ראש הממשלה במסגרת מה פרשת תיק 2000; כעבור כמה ימים אף חשף פלג את תמלילי השיחות המדהימות בין השניים, שבהן הבטיח מוזס לנתניהו סיקור אוהד ב"ידיעות", בתמורה לכך שראש הממשלה ידאג לריסון כוחו של "ישראל היום".
במשפחת נתניהו מאוד לא אהבו את פרסומיו של פלג. ביוני אשתקד, בתגובה לאחת הכתבות, אף התלוננה המשפחה כי "גיא פלג, שהפך כתב לענייני שרה נתניהו, מדווח נגדה באופן אובססיבי ומוטה". סרנה, מן הסתם, קרא בשקיקה לפחות חלק מהחשיפות הבלעדיות של פלג על ראש הממשלה ורעייתו. אם כך, מדוע כתב על פלג את מה שכתב בפוסט? תשובה אפשרית טמונה בדברים שאמר הכתב לענייני משפט של חדשות 2 ב"אולפן שישי" במרץ האחרון, שלושה ימים בלבד לאחר שלב העדויות בתביעת הדיבה של בני הזוג נתניהו נגד סרנה. "אני ישבתי השבוע באולם ונעלבתי", אמר אז פלג. "נעלבתי בשביל 'ידיעות אחרונות', שיגאל סרנה הוא אחד מהכותבים המזוהים ביותר עם העיתון הזה; נעלבתי בשביל יגאל סרנה, שהוא עיתונאי רב הצלחות ורב כישורים; נעלבתי בשביל עצמי, שכתבתי בעבר ב'ידיעות אחרונות' והתכבדתי בכך שיגאל סרנה כותב איתי באותו מוסף. עד כדי כך. ישבתי באולם ואמרתי לעצמי בלב: ביבי צודק. מתברר שיש עיתונאים, בזרם המרכזי של העיתונות, עיתונאים כאילו רציניים, שהשנאה לראש הממשלה מעבירה אותם על דעתם עד כדי כך שהם מוכנים לקפל כל דגל של אתיקה עיתונאית. אני שמעתי את יגאל סרנה שם, ואילו היה ניגש אליי עיתונאי צעיר והיה מספר לי איזשהו סיפור נפלא, והייתי שואל אותו: 'תגיד לי בבקשה בחור צעיר, על מה אתה נסמך?', והוא היה אומר לי: 'ישבתי בבית קפה, וחבר שלי, שאני מאוד סומך עליו, סיפר לי סיפור ששמע מחבר שהוא סומך עליו מאוד', הייתי מגרש אותו מהחדר והייתי אומר לו: 'תשמע בחור, לפני שאתה כותב אות אחת אתה תבדוק אלף פעמים. אתה תראה כמה אתה יכול לעמוד מאחורי מה שאתה אומר'". ויש המשך באייטם הבא.
תיאוריית הקונספירציה הישנה של יגאל סרנה
גיא פלג, כמובן, אינו היחיד שיגאל סרנה מייחס לו זיקה עלומה לנתניהו, בסתירה בוטה למציאות. זה הזמן להיזכר ברחלי נחום, משוררת מטעם עצמה, שבאפריל אשתקד העלתה את השורות הליריות והמסיתות הבאות בדף הפייסבוק שלה, וזכתה ללייק מפייסבוקיסט מוכר:
בתגובה ללייק, טען אז סרנה כי רחלי נחום היא פיתיון שהוצב לו על ידי שליחיו של נתניהו. "לכל מלכודת שהם מציבים תיפול, יא אביב?", תהה. "האם הייתי עושה לייק לרצח כלשהוא. או לשיר כה עלוב שמוצב כמלכודת על ידי אנשיו?".
עד כאן שלב הפנטזיות. המציאות היא שנחום מרבה להעלות פוסטים חריפים נגד בנימין ושרה נתניהו. הנה שלוש דוגמאות (מוגזמות, יש לומר), רק מהשבוע האחרון:
יגאל סרנה, יש לי שאלה מקורית: יכול להיות שאיבדת את זה?
"לא נמאס לך לקשקש? למחזר הכל? קישטא".
מה ההבדל בין שאול אלוביץ׳ לנוני מוזס?
איך הזמן טס כשנחקרים: בדיוק לפני חודש, ב-20 ביוני, פשטה הרשות לניירות ערך על משרדי בזק ועל בתיהם של בכירי החברה, ביניהם בעל השליטה, שאול אלוביץ', בחשד לעבירות בעסקת בזק ו-yes. אלוביץ' נחקר שלוש פעמים, נשלח למעצר בית ובהמשך צצו חקירות חדשות בנושאים נוספים. אם זה לא מספיק, מבקר המדינה פירסם דו"ח חריף שבו מתח ביקורת על ההקלות שניתנו לבזק ואף קבע כי נתניהו לא דיווח על קשריו עם אלוביץ'. באותו יום נחקר מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, בחשד לביצוע עבירות על טוהר המידות בהתנהלותו מול בזק.
ולמה להזכיר מחדש את כל האירועים הללו? כי בכל אותם 30 ימים שחלפו פירסם "וואלה!", השייך כידוע לקבוצת בזק, 12 אייטמים על ההתפתחויות בפרשה. רק באחד מהם מופיעה תמונתו של בעל השליטה אלוביץ'. שלא במפתיע, האייטם היחיד שבו התפרסמה התמונה נושא את הכותרת הביקורתית והלוחמנית הבאה:
באופן טבעי, פרסום דו"ח המבקר וחקירתו של פילבר תפסו ביום רביעי שעבר את הכותרות הראשיות באתרים הגדולים. ynet, mako ואתר "הארץ" הזכירו את אלוביץ' בכותרת ו/או הציגו את תמונתו:
רק "וואלה!" – הפתעה הפתעה – פירסם כותרת ראשית אנמית, נטולת אלוביץ׳:
האם אין מנוס מכך שאתר חדשות מוביל יאתרג את הבוס הגדול שלו, כשמתפוצצת פרשה ציבורית בעלת פרופיל גבוה שבעל השליטה מעורב בה? לאו דווקא. לשם השוואה, הבה נחזור ל-8 בינואר השנה, היום שבו נודע כי נוני מוזס הוא איש העסקים במרכז פרשת תיק 2000. בחודש שחלף מאז אותו יום ועד השמונה בפברואר, פירסם ווינט 16 אייטמים על הפרשה, ב-13 מתוכם הופיעה תמונתו של בעל השליטה. עיתון האם, "ידיעות אחרונות" הרבה באותו חודש לפרסם תמונות של המו"ל, גם צילומי ארכיון וגם כשהתייצב לחקירות במשרדי להב 433. "ידיעות" גם פירסם ביקורת של ממש נגד הבוס הגדול, בטורים של בכירי הכותבים. בהשוואה ל"וואלה!", מגיע לו צל"ש.
ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב.
מה העניינים עם ניגוד העניינים?
האם עיתונאית הסובלת מפוטנציאל אקטיבי לניגוד עניינים יכולה לקיים ראיון על ניגודי עניינים? שאלה פילוסופית מורכבת למחצה. תשמעו סיפורונצ'יק:
בחמישי האחרון ראיינה גאולה אבן-סער בתכניתה "סוגרת שבוע", המשודרת ב"כאן" רשת ב', את פרופ' סוזי נבות, מרצה למשפט חוקתי במסלול האקדמי של המכללה למנהל. הנושא: ניגודי העניינים בצמרת המערכת הפוליטית, אפרופו הקשר החברי בין בנימין נתניהו לשאול אלוביץ' והקשר המשפחתי בין נתניהו לעו"ד דוד שימרון. "משהו בתרבות השלטונית שלנו לא תקין, משהו אפילו עמוק ושורשי ומאוד בעייתי בכל הנוגע להסדרים של ניגוד עניינים", אמרה נבות. "כל ההסדר של נושא ניגוד העניינים הוא מאוד בעייתי במדינת ישראל. מסתבר שאנחנו מתייחסים לזה כאל משהו טכני – בוא תמלא איזה דו"ח, ואם מילאת את הדו"ח הכול בסדר, ולא עושים מזה מעבר. הראייה היא צרה בעוד שאנחנו צריכים לבחון את זה לעניות דעתי בראייה הרבה יותר מהותית והרבה יותר רחבה".
בתגובה שאלה אבן-סער את נבות האם היא מתכוונת לפרשת בזק, לפרשת הצוללות או להכול. "אני מדברת באופן כללי", השיבה המרואיינת. "דיברתם קודם על המעורבות של משרד פרטי של עורכי דין שימרון מולכו בניהול ענייני המדינה – זה מעלה סוגיית ניגוד עניינים שהיא יותר ממטרידה, ועד היום לא נעשה שום ניסיון לטפל בכך בצורה אמיתית. משהו בתרבות השלטונית שלנו, כשמדובר בשני עורכי דין שביד אחת עושים אל"ף וביד שנייה עושים בי"ת, חלק לביתם וחלק לביתנו, והם בעצם נאמני הציבור אבל הם בעצם עורכי פרטיים ושום חובה לא חלה עליהם – משהו שם בעייתי". בשלב הזה ביקשה אבן-סער להגיע לשורה התחתונה. "אז אם אני מסכמת את מה שאת אומרת: קודם כל צריך אולי לחשוב מחדש ולנסח מחדש את ענייני הקרבה, ומה מותר ומה אסור, וגם אולי לבדוק את זה", אמרה, ונבות הסכימה.
אבן נאה דורשת, אבל לא נאה מקיימת. איך היא תוכל, למשל, לעסוק במהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה בדיווח האחרון של שלום ירושלמי על האפשרות לדיל עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מטעמו של הפוליטיקאי גדעון סער? שאלה לא רעה למשפטנית המומחית שהתארחה אצל אבן.
פרופ' סוזי נבות, עד כמה יש כאן משהו עמוק, שורשי ומאוד בעייתי בכל הנוגע להסדרים של ניגוד עניינים?
"אני לא יודעת לענות לך על זה".
גאולה אבן-סער נמנעה מלהגיב.
דברים בשם אומרם: יגאל רביד VS רוגל אלפר
ההתקפה של מבקר "הארץ", רוגל אלפר, על גאולה אבן הבוקר והקריאה להתפטרותה היא מכתם מופרך, מקומם, אחד יותר מדי. ולמה שתתפטר? בגלל פתיח דעתני וראיון שקיימה עם אבי גבאי שהתפרש בעיני אלפר כניסיון לקדם את בעלה, גדעון סער? רוגל שוב משליך על גאולה אבן. הוא מן הסתם לא הבחין שבאותו ערב קיים גבאי ראיון נוקב לא פחות, שעלה אף הוא לטונים גבוהים, עם דני קושמרו, אבל איש לא שאל למי דני נשוי.
גילוי נאות: אלפר פסל גם אותי פעם בטענה שאני "כלבויניק". התגברתי. השאלה הבוקר אם ייתכן מצב שהוא לא ראה ראיונות קודמים של גאולה. מן המפורסמות שהיא בנתה קריירה מכך שכל פוליטיקאי יוצא מזיע ממנה. תמיד, עוד לפני גדעון, ולא חשוב מאיזו מפלגה.
לעניין הפתיח, מנחים ושדרנים רבים עושים את כל הזמן. אריה גולן פותח כל יום את יומן הבוקר בטור אישי. אשרת קוטלר, רינה מצליח, רזי ברקאי, כולם משמיעים את דעותיהם ולא רק דרך שאלות. נגמרו הזמנים שבגין העיר לחיים יבין בשידור על הרמת גבה, ואולמרט צעק עליו שאת הדעות שלו ישמור לסלון ביום שישי. השנה כידוע 2017.
גאולה גברה על רבי השפעה שניסו ותקופות הצליחו לעמוד בדרכה, מאורי פורת עד איילה חסון, והדברים הבוטים רצופי הטעויות, הגסות, וחסרי הדיוק יחלפו מעליה. היא המינוי הכי טבעי ומתבקש של התאגיד, למרות העיתוי הבעייתי בשעתו שהתפרש כהתרסה נגד נתניהו, במיוחד בבוקר למחרת ההודעה, כשהתפרסמה תמונה שלה על כל עמוד השער של "ידיעות אחרונות".
עוד לפני המהדורה הראשונה שלה ב"כאן" קבע אלפר שהמינוי לא ראוי בגלל הפוטנציאל. זו הייתה פעם ראשונה שקראתי ביקורת על שידור שעוד לא היה. כל מי שעובד בתחום החדשות והאקטואליה יכול לספר לו על קשרים "עזים", המונח שגאולה השתמשה בו בגילוי הנאות שלה, בין עיתונאים ופוליטיקאים, שהקורא והמאזין כלל אינו מודע להם.
מה שקרה הבוקר זה ציור העיגול אחרי שסומנה המטרה.
יום אחרי שערער על מקומו של עמית סגל בגלל שהוא "סוכן של נתניהו" מגיע תורה של גאולה. שנון ומקורי ככל יהיה, מבריק כצלופח, ובקיא כמו פיל זקן, אלפר איבד את זה. היו התראות קודמות. האיש מבצע פיגועים תקשורתיים שמטרתם כנראה לחולל פרובוקציות בכל מחיר ורצון למשוך תשומת לב, ואולי לגבור בנקודות על שני ליטמן ואריאנה מלמד המצוינות שכותבות איתו לסירוגין את ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ". ההסבר לא לי.
יום אחד, לפני שנים רבות, קצה מיקי חיימוביץ' בביקורתו הארסית והפוגענית של אביב לביא נגדה בעת שהגישה את המהדורה המרכזית בערוץ 2. היא כתבה אז מאמר תגובה חזק ונוקב תחת הכותרת "דוח המבוקרת". זה היה רגע מחולל שינוי. יכול להיות שגאולה צריכה לשקול צעד דומה.
(יגאל רביד בדף הפייסבוק שלו, 13.7.2017)
רוגל אלפר נמנע מלהגיב.
נעים מאוד, יודפת גושחרא
מיהי יודפת גושחרא? דמות ב"קשקושי רחוב", בלוג הקומיקס הנפלא של תמר בלומנפלד באתר "הארץ". גב' גושחרא מצטיינת, בין היתר, בהענקת תשבוחות פאסיב-אגרסיב לזולת. מעת לעת, היא משלבת ביצירתה הפואטית לעג שעטוף בסוג של מחמאה. הנה, לדוגמה, מה שהיה ליודפת גושחרא לומר על גל גדות, לרגל הצלחת "וונדרוומן":
והנה השבחים שהרעיפה על דניאלה פיק, לרגל אירוסיה לקוונטין טרנטינו:
ביום שישי פרסמה הסופרת והמאיירת ענת עינהר ב"7 לילות" ביקורת חצויה על "אין א ריליישנשיפ", ספר הקומיקס הראשון של בלומנפלד. "למרות הרעננות הלשונית והגישה המחוצפת, תמר בלומנפלד רחוקה מלהיות יוצרת קומיקס נועזת ומקורית באמת", נכתב בכותרת המשנה. בלומנפלד, בתגובה, גייסה למערכה את דמותה הבדיונית של העלמה גושחרא:
רוב חבריה של בלומנפלד לפיד העניקו לה רוח גבית, אך עד מהרה הגיבה גם המבקרת שהפכה למבוקרת. בין השתיים החל דיאלוג בעל פוטנציאל, שלמרבה הצער הסתיים בסוג של שולם (לא נגענו):
ענת עינהר: "חברים, להרגיע – אני מוכשרת וגאונית כמו חמישה כורים גרעיניים. זאת האמת. אגב, גם בקומיקס. סורי. ביי".
תמר בלומנפלד: "אני לא שמעתי עלייך, אולי זה קשור. על כל פנים, צניעות לא תזיק :)".
ענת עינהר: "הו הו הו, זה עוד כלום. את צריכה לשמוע אותי מדברת על עצמי כשאני שיכורה. הצניעות רחוקה ממני כמאדים. אני לא מתעסקת במי שמע עליי ומי לא. נסי ותיהני".
תמר בלומנפלד: "אז למה את פה? כתבת ביקורת אישית ומעליבה, שיתפתי אותה אצלי בהומור עצמי, עכשיו את גם עוקצת אותי? אני סך הכול יוצרת קומיקס צעירה. טיפונת קולגיאליות אם את גם בקומיקס".
ענת עינהר: "את רוצה, תפני אליי בפרטי. אני חושבת שיש לך חתיכת מיסקונספציה. לא היה לי מושג מי את, ואת הכתיבה על הספר קיבלתי כעבודה. אשמח להבהיר לך כמה דברים בפרטי, אם תרצי. אני חמודה אשש. אני 'פה' כי הפנו את תשומת לבי. בקיצור, דלתי (הווירטואלית, כן?) פתוחה. צ'או בינתיים".
תמר בלומנפלד: "תודה ענת, מעריכה את גישתך החיובית. הבעיה כאן היא שאני שברירית מדי, ומקווה שאלך ואפתח עור של פיל עם הזמן, וגם לא התכוונתי לעשות פה ביג דיל ולקרוא ללינץ', אלא לשתף את מה שכתבת בכוונה טובה בסך הכול. תודה שכתבת".
ענת עינהר: "בשמחה. אותי בצלאל הפך לחסינת אש. באמת. ובשורה התחתונה – לא היה כאן שום דבר נגדך או נגד יצירתך. מקווה שתצליחי להבחין בזה מתישהו. או סתם לשכוח מהביקורת ;)".
גיל לואיס (בן זוגה של בלומנפלד וצחי ראשבוטן לא קטן בזכות עצמו): "'אני לא מתעסקת במי שמע עליי ומי לא, אבל שמעתי שדיברו עליי אז חיש מהר הגעתי והגבתי'. לפחות תמר יודעת להודות בחולשות שלה. נסי ותיהני".
תמר בלומנפלד: "די נו, השלמנו".
גיל לואיס: "מההה, אבל רק הגעתי".
תמר בלומנפלד: "יו סנור יו לוז".
רון מיברג VS אורי קליין
רון מיברג, האורקל ממיין, חוזר לכושר ולתחביב ותיק: לכסח את "הארץ" ו/או את מי מחברי המערכת. אחרי שקטל בעבר את עמוס שוקן, אלוף בן, גדעון לוי, ארי שביט ושגיא כהן, הגיע תורו של מבקר הקולנוע, אורי קליין, שפירסם בשבוע שעבר את רשימת 180 הקלאסיקות שכל חובב קולנוע חייב להכיר. "לתת לאורי קליין לבחור את הסרטים הגדולים זה כמו לבקש מאריה דרעי לדרג את מסעדות פירות הים בעולם. עיתון לאנשים חושבים את עצמם", צייץ מיברג. "תעשו חשבון: ערכתי כתבה של קליין על אורסון וולס ב-1981, וכבר אז הוא לא היה עול ימים".
בהמשך טען מיברג כי "הרשימות הללו שאובות מעולם מושגים כה מוגבל ותחום גילאית. 'הארץ' אינו רוצה להעשיר את החוויה הקולנועית, אלא לייצר המולה שתהפוך את הדיון ברשימה המופרכת ולא בסרטים. הרשימה הבאה ב'הארץ': הספר הנקרא ביותר במחנות הריכוז כולל ספרי מתכונים".
אורי קליין נמנע מלהגיב.
מה זה כבר 100,000 אירו לפה או לשם בין קולגות?
קשר ברזילאי העונה לשם קאיו חתם השבוע לשנתיים במכבי חיפה. כמה הוא ירוויח? תלוי את מי שואלים. על פי מוטי פשכצקי מערוץ הספורט שכרו לעונה יעמוד על 300 אלף אירו:
על פי איציק יצחקי מ"וואלה!" קאיו ירוויח כ-400 אלף אירו לעונה:
ואילו שמעון אלבז מ-ynet טוען כי קאיו ירוויח כ-500 אלף אירו לעונה:
דובר מכבי חיפה, דודו בזק, מי מהשלושה הכי קרוב?
"אי אפשר לדעת מה השכר של שחקן כדורגל, כי זה תלוי בונוסים. לכן כולם צודקים אבל כולם גם טועים".
הציטוט מול המציאות: 13 מי יודע
הציטוט: "אחת הבעיות של יצחק הרצוג היא שהוא לא ביטא מספיק את השנאה לביבי, כפי שבמפלגת העבודה רצו לראות. מהבחינה הזו ציפי לבני התאימה להם הרבה יותר. זו גם הסיבה לכך שלבני בראשות מפלגת קדימה הימנית-כלכלית הצליחה לייצר בזמנו 28 מנדטים, ולהוריד את מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' הסוציאליסטית לשפל חסר תקדים של 13 מנדטים" (מיכאל קליינר, "מעריב", 7.7.2017).
המציאות: בבחירות שעליהן מדובר, שהתקיימו ב-2009, אהוד ברק (ולא שלי יחימוביץ') עמד בראשות העבודה, שהשיגה 13 מנדטים.
מיכאל קליינר, תרצה להגיב?
"מודה לך על התיקון".
נוקאאוט מפואר
המים כחולים, המים צלולים, אצות מטיילות, דגים צוללים, ואז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"אולי הגיע הזמן שתרענן קצת את הנהלים שלך, הורביץ?", הוא הציע.
"באיזה אופן?", הסתקרנתי.
"באופן שימנע ממך ללכת בדרכו של יגאל סרנה ולפרסם הזיות", נהם הקונספירטור. "קראת את התרחיש הבדיוני של אורי מרק, עורך החדשות של 'הארץ'?".
"אתה מתכוון לסיפור על אהוד ברק, גבי אשכנזי והתכנית הסודית להחלפת נתניהו?", חקרתי.
"עזוב, זה כבר אולד ניוז", פסק הקונספירטור. "אני מדבר על הציוץ הזה:".
"מדהים", התפעלתי. "בחדשות 2 הגיבו?".
"לא באופן רשמי", אמר הקונספירטור. "אבל שניים מאנשי דסק החוץ החליטו לא לעבור על זה בשתיקה:".
"תגיד", שאלתי בחשד. "יכול להיות יכול להיות שאורי הקדים את זמנו, עקף בסיבוב את כל כתבי הברנז'ה, והפציץ סקופ תקשורתי מדהים?".
"בהחלט יכול להיות, הורביץ", אמר הקונספירטור. "בדיוק כמו שיכול להיות שלפני שישה חודשים, שבועיים וחמישה ימים אורי הקדים את זמנו, עקף בסיבוב את כל הכתבים לענייני משפט והפציץ סקופ משפטי ופוליטי מדהים:".
"נו טוב", נאנחתי. "זה בטח שוב אחד מאותם צירופי מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: למה איילה חסון הסתכסכה עם רינה מצליח?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק